זמנו של ספר דברים ביחס למזבח על הר עיבל

11/11/2019 ב- 04:57 | פורסם בהספרייה המדעית, מעולם המקרא | סגור לתגובות על זמנו של ספר דברים ביחס למזבח על הר עיבל

ב-6 באפריל 1980 סקרה קבוצה בראשות הארכיאולוג אדם זרטל את הר עיבל שבשומרון וגילתה שם את אשר לימים ייקרא "מזבח יהושע". הממצא מעורר בימינו התרגשות עזה בקרב כל מי שעוסק בו. אלה שתומכים באמיתותו יוצאים מגדרם מרוב התלהבות על עצם קיומו, ואלה ששוללים את חשיבותו נתקפים בחמת זעם בלתי נגמרת. אם לא יתגלו ממצאים נוספים שיחזקו או שיפריכו דעתם של אלה ושל אלה צפויה סערת הרגשות להימשך עד קצה העתיד.

לפי התיארוך המדעי, האתר נבנה במאה ה-13 לפנה"ס, זמנו של רעמסס ה-2 המזוהה כפרעה של יציאת מצרים. וקורות המקום מסופרות בספר יהושע, פרק ח', פסוקים ל-לה: אז יבנה יהושע מזבח ליהוה אלוהי ישראל בהר עיבל. כאשר ציוה משה עבד יהוה את בני ישראל ככתוב בספר תורת משה מזבח אבנים שלמות אשר לא הניף עליהן ברזל ויעלו עליו עלות ליהוה ויזבחו שלמים. ויכתוב שם על האבנים את משנה תורת משה אשר כתב לפני בני ישראל. וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכוהנים הלווים נושאי ארון ברית יהוה כגר כאזרח חציו אל מול הר גרזים והחציו אל מול הר עיבל כאשר ציוה משה עבד יהוה לברך את העם ישראל בראשונה. ואחרי כן קרא את כל דברי התורה הברכה והקללה ככל הכתוב בספר התורה. לא היה דבר מכל אשר ציוה משה אשר לא קרא יהושע נגד כל קהל ישראל והנשים והטף והגר ההלך בקרבם.

'משנה תורה' אשר מוזכר לעיל הוא ספר דברים, וכה כתוב בו בפרק כ"ז, פסוקים א-י: ויצו משה וזקני ישראל את העם לאמור שמר את כל המצווה אשר אנכי מצווה אתכם היום. והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר יהוה אלוהיך נתן לך והקמת לך אבנים גדלות ושדת אתם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך למען אשר תבוא אל הארץ א‍שר יהוה אלוהיך נתן לך ארץ זבת חלב ודבש כאשר דבר יהוה אלוהי אבותיך לך. והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצווה אתכם היום בהר עיבל ושדת אותם בשיד. ובנית שם מזבח ליהוה אלוהיך מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל. אבנים שלמות תבנה את מזבח יהוה אלוהיך והעלית עליו עולת ליהוה אלוהיך. וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני יהוה אלוהיך. וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב. וידבר משה והכוהנים הלווים אל כל ישראל לאמור הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם ליהוה אלוהיך. ושמעת בקול יהוה אלוהיך ועשית את מצוותו ואת חוקיו אשר אנכי מצווך היום.

את הטקס הזה, ככתוב בספר דברים, ציווה משה רבנו על עם ישראל לקיים בכניסתו לארץ המובטחת, ועיקרו כריתה מחדש של הברית בינו ובין ה'. לפי הציווי, יש להקים מזבח בהר עיבל ועליו להקריב קרבנות. לאחר מכן יקראו בפני עם ישראל רשימה קצרה של הברכות שתבואנה על העם אם יקיים את הברית וישמור את מצוות הארץ, ורשימה ארוכה ומפורטת של הקללות שתחולנה על העם במידה שיפר את הברית. וכמתואר בספר יהושע, עם כניסת בני ישראל אל כנען לאחר ארבעים שנות נדודים במדבר, נבנה מזבח בהר עיבל והוקרבו קרבנות עולה ושלמים עליו, נכתבו חלקים מספר התורה על גבי אבנים, נשמעה ברכת הלויים את השומר מצוות ה' וקללת העובר על מצוותיו, ובסיום המעמד נקראו דברי הברכה והקללה באוזני העם מפי יהושע בן נון. כל אשר ציווה משה קיים יורשו עד תום.

אדם זרטל ותומכיו גורסים כי המזבח העתיק שנמצא בהר עיבל הוא המזבח המקראי, ובדבריהם נסמכים על צידוקים שאי אפשר להדוף בקלות. אם האמת לצידם ניצבת, מאששת הימצאות המזבח את הכתוב בספר דברים ובספר יהושע ומקבעת במסמרות את אמינות המקרא כמקור היסטורי שניתן להסתמך עליו גם לגבי הזמנים שלפני המלוכה. ואם זהו המזבח והתקיים שם בזמן ההוא מעמד הברכה והקללה, הרי שמעידים הדברים על גיבוש לאומי של שבטי ישראל ופולחן למען אל יחיד בראשית ההתנחלות בארץ, ולא מאות שנים מאוחר יותר כפי שטוענים חוקרים בעלי אג'נדה אחרת.

אולם, ההשלכה המעניינת יותר בהקשר למזבח היא על ביקורת המקרא, שמבקשת לזהות את המקורות הספרותיים שמהם התפתח לימים הטקסט הכתוב בתנ"ך. 'שיטת המקורות' היא החלק החשוב שבה, ולפיה מורכבת ספרות התורה מארבעה מקורות עיקריים: 'ספר יהוה', 'ספר אלוהים', 'ספר כוהנים' וספר דברים. קראו: מהם המקורות שלפיהם נתחברה התורה?

על פי המסורת, כתב משה את התורה כולה ובכללה גם את ספר דברים לפני כניסת בני ישראל אל ארץ כנען. ואילו על פי שיטת המקורות, ספר דברים הוא הספר שמצא חלקיהו הכהן הגדול בבית המקדש, בשנה ה-18 למלכות יאשיהו (מלכים ב' כ"ב ח). עוד נאמר כי לפי המצווה בספר, איחד יאשיהו את הפולחן בירושלים וייחד אותו לה, וכידוע, החוקה היחידה בספרות התורה המצווה על איחוד הפולחן היא זו של ספר דברים. קדם ליאשיהו באיחוד הפולחן וייחודו לירושלים רק המלך חזקיהו. לפניו אף אחד לא העלה מחשבה זו. אדרבא, אליהו הנביא ראה כחטא חמור את הריסת המזבחות לאלוהי ישראל הפזורים בארץ. אפשר אפוא להניח שחוקה זו החלה להתעצב במלכות חזקיהו, וכי היתה מגובשת בצורת ספר עם גילויה בימי יאשיהו (600 לפנה"ס בקירוב).

משהוכרע כי ספר דברים משקף בתוכנו ובצורתו את תקופת יאשיהו, נמצאה נקודת אחיזה היסטורית שפתחה פתח לסידורם הכרונולוגי של שאר מקורות התורה: המקורות המתירים את קיומה של עבודת אלוהים מפוזרת, נתחברו בתקופה שקדמה לימי יאשיהו, ואילו המקורות שתובעים פולחן מרוכז במקום נבחר, הינם מתקופה מאוחרת יותר. בהתאם להנחה זו ברי כי 'ספרי יהוה-אלוהים' קדומים לספר דברים, ואילו 'ספר כוהנים' מאוחר יותר, מפני שהוא מניח את אחדות הפולחן כקיימת ועומדת מימות משה בלי הפסק.

שיטת המקורות פותחה באמצעים ספרותיים-לשוניים לפני הגילויים הארכיאולוגיים בארץ-ישראל, ואיננה נשענת על בסיס מוצק של עובדות בשטח. גילוי המזבח בהר עיבל משיב אותנו לקו ההתחלה של ביקורת המקרא, כי אם הוא המזבח שעליו מסופר בספר דברים כי ייבנה, אין אלא להסיק שהכתוב בעניין זה בספר נתחבר לא הרחק בזמן מן האירועים שמתוארים בו, הואיל ואחרי כן חדל המזבח להיות פעיל ונגנז, ואי אפשר היה לדעת על קיומו בתקופה כה מאוחרת כבימי מלכותו של חזקיהו. ואם אלה הם פני הדברים, הבניין לתפארת של שיטת המקורות קורס ואינו בר-תיקון. יהיה צורך להקימו מחדש, אומרים המומחים, ובפעם הזאת על יסודות ארכיאולוגיים, או לעבור למבנה אחר שמסביר באופן שונה כיצד חוברה התורה.

ברם, אולי יש מוצא. ניתן להניח כי בזמן חיבור ספר דברים התקיימה מסורת בעל פה בקרב העם על כריתת ברית מחדש בינו לבין ה' בהר עיבל כמתואר בכתוב, ומחברי הספר אשר רצו להקנות לו אמינות ודאי לא יכלו להתעלם מן המסורת הזאת ומוכרחים היו לשלב אותה, כדרך שעשו עם מסורות אחרות. ובא לשיטת המקורות גואל.

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.