האם אנומה אליש נברא בכנען?

21/01/2020 ב- 10:14 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, מעולם המקרא | סגור לתגובות על האם אנומה אליש נברא בכנען?

זוהי תופעה שכיחה לחופי הים התיכון בימות החורף, אם כי מעוררת יראה ומלאת הוד, כשהים הולך וגואה, ומעליו מבזיקים ברקים בשלל צורות והרעמים מחרידים את חוש השמיעה. המיתוסים נולדו כביטוי למפגש האדם עם איתני הטבע, וגם האלים מזוהים עם כוחותיו או מייצגים אותם. עשוי היה להתעורר הרושם אצל הקדמונים שניבט לעיניהם המאבק של אל הסערות בים.

המיתוס המכונן של הבבלים מתאר מחזה כזה, אף שבשלב הראשוני שלו יכול היה להיווצר בחבלי ארץ השוכנים לחופי ים סוער, ולא במקומות המרוחקים ממנו. לתושבי מסופוטמיה, בניגוד לאנשי הלבנט, לא היתה גישה לים. אומנם, ממזרח גבלו עריהם במפרץ הפרסי, אך היה מוקף ביצות טובעניות וכמעט בלתי ניתנות למעבר. מקווי המים ששימשו את דרי האזור היו נהר הפרת ונהר החידקל מאז ועד היום. הם אשר נחשבו למקור של סכנה אם יוצפו ואם יתייבשו. לנוכח הדבר, הוזכר הים מעט מאד ביצירות המסופוטמיות הראשונות. ובכל זאת, בשנת 1100 לפנה"ס בקירוב, עלתה על הכתב מלחמתו בים של מרדוך, האל הראשי של בבל, כמרכיב עיקרי בעלילת 'אנומה אליש'.

בסיפור בריאת העולם על פי אנומה אליש, מזוהה אלת הים תיאמת עם מי התהום הנסתרים מתחת לארץ ונחשבים למקור הנהרות. אלו הם המים המצויים בסביבה המסופוטמית, וכך הבינו הבבלים את מוצאם של המים בעולם. הר של עפר מכסה את תיאמת ונוצרת היבשה. אם כך, התיאור המסופוטמי הולם את הגיאוגרפיה של ארץ שני הנהרות המוקפת הרים, בלי ים סוער באופק. מאידך, בתיאור המקרא את בריאת העולם מן הים, נחשפת היבשה מתחת לים לאחר שאלוהים גירש את הים לגבולו, ושם נותר הים גלוי וסוער לעין כול. זהו תיאור ההולם היטב את סביבתן של תרבויות הלבנט השוכנות לחוף הים.

לתיאור של האל המנצח באנומה אליש, שבורא את העולם כולו מגופת המנוצח, לא נמצא תקדים בכתבים המסופוטמיים. למאבק כפי שתואר באנומה אליש בין מרדוך לבין תיאמת, גם לא נמצא תקדים בכתבים המסופוטמיים, אלא בכתבים חוץ-מסופוטמיים בלבד מן האלף ה-2 לפנה"ס. לתיאור הבריאה באנומה אליש לא נמצא תקדים בכתבים חוץ-מסופוטמיים מן האלף ה-2 לפנה"ס, למעט בסיפורת המקרא שאף היא משתייכת למסורת מלחמת אל הסערות בים. בכל הגרסאות האחרות של מסורת זו, תיאור המלחמה בים מתקיים רק לאחר הבריאה, והאל הבורא איננו האל המנצח את הים. הזיקה בין המקרא לבין אנומה אליש היא במוטיבים: האל המנצח בורא את העולם לאחר הניצחון על הים, והיות הים מורכב מחומר היולי.

בניגוד לשאר השפות השמיות וההודו-אירופיות במזרח הקרוב הקדום, מינו הדקדוקי של הים הקרוי tiamtum באכדית הוא נקבה. אצלן הוא זכר. בשפות המבחינות בין מינים דקדוקיים יש לחילוף כזה משמעות ניכרת. רק בגרסה הבבלית של מלחמת אל הסערות בים מתואר הים כישות נקבית. מכאן נגזרות התכונות האימהיות והנשיות של תיאמת באנומה אליש: א. יכולת ההולדה. בגרסאות החוץ-מסופוטמיות נמנעת מן הים יכולת ההולדה. לפיכך, היכן ששם נמצא מוטיב הולדה, כרך זאת המספר לדמות הבת של ים. ב. אי היכולת למלוך. לשם כך היא נזקקת לבני זוג זכריים. בשאר הגרסאות לא נזקק הים הזכרי לבת זוג כדי לתבוע את המלוכה ולמלוך.

בתחילת היצירה מוצגת תיאמת כאם האלים ומקור לכל החיים. על טבעה האימהי מלמדים תיאוריה ותאריה: "היוצרת תיאמת יולדת כולם", "האם יוצרת כול" ו"תיאמת יולדתנו". ככל הידוע לנו, מחברי אנומה אליש שאלו בעבורה את המסורות הקדומות של namma, אלת מי התהום, המתוארת כאם האלים במקורות המיוחסים לעיר ארידו. כך למשל ביצירה השומרית 'אנכי וננמח' מכונה נמה, אמו של אנכי: "האם הראשונה" ו"יולדת כל האלים", ובדומה לזאת, גם ברשימת אלים מן התקופה הבבלית העתיקה: "אם יולדת שמים וארץ". ברי כי דמותו של הים התמזגה עם האלה נמה בשל מינו הנקבי של הים באכדית.

אפסו, מי התהום הקוסמיים, נודע לפני חיבור אנומה אליש אך במעומעם כישות עצמאית, שאיננה זכר ואיננה נקבה. מחברי העלילה ביקשו דמות מקבילה לתיאמת, ולשם כך הפכו את אפסו לזכר ולבן זוגה של תיאמת על מנת שימלוך. אחרי הרדמת אפסו לעד, העלתה תיאמת את אחד מבניה בשם קינגו להיות למלך. לפני חיבור היצירה לא נודעה דמותו בכתבים המסופוטמיים.

בגין חריגותה בספרות האכדית הקדומה ובזו של שומר, טען אלברט קליי (Albert Tobias Clay) בשנים 1909 ו-1923, כי בהשוואה אליהן קיימת קרבה רבה יותר בין אנומה אליש לבין הסיפורים המקראיים וכתבי פילון מגבל. טענתו לא שינתה את ההשקפה בקרב אשורולוגים כי סופרי הלבנט ינקו את ההשראה לסיפור הבריאה במסופוטמיה. המקור הוא בבבל, טענו, ולא בישראל או בפניקיה.

בשנת 1929 נתגלו בחוף הצפוני של סוריה שרידיה הקדומים של אוגרית. העיר התקיימה ונפלה לפני שמלחמת מרדוך בים נכתבה בבבל. לוחות רבים נמצאו שם, כתובים בכתב יתדות, אך לא באכדית. היה זה כתב אלפביתי, והלשון האוגריתית נתבררה כקרובה ביותר לרבדים הקדומים של העברית. בין השאר נכתב בלוחות הללו שיר עלילה ארוך על מלחמת בעל בים. זהו אותו אל הסערות המוזכר במקרא שעם ישראל עבדו, וקצפם של הנביאים יצא בגללו.

בשנת 1968 חזר תורקילד יקובסן (Thorkild Jacobsen) לטענת קליי והוסיף עליה עוד נימוקים: לים בדמותו העוינת לא נמצא תקדים בספרות השומרית. הים לא היה ידוע למרבית תושבי בבל, ולכן קיים קושי מהותי להניח שפיתחו באופן עצמאי מיתוס מרכזי ובר-חשיבות עבורם שעוסק במלחמה בים. גם הגשם והסערה אינם רלוונטיים לאנשי מסופוטמיה החיים במדבר, ולכן תמוה כי האל הנלחם בים, דמות הגיבור באנומה אליש, מתואר דווקא כאל הסערות והגשמים. יקובסן טען כי מלחמת מרדוך נגד הים מתאימה יותר לאקלים ולגיאוגרפיה של חופי הלבנט. לדעתו, בני האדם שהתגוררו שם חששו שהגלים המתנפצים אל החוף יעברו את קו המים ויציפו את היבשה. חרדה זאת היתה הבסיס לתפישתם שכוחות הים שואפים להשמיד את העולם. מנקודת מבטם, אל הסערות נחלץ לעזרתם, הכה את הים בברקים והפחידו ברעמים, ואילץ אותו שלא לחרוג מגבולותיו. אלה היו האנשים שיצרו את המיתוס, ומחופי הלבנט הועבר לבבל והתעצב שם.

על מנת לחזק את השערתו של יקובסן שמוצאו של סיפור הבריאה המקראי אינו בבבל, אלא בארץ-ישראל ואולי מעט צפונה ממנה, אני מבקש להתייחס לממצא ארכיאולוגי שנחשף לא מכבר.

לפני 7000 שנה היו פני הים התיכון נמוכים מאשר בימינו והיבשה השתרעה מערבה יותר. על כן, יישובי החוף שאוכלסו בזמנים ההם, לא הרחק מקו המים, כבר מצויים תחתיהם, כמו תל-חרייז, ליד קיבוץ החותרים. בצידו המערבי של היישוב, ששרידיו שוכנים כיום כ-80 מטרים משפת הים ובעומק של כ-3.5 מטרים, נתגלתה העדות הקדומה ביותר להקמת חומת הגנה כנגד שטף הגלים. קצב עליית גובה פני הים במהלך אותה התקופה היה 4 עד 7 מ"מ בשנה, ובעטייה של עליה זו הלכו וגברו גם סערות הרסניות. בני היישוב נזקקו אפוא לחומה שתחצוץ בין הים ובין הבתים הסמוכים לו כדי למנוע פגיעה בהם.

אורכה של החומה כ-100 מטרים וגובהה כמטר אחד. בניגוד לאבני הכורכר שמשקלן עשרות קילוגרמים ובהן השתמשו בני היישוב כדי לבנות את בתיהם, הרי שהחומה נבנתה מסלעים מעוגלים ובלתי מהוקצעים, שרוחבם נע בין חצי מטר למטר, ומשקל כל אחד מהם מגיע למאות קילוגרמים. המקומות הקרובים ביותר שמהם ניתן להביא סלעים גדולים כאלה הם נחל אורן ונחל גלים, המרוחקים כארבעה ק"מ מהיישוב. בעת ההיא טרם נודע הגלגל בתרבות האנושית. נהיר אם כך שהמאבק בכוחות הים הכריח את הקהילה כולה להתארגן יחדיו כדי להשקיע במשותף את משאביה. רק מספר רב של אנשים היה מסוגל לגרור את הסלעים הכבדים הללו למרחק כה רב. קושי כביר זה מעיד עד כמה בניית החומה היתה חשובה ביותר לבני היישוב. בסופו של דבר, הפסידו תושביו במאבק נגד הים, וכשמפלס מימיו המשיך לעלות, החליטו לנטוש אותו.

לקריאה נוספת:

ודורך על במתי ים – נגה איילי-דרשן

Ehud Galili, Jonathan Benjamin, Vered Eshed, Baruch Rosen, John McCarthy & Liora Kolska Horwitz. 2019. A submerged 7000-year-old village and seawall demonstrate earliest known coastal defence against sea-level rise. PlosOne

ראו גם:

סיפור הבריאה הבבלי וההדים לו במקרא

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.