מתחת לראדאר גבוהה יותר השרידות

17/02/2020 ב- 07:45 | פורסם בהספרייה המדעית | סגור לתגובות על מתחת לראדאר גבוהה יותר השרידות

להתבלטות בסביבה יש יתרונות וחסרונות, יגיד כל מי שיקרא את גוליבר בארץ הגמדים. היסטוריונים עשויים לקבוע כי מוטב להתבלט מאשר לאו, אחרת מי יכתוב את ההיסטוריה. ובימינו עסוקים כולם בדמיונות כי אם לא מתבלטים אז לא מתקיימים בתודעה. האם זהו יתרון או חיסרון? אם נדחק הצידה את הברירה הזוויגית שבראה זנבות מפוארים לציפורים, הברירה הטבעית השקיעה את רוב הונה בהסוואה ודומה שזכתה בכל הקופה. אפילו הטיגריס האימתני לבש צבעים שמקשים על זיהויו בין העצים. תנו לו מדי ציד לבנים בסומטרה והוא לא ישרוד ביער יותר משבוע. ואם לא נעשים גדולים ממש, אולי כדאי להישאר קטנים.

יש יתרון לדג גדול בין רעיו צנועי המידות. בכוחו להגיע מהר מהם למזון, ואם יתעכב הוא יאבק עליו ויגבר. בלית מזון, יכולתו לצום לאורך זמן ממושכת משלהם. וכשאיתרע מזלם להיתפס בקרס החכה, ישחרר הדייג את הקטנים בחזרה למים וישאיר בסל את הגדול. זהו החיסרון שלו וגם חסרונו של הדייג האנושי. בטבע בזבוז אנרגטי כזה אינו רצוי. אף טורף לא ירצה קודם כל ללכוד ואחר כך למיין. בראשו יש חור כמו שיש לקרס. חוט עבה מדי לא ייכנס לתוכו. חוט דק מדי ייקרע. הוא מוכרח לחפש את הטרף בעל המידה הנכונה עבורו. מרבית הבריות בטוחות שדבר זה נקבע לפי גודל פיו. מה שיוכל לבלוע הוא הטרף הראוי לו. אולם, חוקי הטבע שונים בתכלית. הטורף, אפילו יהא מלך החיות, אינו יושב אל השולחן וממתין שהמשרת יגיש לו את הארוחה. על מנת לשרוד הוא מוכרח לדעת איך לצוד ומתי, ולא פחות חשוב מכך הוא לדעת מה לצוד. האם אריה ירדוף אחר עכבר? הטבע מחייב אותו להשיג יותר אנרגיה האצורה בטרף מאשר האנרגיה שבזבז כדי לרוץ אחריו ולעכל את בשרו.

בהשוואה לעשורים שהתקיימו לפנים, דגי אלתית גמלונית (Oncorhynchus tshawytscha) מן החופים המערביים של אמריקה הצפונית קטנו בממוצע במידותיהם – 10 אחוזים באורכם ובהתאם 25 אחוזים במשקלם. מדוע נהיו קטנות האלתיות? החשוד המרכזי במחקר בן ימינו הוא הגורם האקלימי. לדוגמא, דגי בקלה בלטית (Gadus morhua) הם בעלי ערך כלכלי רב. מתחילת שנות ה-90 במאה שעברה ועד 2018 ירד המשקל הממוצע של הפרטים באורך 40 ס"מ מ-900 גרם ל-600 גרם. החוקרים בדקו מה השתנה באבן אוזן (otolith) שלהם. האואולית, שעשויה בעיקר מסידן פחמתי, מהווה חלק ממערכת השמיעה והאיזון של הדגים. היא גדלה ככל שהדג גדל ונוצרות בה טבעות בכל שנה שניתן לקרוא באותה צורה כמו טבעות העץ. רוצה לומר, זהו יומן נתונים פנימי שניתוח יסודות הקורט שמרכיבים אותו מפענח את היסטוריית חייו של הדג.

רמת המגנזיום באואולית היא האינדיקטור למצבם הכללי של הדגים. ככל שהיא גבוהה יותר בכל טבעת, כך הפרט ידע שגשוג רב יותר באותה שנה. ואולם, במקום השיעור הרגיל של מגנזיום מצאו החוקרים יותר מנגן. במי אוקיינוס מחומצנים היטב קיים המנגן כחלקיק זעיר של מוצק, אך כאשר מתדלדל החמצן, מתמוסס המנגן ויכול להיספג בגוף הדג. מכאן למדים שדגי הבקלה בים הבלטי סבלו בימי חייהם ממחסור של חמצן ולכן לא התפתחו כיאות. מחסור בחמצן לנשימה מתהווה לרוב במצב של צפיפות יתר או כשהמים מתחממים. דעת החוקרים היתה כי אף אחד מן הגורמים הללו לא השפיע על האלתית הגמלונית. מצב הפרטים לא היה ירוד. משקלם תאם את אורכם. כל שידעו היה כי הארוכים נצפים במספרים נמוכים מהמשוער.

בעוד שלחץ הדיג נחשב בעבר לאשם הראשי בירידה של גודל האלתית, הרי שמאז שנות ה-70 הופחת זה באמצעות תקנות מחמירות מאד. החוקרים שקלו אפוא הסברים אחרים כגון טריפה של יונקים ימיים. לא נמצא שינוי מהותי באשר לקושיה בקרב אריות ים וכלבי ים. אך הם מצאו כי באותה תקופה שילשו לווייתני קטלן (Orcinus orca) את גודל אוכלוסייתם. ולא רק שם. גם לאורך חופיה הצפוניים של נורבגיה גדלה אוכלוסיית הקטלנים באופן ניכר, וזאת בגין ההתחממות הגלובלית. דגי הטרף שלהם באוקיינוס האטלנטי, דוגמת מליחים, מעדיפים להתרבות במים קרים. הטמפרטורה בקווי הרוחב הדרומיים עלתה לשיעור בלתי נסבל עבורם. ובעקבותיהם מצפינים הטורפים.

אלתית גמלונית בוקעת במים מתוקים, ואז נודדת לאוקיאנוס השקט ומבלה במימיו את מרבית חייה. כשהיא חוזרת להטיל בנהר שממנו יצאה, מוכרחה היא לחלוף דרך שטחי האכילה של הקטלנים שתאבונם אינו יודע שובע. ברם, לווייתנים אלה מתעלמים מאלתיות קטנות. הם מתמקדים באינטנסיביות בפרטים שאורכם 40 ס"מ ויותר. כך נתברר מדוע השורדים אינם גדולים כמצופה. הקטלנים לא גילו בהם כל עניין.

יחד עם ממצא זה של אורך הדג, מספר הפרטים הכולל של המין נמצא נמוך יותר, גם כשלקחו בחשבון שני גורמים נוספים: נקבות קטנות יותר במידתן מפתחות מספר ביצים נמוך יותר, כך שלאורך זמן מספר הפרטים באוכלוסיה יורד. הביצים גם קטנות יותר ובגלל מיעוט חומרי התזונה שבהן, סיכויי הדגיגים הבוקעים לשרוד עד בגרות פחותים יותר. אם כך, מהי הסיבה? במים מתקיימים גם טורפים קטנים בהרבה מיונקי הענק.

בענף המדגה יש כל מיני סוגים של בריכות דגים וכלובי דגים: גידול דגים למאכל, גידול דגי נוי, וגידול דגים לשחרור בגיל צעיר במקור מים אחר על מנת שיתפשטו בו. את אלתית גמלונית מגדלים בשבייה כדי להפיץ את הדגיגים שלה בטבע. מטרת הדבר היא להגדיל את כמות הבוגרים הנידוגים. הטכניקה נדמית פשוטה אך היא מסובכת. יש להחליט מהו האורך המינימלי ומהו האורך המכסימלי של הפרט המיועד לשחרור. אם הדג קטן מדי סיכוייו למצוא מזון במרחב נמוכים יותר, ואם הוא גדול מדי אז זהו בזבוז מצד האדם. הושקעו בו משאבים יקרים שלא לצורך. מגודל מסוים הוא אמור להסתדר בכוחות עצמו. למעשה, אותה תבנית פעולה מתקיימת אצל האדם. הוחלט כי עד גיל 18 יהיה הצאצא בחזקת הוריו, ולאחריו ברשות עצמו.

וכך במשך שנים שוחררו דגיגים אל הבר, אבל התבגרותם בוששה לבוא. יצאו לחקור את הפרשה המשונה ומצאו שהדגיגים שוחררו לחופשי בעיתוי הלא נכון מבחינתם. הם היו במידת הגודל שטורפים למיניהם מתמקדים בה. בדגים הקטנים יותר הם אינם משגיחים. יבוא מישהו ויתהה: מה זה משנה? מתישהו גם הקטן יגדל. אם משחררים אותו קטן מידות יגיע היום שבו יחשקו לאכול אותו. הפלוני צודק, כמובן, בנוגע למתרחש בטבע, אך כאמור לעיל, ככל שישהה הדג פחות זמן בשבייה, כך תשתלם יותר עלות גידולו. מה גם שזוהי המטרה: להוציא כמה שיותר פרטים מאתר הגידול כדי לפנות מרחב לגידול נוספים, כך שניתן יהיה לשחרר מדי שנה מספר רב ככל האפשר של דגיגים, בתקווה שהם יגדילו את שלל הדיג בשנים הבאות. והנה הדגיג הגדול תופס עד היום מקום של דגיגים קטנים ממנו ובינתיים אוכל. והדגים הללו זוללים הרבה. מגדלים אותם במים קרים ועשירי חמצן. מידת פעילותם של בעלי דם קר החיים במים תלויה בריכוז החמצן. אם יהא גבוה היא תגבר, ואם תגבר יצטרכו לאכול יותר. אצל בעלי דם קר המתקיימים ביבשה סדרי החיים הפוכים. ריכוז החמצן באוויר הוא קבוע ומידת פעילותם תלויה בטמפרטורת הסביבה. אם תהא גבוהה היא תגבר והם יצטרכו לאכול יותר.

במקרה של אלתית גמלונית נתקלים אנו במשוואה מורכבת. קטלנים התמקמו באזורים חדשים וקוטלים את הפרטים הגדולים לפני התרבותם. האדם מצא פתרון לבעיה זו ומרבה מין של דג זה בכוחות עצמו, והתברר לו כי התערבותו מוכרחה להיות מינימלית – להסתפק בריבוי ולא בגידול זמני. בתווך מצויים רכיבים של שינויי אקלים, שמשפיעים בין היתר על זרמי הים, והאדם טרם נתן כלל דעתו למשמעות הדבר. מטבעו הינו יצור יבשתי ושם נמצא את התעניינותו הרבה. האדם גם איננו יצור ארקטי. הוא מעדיף להתכרבל תחת השמיכה באזורים חמימים ואינו שם לב מה מתרחש מחוץ לאזורי חיותו.

האדמה החלה להפשיר בטונדרה בגלל אפקט החממה. באדמה הזו אצורה כמות עצומה של שרידי יצורים שהיו קפואים בתוכה. כשהקרקע נמסה מתחילות פטריות לפרק את החומרים האורגניים אשר בה. ככל שיש יותר מזון מתרבות הפטריות. בתורן משמשות הפטריות מאכל לקפזנבאים. אלה פרוקי רגליים בגודל מילימטר או שניים, ובלעדיהם תאבד השליטה על התפשטות הפטריות. עוד ועוד חומר אורגני הן תפרקנה, ומן הפירוק הזה ישתחררו גזי חממה כגון מתאן ודו-תחמוצת הפחמן אל האטמוספרה, שיאיצו עוד יותר את התחממות אדמת הטונדרה.

הבאים בתור בשרשרת המזון הם עכבישי זאב הניזונים מקפזנבאים. שתי האוכלוסיות מתקיימות בשיווי משקל. הקפזנבאים מתרבים במידת הצורך כדי לשמש אוכל לעכבישים לבל יגוועו כולם, והעכבישים מתרבים במידת הצורך לבל יאכלו את כל הקפזנבאים ביום אחד. התעורר חשש בקרב המדענים כי משום התפוצצות האוכלוסין של הפטריות כבר יצא ריבוי הקפזנבאים מכלל שליטה, ולאחריו הופר האיזון גם בקרב טורפיו. משמע הדבר שהפטריות עומדות לאבד את האויב הטבעי שלהן וכדור הארץ בסכנה. יצאו אפוא המדענים לחקור וגילו כי בחלקות שהיו בהן פרטים גדולים של עכבישים מאותו המין היו גם הכי הרבה קפזנבאים, ואילו פטריות כמעט אין. בתחילה ניזונו הפרטים הקטנים מן הקפזנבאים, וכשגדל גופם והתרחב הם חדלו לטעום מן הקטנטנים וחיפשו לעצם טרף גדול יותר: חרקים בני המקום או בני מינם. העכבישים הם קניבלים, אם נשתכח. יוצא אפוא שלקוטן יש משמעות גדולה והשפעה עוד פי כמה.

מצבי שיווי המשקל בטבע כה עדינים. לסביבה בכללותה יש אפשרות לבצע תיקונים כשהפרת האיזון היא קצרת טווח וחלקית, ולאדם יש יכולת לבצוע מה שירצה ולדגום. אולם, בלתי אפשרי לחבר את כל הדגימות ולהסיק רק מהן מסקנות אמיתיות בלי התערבות של חשיבה מרחיקת לכת. אנשים בעלי אינטרסים מנוגדים כבר עמדו על חשיבות התורפה הזו ומבקשים עוד ועוד נתונים, כאשר בלעדי הרקע התיאורטי – אותו הם שוללים כמין דמיון מיותר – הרי שכל נתון בקושי מייצג את עצמו, והמצבור אינו מייצג את הכלל. הדוגמאות לעיל מציגות מה עלול לקרות הרחק מעינו המשגיחה של הציבור במקומות שכוחים שהשפעתם על האנושות היא מכרעת. לא רק ההתחממות מואצת, אלא משאב מזון שילך ויצטמצם כאשר מינים נעשים קטנים יותר. וכל זאת מבלי שהזכרנו את 'כלל ברגמן' (Bergmann's rule) שתקף לבעלי דם חם, ולפיו ככל שהסביבה תהא חמה יותר, גוף החיה יקטן יותר. היא נזקקת ליחס גדול בין שטח פני גופה לנפחו כדי לאבד ביעילות חום לסביבה.

לקריאה נוספת:

Amanda Koltz, Aimée Classen & Justin Wright. 2108. Warming reverses top-down effects of predators on belowground ecosystem function in Arctic tundra. Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America 115 (32)

Benjamin Nelson. 2019. Ecological implications of changing hatchery practices for Chinook salmon in the Salish Sea. Ecosphere Vol. 10, Issue 11

Jan Ohlberger, Daniel Schindler, Eric Ward, Timothy Walsworth & Timothy Essington. 2019. Resurgence of an apex marine predator and the decline in prey body size. Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America

Karin Limburg & Michele Casini. 2019. Otolith chemistry indicates recent worsened Baltic cod condition is linked to hypoxia exposure. Biology Letters

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: