מחקר: קצב ההתחממות הגלובלית יואט בעקבות הדאגה לשכבת האוזון

24/01/2020 ב- 10:22 | פורסם בהספרייה המדעית | סגור לתגובות על מחקר: קצב ההתחממות הגלובלית יואט בעקבות הדאגה לשכבת האוזון

אין עוררין על כך שהאטמוספרה של הארץ מתחממת בעשורים האחרונים. המחלוקת בין הדיוטות ואינטרסנטים ובין מדענים היא בעניין הגורם: האם בראש ובראשונה מתגבר אפקט החממה כתוצאה מפליטת פחמן דו-חמצני בפעילות האדם, או שלגורם האנושי אין קשר בכלל. מחד, מסתמך המדע על עליה בריכוז הגז הזה באוויר ובהתמוססותו בים ומוצא זיקה בינה לבין אפקט החממה. מאידך, שוללי המדע מסתמכים על טענות בלתי מבוססות שהטבע עצמו אשם, ואנו לא מסוגלים לעשות דבר בנידון. כוחותיו חזקים משיש לנו, הם אומרים. אך מה בנוגע לקצב ההתחממות? עד היום איש לא תקף את החלק הזה בהשערה המדעית. היו שפסלו כליל את סיבת ההתחממות שקובעת ההשערה, והיו שהאשימו את הפחמן הדו-חמצני לבדו. קרי, לכל הפחות, קצב ההתחממות תלוי בעיקר בקצב עליית ריכוזו.

עתה, טוענים מדענים כי אמנם יתחזק אפקט החממה ככל שיעלה ריכוז הפחמן דו-חמצני באטמוספרה, אך אם קצב העלייה לא ישתנה, אזי קצב ההתחממות יואט משהיה קודם. הם אינם פוסלים את התלות האבסולוטית בין השניים, אלא מספרים על דבר שלא ידענו ולא חזינו: גורם משמעותי ביותר להתחממות כדור הארץ היה זה שגרם את "החור באוזון". כשהוחלט להשיב את מצב האוזון לקדמותו, הגורם להידלדלותו ילך וישפיע פחות על קצב ההתחממות, ולכן הקצב שהיה עד ימינו ירד.

המולקולה של אוזון מורכבת משלושה אטומים של חמצן, כנגד שני אטומי חמצן במולקולה המשמשת אותנו לנשימה. לפני שהתחמצנה האטמוספרה לא יכולה היתה להיווצר שכבת האוזון, ומשנוצרה והתעבתה היא החלה לסנן את הקרינה האולטרה-סגולית המזיקה שמגיעה מן השמש. בלעדי יכולת הסינון שלה לא יכלו היצורים לעזוב את הים ולעלות על פני היבשה. הידלדלות שכבת האוזון שנתגלתה מעל הקטבים בשנת 1982 הדאיגה את האנושות מפני הסיכונים לחלות בסרטן העור. על כן, פעלו המדינות במהירות, וכעבור שבע שנים כבר נכנס לתוקפו פרוטוקול מונטריאול שאוסר שימוש בגזים מסוג פריאון. יצרני המקררים והדאודורנטים אולצו להשתמש בחומרים אחרים הידידותיים לסביבה. הפריאון שבו עשו שימוש למכביר הוא אשר גרם בעיקר לחור באוזון. מאז ועד היום הולכת ומתעבה שכבת האוזון עד שחדלו לדבר על סכנותיה. עם זאת, איש לא שיווה בנפשו כל השנים שעיקר הסכנה בפריאון היתה בהתחממות האטמוספרה. הסבירות הגבוהה כי יש לו רק חלק פחות ביותר בתופעה היא זו שנאמרה.

מתברר כעת שהפריאון הוא שאשם בשליש מקצב התחממות האטמוספרה בין השנים 1955-2005, ואשם במחצית מקצב התחממות האזורים הארקטיים בשנים הללו. דהיינו, הקרחונים הולכים ונמסים גם באשמת השימוש בפריאון. לממצא המדעי הזה יש חשיבות כפולה: ראשית, הוא מוכיח שההתחממות הגלובלית היא באשמת האדם. שנית, הוא מעניק לנו מרווח זמן במאבק נגד שימוש בדלקים פוסיליים. השימוש בהם הוא שגורם לעלייה בריכוז הפחמן הדו-חמצני. במקום להילחץ עד שיגעון כאילו קץ העולם יגיע מחר, ניתן באמצעות דיונים מהותיים וסבלניים להשיב את ארצות הברית להסכם פאריס המורה על הפחתת פליטת הגז הזה.

לקריאה נוספת:

L. M. Polvani, M. Previdi, M. R. England, G. Chiodo & K. L. Smith. 2020. Substantial twentieth-century Arctic warming caused by ozone-depleting substances. Nature Climate Change

ראו גם:

השפעת אפקט החממה על ארקטיקה
אפקט החממה כגורם להכחדת מיני צמחים
מעטה הקרח על הקילימנג'רו מפשיר ונעלם
כיצד מחזור הפחמן יגיע שוב לשיווי משקל נהדר?
הממציא הכי מזיק בהיסטוריה

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.