המשפחה שהתפרקה והגניזה שאיחתה את חלקיה

02/12/2019 ב- 05:43 | פורסם במאחורי סינרה של ההיסטוריה | סגור לתגובות על המשפחה שהתפרקה והגניזה שאיחתה את חלקיה

את האיגרת המרגשת שלפניכם, מתורגמת לעברית בת ימינו, כתב אדם יהודי לבתו ב-13 באפריל 1040 או ב-2 באפריל 1041. היא הושלכה אחר שנים לגניזה הקהירית, בעליית הגג של בית הכנסת בן עזרא בפוסטאט. ב-13 במאי 1896, אגנס לואיס ומרגרט גיבסון, שתי נשות דת סקוטיות ששבו מארץ-ישראל, הציגו בפני שניאור זלמן שכטר, שישב באוניברסיטת קיימברידג', כמה דפים מהגניזה בקהיר. נלהב ממה שראה, נסע שכטר למצרים ביוני 1896 ושם גילה את ההיקף העצום של הגניזה ואת החומר הנדיר שכללה. הוא העריך שפינה מן המקום יותר ממאה אלף קטעים. במרוצת השנים עמל על קריאתם ומיונם שלמה דב גויטיין. ביניהם חשף איגרת זו:

מכתבי אלייך, בתי, מירושלים, ישמרנה אלוהים, בעשרים ושבעה בחודש רג'ב. הריני מודיע לך בתי מה שיש בליבי בעניינך. בליבי אש בגללך. אלוהים ישפוט בינך ובין מי שעשה לך עוול ועשה אותך יתומה בעוד אני חי ואת, הוי בתי, תלויה בחסדן של הבריות בגלל מעשיה של אמך. אבקש מאלוהים שלא ישכח לה את החטא שמתוך תאוות הלב הביא עלייך כליה. אלוהים יתבע את חובך ממנה.

דעי בתי שאני נשבעתי שלא אשלח לך דבר, ואני אובד עצות בעניינך, ואינני יודע מה לעשות במצבך. אלוהים יודע שאין בליבי לא עצב ולא דאגה אלא בשבילך. אבל כשלעצמי אני שרוי בטוב, בגופי ובענייניי כולם. אין בגדיי רחבים עליי דיים מרוב שמחה ואושר. אילו נוטה הייתי יותר לענייני העולם הזה אכן הייתי הולך היום לגדולות, מפני שנעשיתי ממונה על אחוזות הממלכה אשר בארץ-ישראל, עם הכנסה בשפע ונאה. והלא ראתה אותי דודתך וכן בעלה וכן אבו אלפצל. אנשים נתונים למרותי ואני המצווה והאוסר.

פקודתו של אלוהים הביאה עליי טובה יותר ממה שהיה לי לפנים. היה המזל לצידי והכישלון לאמך, התודה לאל. ועתה, הוי בתי, אינני יודע עם מי את, אינני יודע האם עם יהודים, שהם גזע אביך, או עם גזע אמך, עם הגויים. והריני מודיע לך זאת: אם נכונים הם למכור לי אותך, בתי, אני אקנה אותך ואושיעך מידיהם. הלא משהו אחר אין ביכולתי לעשות. ויש בדעתי לצאת אחרי חג השבועות אל ארץ ביזנטיון, אל ארצי ואל משפחתי. על כן, הודיעיני לפני כן מה בדעתך לעשות ואראה מה לעשות בעניינך, ברצון האל.

מדובר בגבר שאשתו נטשה אותו ובבתם שנמצאת עימה. המכתב כולו מביע צער על שהבת איננה עימו ועל כך שאינו יודע אם היא רואה עצמה יהודיה. לדבריו, מצבו החומרי מצוין. הוא ממונה על אחוזות הממלכה הפאטימית בארץ-ישראל.

כשפרסם גוטיין את האיגרת בשנת 1955, לא ידע את שם האיש, מה אירע בהמשך חייו, האם נסע לראות את בתו ונפגש עימה, כיצד היתה הפגישה, האם ראה את אשתו ומה נאמר ביניהם, מה עלה בגורלן אחרי כן וכלום חזרה אליו הבת. מלבד הפרטים הרשומים באיגרת, לא נמצא דבר שישביע את סקרנותו של גוטיין ושל כל מי שנחשף אליה. נדמה היה שהדברים יישארו עלומים לנצח.

התפנית התחוללה שנים אחרי כן. משה גיל, תלמידו של גוטיין, פרסם שלוש איגרות נוספות של אותו האיש מן הגניזה, ונתגלו בהן הפרטים החסרים באשר אליו ולמשפחתו. לימים תיאר איש אנונימי את תחושותיו במכתב שנמענו הותיר בין דפי ספר. כשקרא את האיגרת הראשונה הוצף בכעס ובאכזבה כמו צופה בעותק יחיד של סרט מותח ששריפה בבית הקולנוע קטעה אותו לפני סופו. מדוע לעורר אי-נחת בלב עם חוסר ידיעה מוחלט, תמה. מוטב היה לא להיוודע לעולם לאיגרת, קבע לעצמו. אך אלמלא לא היתה נחשפת ומתפרסמת, הוסיף לומר, ספק רב אם החוקרים היו טורחים בדקדקנות למצוא לה המשך בימינו. אנחת רווחה השתחררה ממנו אז.

שם כותב האיגרות הוא טוביה בן משה, יהודי קראי שמוצאו בקושטא, שם התחתן עם גויה ביזנטית שהתגיירה – אין ידוע מתי – ונולדה להם בת. בשנת 1030 בקירוב הגיע לירושלים בגפו כדי ללמוד בישיבה שנקראה על שם מקום משכנה – חצרו של יוסף בן בכתויה. משום עוזבו נפרדה ממנו אשתו.

לטוביה בן משה היתה קריירה ציבורית מרשימה. היו לו קשרים הדוקים עם האחים התוסתרים בפוסטאט. נתן שור מדווח בספרו כי ראשיתם של התוסתרים במערבה של פרס, בעיר תוסתר (שושתר) והם נהיו קראים לכל דבר. משפחות תוסתריות אחדות עשו חיל בעסקיהן המסחריים ועברו דרומה אל העיר אהואז (הורמשיר), שהיתה עיר מסחר בינלאומית. הבד שנארג בשושתר שווק בעיקר באהוהז, לרוב בידי סוחרים יהודים – גם רבניים וגם קראים. בעסקים אלה בלטה משפחה תוסתרית שבראשה עמד ישראל בן יעקב, ואחריו שלושת בניו: ישר, יוסף וסעדיה. בראשית שנות העשרים של המאה ה-11 עברו ישר ויוסף למצרים והתיישבו בבירתה פוסטאט. במצרים בלטו בעיקר שניים מבניו של ישר: אברהם וחסד. כאשר מדברים על האחים התוסתרים הכוונה היא אל שני אלה שקנו להם מעמד של בנקאים ושל סוחרים בקנה מידה בינלאומי.

בראשית המאה ה-11 ריכזה מצרים הפאטימית את המסחר בין מזרח למערב וחלקם של האחים התוסתרים במסחר היה גדול מאד. החצר הפאטימית היתה הלקוח החשוב ביותר שלהם. כך במצרים היו למשפחה בעלת כוח ועוצמה פוליטיים וכלכליים שאין דומה להם בהיסטוריה הקראית. האחים התוסתרים הם שהשיגו בעבור טוביה בן משה את המינוי המכובד של מנהל הנחלאות החקלאיות של הממלכה הפאטימית בארץ-ישראל, משרה שהיתה לו ממנה הכנסה גבוהה למדי.

על מעמדו המשגשג, היותו איש אמיד, ודאגתו הרבה לשלום בתו, קוראים אנו באיגרתו הראשונה. מעיון באיגרותיו הנוספות מתברר שהצלחותיו לא נמשכו לאורך ימים. אחר כך הסתכסך עם התוסתרים והודח מתפקידו הרם. הוא לא נפגש מעולם עם בתו שאליה התגעגע, שכן היא מתה במקום יושבה בקושטא. לאחר מות הבת הגיעה אמה לירושלים והצטרפה אל הבעל הנטוש. לימים חזר טוביה בן משה לקושטא ועמד בראש קהילתה הקראית.

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.