האם לרבי אלעזר בן פדת היתה כוונה שונה ממפרשי דבריו?

11/11/2019 ב- 15:45 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על האם לרבי אלעזר בן פדת היתה כוונה שונה ממפרשי דבריו?

זהו אחד הפתגמים המצוטטים ביותר בפי דוברי עברית, אף בקרב הנוער: אמר רבי אלעזר, "כל שנעשה רחמן על האכזרי, לסוף נעשה אכזר על הרחמנים" (מדרש תנחומא, מצורע, סימן א). בימיו של רבי אלעזר בן פדת שימשה המילה רחמנות כתיאור של חמלה, והחלק הראשון בדבריו נאמר על רקע שני פסוקים בפרק ט"ו מספר שמואל א', כאשר שמואל הנביא ציווה על שאול: עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו והמתה מאיש עד אשה מעלל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור (ג); וכששאול המלך לא קיים את מצוות שמואל: יחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל הכרים ועל כל הטוב ולא אבו החרימם וכל המלאכה נמבזה ונמס אתה החרימו (ט). מדוע שאול חמל על אגג מלך עמלק האכזר? המקרא אינו מדווח לנו. אך דוגמאות דומות הוא מציג שוב ושוב.

גדעון אשר רדף אחרי המדיינים עד המחנה שלהם, וקטל רבבות מהם, היה מוכן להותיר מלכי מדיין בחיים, אילו לא היו הורגים את אחיו: ויאמר אחי בני אמי הם חי יהוה לו החיתם אותם לא הרגתי אתכם (שופטים ח י"ט); והמלך אחאב אשר קטל ארמים רבים במלחמה, חמל על בן-הדד מלך ארם, ואף קרא לו "אחי": יחגרו שקים במותניהם וחבלים בראשיהם ויבאו אל מלך ישראל ויאמרו עבדך בן הדד אמר תחי נא נפשי ויאמר העודנו חי אחי הוא (מלכים א' כ ל"ב). אפשר שחמלה זו קשורה במידה תחת מידה, ומלכים אינם הורגים זה את זה מתוך רצון של כל אחד מהם להישאר בחיים כאשר הוא מנוצח במלחמה.

הנביאים התנגדו לכלל הלא כתוב הזה. שמואל זעף על שאול המלך על כך שהשאיר את אגג בחיים והרג אותו בעצמו: וישסף שמואל את אגג לפני ה' בגלגל (שמואל א' טו ל"ג); ונביא ששמו לא הוזכר במקרא הוכיח את המלך אחאב על כך שהשאיר את בן-הדד הארמי בחיים. מבחינת אלוהים, המלך בן הדד היה אדם שיש להחרימו ולהורגו משום יציאתו למלחמה נגד ישראל: ויאמר אליו: כה אמר ה' יען שלחת את איש חרמי מיד – והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו (מלכים א' כ מ"ב).

מה היתה סיבת התנגדות הנביאים? דומה כי אש הנקמה בערה בליבם ולא יכלה לכבות מבלי שדם האויב יישפך עליה. רבי אלעזר בן פדת סבור אחרת ומסביר את סיבתם בחלק השני של הפתגם ואומר כי מי שחמל על אכזרים, בעת הבאה יחוש בקרבו שחס יותר מדי פעמים על בני אדם, שמא יש לו מכסה של חמלה, וכשתתרוקן – יורע מזלם של הבאים בתור, ועל כן יהא עלול להתאכזר לחלשים תחת שיחמול עליהם. הנה, לאחר שהמלך אחאב חמל על בן-הדד מלך ארם, מיד התאכזר לנבות היזרעאלי; ואילו אחרי ששאול חמל על המלך אגג, חשד הוא שכוהני נוב שיתפו פעולה עם דוד ואז לא חמל על איש מן המסכנים והחפים מפשע: ואת נב עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב (שמואל א' כב י"ט).

מבלי שהפתגם ישתנה במשך מאות שנים, הולכת וכובשת בימינו את בני הנוער כוונה אחרת שהלבישו עליו בשל מצוקה השכלתית. למשפט "מי שחומל על אכזרים – מתאכזר לחסרי הישע הזקוקים לחמלה", יש עוד מובן. "מתאכזר לחסרי הישע הזקוקים לחמלה" יכול להתפרש גם "גורם להתאכזרות כלפי הזקוקים לחמלה". ובני הנוער מפרשים כך את דברי רבי אלעזר בן פדת: מי שחומל על אדם אכזר צריך לדעת כי האכזר לא ישתנה לטובה בעקבות החסד שנעשה עמו, והוא עצמו לא יחמול על איש בעתיד. מניסיונם המצומצם בחיים והעשיר במשחקי וידאו הם הגיעו למסקנה כי הריגת רוצח היא המעשה המוסרי הנכון, והשארתו בחיים תיתן לו הזדמנות לרצוח עוד קרבנות חפים מפשע, ודבר זה נוגד בהחלט את המוסר. על כן, מי שחומל על אכזרים הינו שותף לדבר עבירה שתתבצע בקרוב.

לפתגם במתכונתו החדשה: "אם הנכם חסים על אכזר – האכזר לא יחוס על אחרים", ניתן למצוא חיזוק במקרא ובמסורת שבעל פה. ה' ציווה להרוג את אגג ובשל עיכוב בביצוע הציווי כמעט שולם מחיר כבד: השמדת עם ישראל על ידי יוצא חלציו, שאותו הספיק מלך עמלק להעמיד בסיוע שפחה בלילה שבין לכידתו בשבי לבין הוצאתו להורג על ידי שמואל. הנה, שאול חס על אגג האכזר, והצאצא שלו, המן הרשע, לא חס על צאצאי החומל. הוא תכנן להמית את כולם. אם המעשה היה יוצא אל הפועל, גם שאול היה נושא באחריות לפשע ההמוני הזה.

ראו גם:

כיצד אגג מלך עמלק מצא עצמו פתאום עם שפחה?

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: