מדוע נערות אינסטגרם אינן מסוגלות להציל את מותגי האופנה הטובעים?

15/02/2020 ב- 15:22 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על מדוע נערות אינסטגרם אינן מסוגלות להציל את מותגי האופנה הטובעים?

המקרא ברור מאד באשר לזכויותיו הבסיסיות של החייב חוב. מותר לבעל החוב לקחת את כסות גופו ושמיכתו בשעות היום ובלילה מוכרח הוא להשיבן אליו לבל יקפא מקור. משמע אין דין החייב דין חולי או מיתה. יש לדאוג לשלומו: אם כסף תלווה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך. אם חבל תחבל שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו. כי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו לעורו במה ישכב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני (ספר שמות כ"ב כג-כה).

ראיה לערך הבגד ככתוב לעיל נמצאה באתר הארכיאולוגי מצד חשביהו. שם אותר מכתב הקוצר מן המאה ה-7 לפנה"ס לאמור בלשון ימינו: ישמע אדוני השר את דבר עבדו. עובד אני בשדה, קוצר כל הימים. כנגד חובי עיקל המפקח על המסים את בגדי. העיקול אינו מוצדק ויעידו על כך חבריי לעבודה. אני רוצה את בגדי בחזרה.

למרבית האנשים בעולם העתיק היה בגד אחד. כל רכושם הסתכם בו ובמקרים נדירים נוסף עליו כלי עבודה שהועדף על פני בגד שני. ודאי ישאלו הדיוטות מה עשו כשרחצו את בגדיהם והאם נותרו עירומים תחת השמיכה הדקה עד שיתייבשו. ובכן, הם לא רחצו את בגדיהם ואף לא את גופם. היגיינה אישית, תנאים סניטאריים ושמירת סטריליות לא היו קיימים בתודעת הציבור עד גילוי החיידקים כמחוללי מחלות. אך אין זה הנימוק היחיד להסתפקות בבגד אחד. ייצורו לא היה פשוט כבימינו. אף חומר הגלם היה יקר יחסית. משום כך, הסחר בבגדים משומשים היה נפוץ מאד עד העת החדשה. למשל, משנאסר על יהודים באירופה להיות בעלי קרקעות ולעסוק בבנקאות, הם התפרנסו מסחר בחפצים משומשים לרבות בגדים. לזרוק אותם לפח – אף אחד לא הרהר על כך. הנה בתקופה הוויקטוריאנית, בלב האימפריה הבריטית, בעיצומה של המהפכה התעשייתית, עיסוקן של נשים היה להטליא בגדים משומשים שנוצרו בהם קרעים. כל אדם הסתפק בשתי חליפות בגדים, וכבר היה נהוג מדי פעם לכבסן ואף להתרחץ לעיתים רחוקות. השלכה לפח של חולצה שדהתה או שנקרעה היא תופעה חדשה מן הזמנים המודרניים, והאופק שלהם עודנו רחוק. עדיין איננו משתמשים בבגדים חד-פעמיים. גם אלה יגיעו למחוזותינו. נשתמש בהם ונזרוק למיכל מחזור שאין צורך לשנע את תכולתו למקום אחר.

זוכרני יום אחד בשנת 2002 כשבאתי לבקר את ידידי המלומד בעבודתו החדשה – בית ממכר של בגדים זולים. המנהלת שלו היתה שחורדינית עד הצהוב הבהיר ביותר, חצאיתה היתה באורך המינימלי שמותר לפי החוק, והכפתורים בחולצתה לא יכלו להילחם לנצח באבטיחי סיליקון שהושתלו בחזה. בעל העסק היה בחור בלתי משכיל שקיבל אותו מאביו, שהתרחב לעסקים אחרים. ובכן, אותו עסק כבר אינו קיים. הוצע רעיון משונה לערוך תהלוכת דוגמניות בפני קהל, אך המלבושים לא התאימו לקטגוריה שיווקית כזאת. אם באוניברסיטאות היו מכשירים בוגרים בלימודים משולבים של אבולוציה ביולוגית, היסטוריה וכלכלה, וחברות ייעוץ עסקי היו מעסיקות אקדמאים כאלה כדי להשכירם לבתי עסק במשבר, אולי אותו בית עסק היה ממשיך להתקיים. ומה אומר ידידי בעבודתו הנוכחית, שאין לה קשר לביגוד: אינסטגרם, לו היה קיים, יכול להיות הפיתרון לאותה בעיה.

זירת אינסטגרם היא בימת ההופעות המסולפת ביותר, כידוע לברי דעת. כל דבר המתבסס על צילומים ולא נשפט בביקורת בעיני מומחים מועד לזיוף סיטוני. הרשת החברתית הזאת היא תוצר בלבד של קביעה זו. מתוך עשרות תצלומים שכמעט כולם אינם מוצלחים בוחרת הנערה את התמונה המוצלחת היחידה בעיניה, מטשטשת את כיעורה בתוכנה לעריכת צילומים, ואחרי כן מפרסמת אותה לתשואות הקהל. אך מי שרואה אותה במציאות אינו מתפעל מיופייה. ההתפעלות היא כלפי המראה הלא מרשים שלה. עוד ננסית שלא יכולה להיות דוגמנית בחיים האמיתיים.

כמובן, את הקהל השבוי אין זה מעניין בכלל. כבר מספרים שהחיים האמיתיים מתנהלים באינטרנט ומה שמחוצה לו אינו עולם שמחויבים להתייחס אליו. הוא שם, כמו ההרים הגבוהים. האם מישהו שהנכם מכירים מעפיל לפסגות? נו, אז אין הכרח לקיומם.

נערות אינסטגרם של ישראל מתפרנסות מפרסומות. יצרני ביגוד ומוצרים נלווים משלמים להן בעין יפה תמורת כל תמונה המפרסמת את בגד הים החדש שלהם. המודל הוא הגיוני לכאורה: ככל שלנערה תהיינה יותר עיניים צופות, כך התשלום שיונפק למענה יגדל. ולמרות זאת, מותגי האופנה המקומיים הולכים ושוקעים. מהן הסיבות?

גרסה אחת מספרת כי הציבור אינו מטומטם. חרף התמונות המגרות עם בגדי הים, אף אחת אינה חושבת לנכון שלנערה באינסטוש יש הזדהות מלאה עם המוצר. לא מאהבת אסתר היא לובשת אותו, אלא מתאוות הבצע שלה.

גרסה שניה מספרת כי לציבור אין כסף. כולן רוצות גם כן לקנות את בגד הים שלבשה הנערה באינסטוש, אך הוא יקר מדי, והן נאלצות להסתפק במותג סיני מוזל.

גרסה שלישית, אולי המדויקת ביותר, מספרת את אשר כולם יודעים מבריאתם ומעט תופשים זאת ברוחם. האנשים המשפיעים ביותר עלינו אינם בעלי מספר המכרים הרב ביותר. למידת הגודל של החברתיות אין כמעט השפעה על החלטותינו. היא איננה מניעה את גלגלי הכלכלה. מעגל חברתי רחב הוא משהו שניתן רק להתבשם ממנו, אבל איננו הניחוח האולטימטיבי שהכול שואפים להריח מכם. דווקא האנשים החברותיים הם המשפיעים ביותר, אף אם אינם חברתיים, ואף אם יש להם עשרות מכרים בלבד. ככל שהאדם הינו חברותי יותר כך קשריו החברתיים הדוקים יותר, ולצמידות הזאת יש השפעה מכרעת על הבאים עימו במגע. כנאמר: אם החברה הכי טובה שלך קנתה בגד ים שהיא ממליצה עליו, מרבית הסיכויים שגם את תרכשי אותו. ואילו לאנשים הנחשבים הכי חברתיים יש את הקשרים הרופפים ביותר עם רבבות מכריהם, ועל כן, כל שקל שהם מקבלים כשכר על חשיפת מוצר חדש הוא כסף שמושלך לפח. וזהו עניין מדעי בהחלט שנבדק בביקורת עמיתים ואותו ירשנו מאבותינו החייתיים.

הפרסומות בטלוויזיה מוגשות לנו באופן בלתי אמצעי בתשדירים ייחודיים או בשיטה סמויה מן העין. הוויזואליה בשילוב האפקטים הווקאליים פועלים על הרגשות שלנו ומנסים להכתיב להם מה כדאי לעשות. המודעות בעיתונים הן אינפורמטיביות: מוקם מגדל מגורים במגדל העמק המתחדשת, וכיו"ב. לפרסום ברדיו יש ייעוד: לשנן במוחנו איזשהו משפט. קוראים לזאת סיסמה קליטה. ואילו הפרסום באינסטגרם, כאמור, נובע מגודל החשיפה למוצר, בדומה לשלטי חוצות, שגודלם בהחלט משפיע עלינו, אך המסך הקטנטן בסמרטפון הוא זערורי בהשוואה אליהם.

יש להצטער על הכחדת חברות האופנה הישראליות. ליבי דואב יחד עם קרבנות הפיטורין כאשר בית העסק נופל. אני מכיר את עצבותו של ידידי השכיר, מנהל חשבונות, שלפתע עומד למצוא עצמו מחוסר עבודה. אולם, יש לתת את הדעת כי בעלי החברות מצייתים לעקרונות הברירה הטבעית. מי שאינו מסוגל להתאים עצמו לסביבה, כפי שהאבולוציה קובעת, ייעלם ויישארו מזכרו סמרטוטים מאובנים.

לקריאה נוספת:

Josh Firth. 2019. Considering Complexity: Animal Social Networks and Behavioural Contagions. Trends in Ecology & Evolution

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: