מדוע נרצח אופיר חסדאי?

09/11/2019 ב- 10:23 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על מדוע נרצח אופיר חסדאי?

כילד הייתי ביישן בכל הנוגע ליחסים בין-אישיים עם בנות המין השני, אבל הבטתי כל העת בשגיאות שעשו הבנים סביבי בבואם ליצור עימן מגע כדי להשיג מבוקשם. השכלתי מן הלקח שלמדו על בשרם ויישמתי אותו בהצלחה תוך פנייה לדרכים אחרות. על כן, המשפט כי "לא הביישן למד" איננה בתוקף תמיד. ביישנות אינו חולשת אופי, אך ביישנות-יתר היא תכונה גרועה.

את הדברים הללו הגדתי לערס צעיר בשם אושר שאמו העניקה לו בחוסר מודעות עצמית כמנהג הפרחות כולן. אז איך מבדילים בין ביישנות לביישנות-יתר, שאל אותי אושר, ואני חייכתי אליו לאמור: הנה, מצאת את התשובה – באמצעות הסקרנות. מי שניחן בה ושואל שאלות כמוך אינו סובל מביישנות-יתר. אושר הוא ערס נחבא אל הכלים. אחרי שהבעתי תרעומת בגין סטייה פתאומית לדרך אחרת, הוא יצא ממכוניתו כשכולו רעש וצלצולים ועם תפאורה מנופחת של שרירי חדר כושר, ואני יצאתי גם כן ונעמדתי מולו עם מחט תפירה דקיקה. גברתן כמוני מול מצג שווא. ידידי, כסה את אוזניך היטב, הוריתי לו במתינות, כי אני עומד לפוצץ את הבלון שלך עכשיו. אושר, צרחה אשתו, כנס לאוטו מיד! וכמצוותה עשה והתחבא שם.

הרבה אנשים מתבלבלים בין צניעות וענווה, אף כי יש למונחים פירושים שונים. דומה שהדרך הבטוחה להבדיל ביניהם היא באמצעות ההפכים שלהם. רדיפה אחר הכבוד היא מנוגדת לענווה וקידום עצמי מנוגד לצניעות. הערס נבדל מיתר האזרחים בחוסר האיפוק שלו, אך הוא גם חסר ענווה. הוא מצוי במרדף תמידי אחר הכבוד האבוד שלו. הוא ודאי אינו עדין נפש. זוהי סגולה שעליה מתבססת וקמה הענווה. אולם אין הכרח שהענווים יהיו עדיני נפש. לפעמים הם ביישנים. ואלה, כשלא מסתכלים עליהם, מסוגלים למעשים האכזריים ביותר.

צחוק הגורל שכל המהומה קרתה לפני כניסה לחניון, וכך יצאו ממכונית אחת שתי גברות וגברתן נאמן וממכונית שניה רודף הכבוד ורעייתו המאיימת. כשהכול מאחורינו לחצנו שנינו ידיים, והיא זועקת: למה אתה לוחץ לו יד? בשקט אמר לי: אם לא היו נשים – לא היו מלחמות בעולם, ואני הוספתי: אבל הן אומרות ההיפך בדיוק. תנו לנשים לשלוט ותיגמרנה המלחמות. והוא המשיך: ועכשיו, הן לא שולטות עלינו?

צניעות היא מושג חמקמק. בניגוד לסברה הרווחת, היא אינה השלילה המוחלטת של גאווה עצמית כשחור ולבן, וגם לא מצויה בקצה השני של הסקאלה. זאת מפני שגאווה עצמית אינה תכונה רעה, ובעיקר איננה מילה נרדפת של יוהרה. מה פירושה של יוהרה? גאווה עצמית חסרת טעם או התפארות שאינה במקומה. קרי, לברנש הזה אין באמת במה להתגאות או שמול האנשים החלושים הוא לא צריך לעשות כן. את הבסיס השני של היוהרה ניתן לתקן. ההתפארות היא תכונה זמנית ומסוגלת להיעלם, אולם, הבסיס הראשון הוא קבוע. אנשים שאין להם במה להתגאות וממשיכים לעשות כן, עשויים להיות חסרי מודעות עצמית לפגמים שלהם. הם עושים צחוק מעצמם ואנו מקניטים אותם. רוב הקומדיות המצליחות מבוססות על דמויות כאלה. מנגד, צנוע מוכרח להיות מי שיש לו מודעות לפגמיו. הללו שעסוקים כל הזמן בקידום עצמי, אפשר שיהיו מודעים לפגמים שלהם, אך הם יסתירו אותם מאיתנו. דהיינו, הם מרמים.

טבע העולם הוא שנשים רבות עסוקות בקידום עצמי: הלבוש בבילוי, האיפור בעבודה, ההשתלטות על הרשתות החברתיות עם לבושן ואיפורן. יומם ולילה תמצאו את בנות חוה התמה בעסקי התרמית – מתחזות למי שאינן מלידה. סיפר לי אושר כי בת זוגו גרמה שיצא מן המכונית. לך ותראה את עצמך, אמרה לו. אותה העסיק הקידום העצמי ובעקבות בקשתה הלא צנועה החל להתנגן אצלו הכבוד העצמי. בחניון בעיר רמלה נרצח אופיר חסדאי בסתמיות גמורה מיריות אקדחו של ויקטור קטן. אשתו של ויקטור אשר רצתה להראות עצמה פתאום ולעורר רושם כצורך של קידום עצמי בלתי נשלט, היא שחוללה במו ידיה את התקרית הטראגית, ואותה לא מעמידים לדין. אם היא לא תשב גם כן במאסר עולם, דעו לכם שאין צדק בעולם.

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: