שלח לחמך על פני המים

25/02/2020 ב- 07:17 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על שלח לחמך על פני המים

היה היה יהודי רב-חסד וכאשר הגיעה שעתו לעזוב את העולם קרא לבנו ואמר לו: הנני הולך בדרך כל בשר וזו צוואתי לך. בוקר-בוקר תאכל את ארוחתך על שפת הים ואת הפירורים תשליך על פני המים.

לאחר שמת האב קיים הבן את הצוואה בנאמנות ובמסירות. בוקר-בוקר היה הולך אל שפת הים, אוכל שם את ארוחתו וזורק את הפירורים לתוך המים. ואחד הדגים היה ממתין מדי יום ביומו במקום שאליו היה בא הבן וחוטף את הפירורים שנזרקו לים. וכך גדל והשמין הדג, עד ששוב לא שבע ממנת הלחם היומית שהשליך לו האיש, והתחיל לרדוף אחרי דגים קטנים ולבולעם. ראו דגי הים כי קיומם בסכנה. מה עשו? הלכו והתלוננו בפני מלך הדגים: דג גדול ורעבתן אינו מניח לנו לחיות.

שלח מלך הדגים שליח לקרוא את הדג הגדול וזה התייצב מיד בפניו. שאל מלך הדגים: מדוע אתה בולע כל דג קטן המזדמן לך בדרכך? ראוי אתה לעונש כבד ביותר בגלל הזללנות הזאת.

אדוני מלכי, טען הדג הגדול, הנני גדול בהרבה מכל שאר הדגים ועל כן גדול גם תאבוני מתאבונם כי עליי לכלכל את גופי הגדול. ובכל זה אשם איש אחד הבא מדי יום ביומו לשפת הים ומשליך לתוך המים את פירורי ארוחתו. הודות להם גדלתי ושמנתי, ועכשיו אין הפירורים מספיקים לי. רעב אני כל הזמן ונאלץ לבלוע כל מה שמזדמן לי בדרכי.

עליך להביא איש זה בפניי, ציווה מלך הדגים על הדג הגדול, כדי שאיווכח לדעת שסיפורך אמת ודבריך נכונים.

שחה הדג הגדול למקום שבו נהג האיש לזרוק את הלחם, חפר בור בסנפיריו, ומשבא האיש כדי להשליך לתוך המים את פירורי לחמו המיותרים, נפל לתוך הבור. מיהר הדג הגדול לבולעו ושחה בחזרה אל מקום מושבו של מלך הדגים ופלט החוצה את האיש.

התעורר האיש מעלפונו ושמע את מלך הדגים מדבר אליו בשפה המובנת לו. שאל אותו מלך הדגים: מדוע אתה זורק יום-יום פירורי לחם לים? הדג הגדול השמין באשמתם.

אדוני, ענה האיש, זו צוואת אבי המנוח. לפני מותו ציווה עליי: בוקר-בוקר תאכל את ארוחתך על שפת הים ואת הפירורים תזרוק למים. וכך אני נוהג לעשות מדי בוקר. חשבתי שהאכלתי דגים רבים בפירורי הלחם המיותרים, ולא דג אחד בלבד.

אמר מלך הדגים לאיש: פתח פיך ואמלאהו. פתח האיש את פיו ומלך הדגים השפריץ לתוכו שלוש פעמים. מיד הרגיש האיש כי הוא מבין את שפת החיות כיוון שהדג הגדול אמר לו: אשיב אותך אל החוף. כל רע לא יאונה לך כאשר אבלע אותך שנית. אמר ובלע אותו שוב.

האיש שב ממצולות הים ונפלט אל החוף. כה תשוש היה מן המסע וכמעט נרדם כששכב שם. שני עורבים הגיעו למקום, אם וגוזלה, והנה הוא שומע את שיחתם. אמר הגוזל לאמו: הנה אני הולך ומנקר את עיני האיש הישן. הזהירה האם את בנה: היזהר ילדי. בני-אדם פיקחים הם. אל תקרב ואל תיגע באיש השוכב.

לא רצה הגוזל לשמוע בקול אמו והלך אל האיש השוכב. ניקר במקורו את רגל האיש וזה לא זע ולא נע. התקדם הגוזל אל פניו של האיש והתכונן לנקר את עיניו. ברגע זה הושיט האיש את ידו וחנק את הגוזל. הזדעקה אמו במרומים והתחננה בפניו שיניח לבנה. התבונן האיש מעלה ואמר לאמו: והרי הוא כבר מת. ענתה לו: אוכל להביא עשב מחיה מתים. אם תשחרר את ילדי, אחרי שאשיב אותו לחיים, אתן לך את העשב שנשאר.

הסכים האיש: מוכן אני לשחרר את הגוזל תמורת שארית העשב מחיה המתים. החיתה האם את גוזלה והם פנו ללכת משם. קם האיש ובדרך חזרה לביתו פגש גופת ארי מת. רצה לבדוק אם העשב פועל כהלכה או שרימוהו. השיב האיש את האריה לחיים, ומתוך לועו, לפני שנטרף גם כן, שמע את קולות הטרופים: שלחנו את לחמנו על פני המים וזה אשר קרה לנו.

= אגדה שהיתה נפוצה בעדות ישראל =

מוסר השכל: הטיפול בגידול ממאיר מוכרח שיהא ממוקד מאד כדי להתרפא מן המחלה, ולא היקפי כבימינו בבחינת שלח את התרופה על פני הגוף, שהיא שיטה העלולה להזיק יותר מאשר להועיל.

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: