הליכה על שתיים התפתחה בקרב פרימטים מוקדם מן המשוער

08/11/2019 ב- 17:09 | פורסם בהספרייה המדעית | סגור לתגובות על הליכה על שתיים התפתחה בקרב פרימטים מוקדם מן המשוער
תגים:

לפני שבעה מיליוני שנים בקירוב התפצל ענף בעץ האבולוציוני מענף אחר. מן הענף הראשון התפתח האדם לבסוף, ומן השני התפתח הסוג שימפנזה. אם בעבר ניתן משקל כלשהו לשעון המולקולרי שמעכב מועד זה במיליוני שנים, עתה כבר מוסכם בקרב האנתרופולוגים הפיסיים כי המין סהלנתרופוס צ'אדנזיס שהתקיים בזמן ההוא שייך לשושלת האנושית ואין לו זיקה להשתלשלות השימפנזית. מאובניו הם הקדומים ביותר שיש בידינו מן השושלת הזאת. פירוש אחר לדבר הוא שהמועד הפרהיסטורי החשוב הזה איננו נעוץ בעוצמה ללוח הזמנים. אם יתגלו מאובנים מוקדמים יותר מאילן היוחסין שלנו יוקדם בהכרח מועד ההתפלגות.

המאפיין הייחודי בשושלת שהביאה אותנו עד הלום, ולמעשה מגדיר את כולנו, הוא ההליכה על שתיים. עד כה שלטה הסברה כי לצורת ההליכה הזאת לא היה אח ורע בקרב פרימטים אחרים. אנו גם יודעים בבטחה כי ארדיפיתקוס רמידוס, מין אחד מאבותינו שחי לפני 4.4 מיליוני שנים, כבר התהלך במידה סבירה על שתי רגליו. עם זאת, איננו יודעים כלל כיצד היה מסוגל לזאת. המידע על הזמנים והאתרים בהם התפתחה הליכה על שתי רגליים ומאיזו סיבה קרה הדבר הינם בחזקת נעלם. ידע מוצק עדיין איננו קיים.

והנה, כל אשר סברנו נתברר כשגוי. השבוע פורסם כי שרידי מאובניו של פרימט בשם דנוביוס גוגנמוסי (Danuvius guggenmosi) נחשפו בגרמניה. מין זה השייך לדריופיתקיים (Dryopithecini) התקיים לפני 11.6 מיליוני שנים, ולמרבה ההפתעה נתגלה בו שילוב שלא נודע לפני כן בשום יצור: הוא התהלך היטב על שתיים, אך גם השתכן על עצים והתנועע ביניהם בקלות. שלא כמו בונובו שמסוגל גם כן לזאת, אולם לא לאורך זמן, לדנוביוס היה שלד המותאם לתנועה באופן קבוע על שתי רגליים. גבו התחתון היה ארוך וגמיש ולפיכך אפשר לו, כמו לבני אדם, להישאר מאוזן תוך כדי הליכה זקופה על ידי משיכת משקל פלג הגוף העליון מעל המותניים. בברכיו ובקרסוליו נמצאו התאמות לנשיאת משקל רב, כדי שתוכלנה לתמוך כבדרך שגרה במלוא משקל הגוף כשהיה על שתי רגליו. ואילו זרועותיו הארוכות של דנוביוס היו חסונות במידה רבה ואגודליו חזקים, כך שכפות ידיו מסוגלות היו לאחוז באיתנות ענפי אילנות ולטפס עליהם בביטחון.

גילויו של דנוביוס נושא בחובו סיבוכים שמי יודע אם נוכל להתירם בדור הזה. כל מי שסבר לנכון כי רוב התשובות בידיו מוצא עצמו כעת נבוך, ואולי אפילו מתפתל על מקומו. השאלה העיקרית היא האם מין זה משתלב בשושלת שממנה צמח האדם. אם אינו משתייך לאבותינו, הרי שהתכונה המגדירה את השושלת – הליכה על שתיים – כבר אינה עוד ייחודית לה. היא התפתחה באופן בלתי תלוי גם בקרב פרימטים אחרים מסיבות שאינן ידועות לנו, והספקולציות שעלו בדמיוננו אולי אינן נכונות. למשל, ההשערה שאבותינו נאלצו לרדת מן העצים –  באין עצים – בגלל היובש האקלימי והסוואנות שהתפתחו סביב איננה תקפה לאירופה בעת ההיא אשר בה היו התנאים שונים. זאת ועוד, הנה לנו פרימט שלא ירד מן העצים, ואף על פי כן התפתחה בקרבו הליכה על שתיים. אפשר כי הקרקע המוצקה שתחת רגלינו אינה הכרחית להתפתחות הזאת. נראה שהיתה יכולה להתפתח גם או רק על עצים, והיא מנוגדת להנחה ששלטה עד כה כי מוכרחה שתהא הליכה כפופה על הידיים קודם שתחול הזדקפות מלאה על הרגליים.

במקרה האחר, כאשר הוא משתייך לאבותינו, אזי נוצר פער ענק בזמן בין דנוביוס לבין ארדיפיתקוס ההולכים זה אחרי זה על שתיים שיהא קשה למלא במיני ביניים, וגם הקשר האבולוציוני בינינו לבין קופי האדם שחיים בימינו מוכרח להיות רחוק בזמן. כבר לא ניתן יהא לטעון כי מוצא האדם ומוצא השימפנזה הוא מאב קדמון משותף בלעדי הגורילה. יתברר כי אביהם הקדמון המשותף האחרון לא היה אבינו. וכפי שנאמר בהתחלה, אם יתגלו מאובנים מוקדמים יותר מאילן היוחסין הבלעדי של האדם יוקדם בהכרח מועד ההתפצלות מן הענף שלהם. השעון המולקולרי ייאלץ להגמיש את מחוגיו כיצור חסר עמוד שדרה. מה גם ששני הסוגים מתהלכים על פרקי האצבעות, בעוד ידוע שאבינו הקדמון לא נהג ללכת באופן הזה. הסברה היא שתכונה זו התפתחה בנפרד אצל כל אחד משני הסוגים לאחר ההתפצלות, אולם אפשר שהם ירשו אותה מאביהם הקדמון (מתוך הנחה שאינו אבינו). ומי שראה אותם כבני דודינו השעירים יתאכזב לגלות שהיחסים בינינו הם כשכנים בלבד המתגוררים על אותה פלנטה. ברור לכל כי במקרה דנן בלתי אפשרי שדנוביוס יימנה על אבותינו וגם על אבותיהם. האנטומיה שונה בתכלית.

ככלות הכול, גולת הכותרת המשמעותית ביותר מעצם הגילוי – במידה שהסוג אדם אכן התפתח מצאצאיו של דנוביוס – היא שמוצאנו הראשוני איננו מאפריקה. מאובני פרימטים מתקופות מוקדמות לאילן היוחסין שלנו, ביניהם דריופיתקיים, כבר נמצאו באסיה ובאירופה, והרבה חוקרים התעקשו שלממצאים הללו יש משמעות בתולדות האדם, אך הם נדחו שוב ושוב, עד שהשתלטה התיאוריה העכשווית שמן היבשת השחורה באנו. יתכן אפוא כי אנו בפתחה של מהפכה בחשיבה וצועדים לקראתה ברגליים כושלות בינתיים.

The_March_of_Progress

מה יעלה בגורל האיור הכי מוכר של האבולוציה? עד כה היה רחוק מלהיות מדויק. אין במאובנים כל תמיכה כי האב הקדמון המשותף האחרון לבני אדם ולקופי אדם הילך על פרקי אצבעותיו (היצור משמאל), בדומה לשימפנזה. עתה, כשכבר לא ברור אם אלה שבאו אחריו הילכו כפופים, עלול 'מצעד הקדמה' להשריש טעות מוחלטת באשר לתיעוד אבות האדם.

ראו גם:

היום שבו ירדו אבותינו הקדמונים מן העצים
תעלומה: מתי ברא אלוהים את האדם?
על משמעות הגילוי של שרידי הומינידים
האם קיים קשר אבולוציוני בין שימפנזה לאדם?
השעון המולקולרי ממשיך לזייף
האם אנשי מערת האייל האדמוני משתייכים למין האנושי?
האם האגדה על מערת בראשית מתממשת?

לקריאה נוספת:

Madelaine Böhme, Nikolai Spassov, Jochen Fuss, Adrian Tröscher, Andrew Deane, Jérôme Prieto, Uwe Kirscher, Thomas Lechner & David R. Begun. 2019. A new Miocene ape and locomotion in the ancestor of great apes and humans. Nature

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.