הבורות בתוכניות האירוח שוברת שיאים כל פעם מחדש

06/11/2019 ב- 07:44 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על הבורות בתוכניות האירוח שוברת שיאים כל פעם מחדש

בתוכניתו הזכורה לרעה של דן שילון היו מתארחים דרך קבע כמעט: טרנסקסואלית שלא הכרנו, זמר ותיק שנעלם מן האופק, פוליטיקאי לא חשוב בתפקיד המבוגר האחראי, סטודנטית שמחלצת קשישים התקועים בחדר המדרגות, ואחד מן העבריינים שחזר בתשובה. בעת ההיא הניחו כיפה על ראשם רק לאחר שנשפטו למאסר, שלא כמו בימינו – כבר בדיון הראשון בבית המשפט. מכיוון שלא היה קשר רעיוני משותף בין האורחים ורק סקרנות עם קורטוב של תימהון ניבטה מעיניהם זה כלפי זה, נעדרו מן האולפן החיכוכים הקולניים.

בתחנות השידור הבריטיות, לעומת זאת, משתתפים לא פעם בתוכניות כאלה אנשים בעלי אותה דעה, שנראים אותו הדבר, והם מתווכחים ביניהם – שהרי לשם כך כינסו אותם שם – בנועם ובהגינות, כל אחד בתורו. וגם כאשר מושיבים יריבים מרים זה לזה מאחורי השולחן, איש מהם לא מתפרץ לדברי השני בצרימה מאוסה. הניסיון להשתלט על הדיון זר לנוכרים.

הלקח מתוכניתו של דן שילון נלמד היטב ויושם באופן הגרוע ביותר. ראשית, מוכרחים לארח נשים במספר זהה לגברים. גם להן יש דעה. שנית, לא יתכן שכל האחרים הם חילונים ולא נקרא לשידור אדם דתי. שלישית, המזרחית התורנית תהיה שם, צעקנית כמיטב המסורת. בכל רחבי הארץ לא נמצאו מזרחיות נעימות-סבר, משום מה, אף על פי שכולנו מכירים כמותן. רביעית, צריך שיהיה גם עיתונאי. הנכם יודעים, לשם עוד פרספקטיבה. לפעמים הוא עיתונאי שבדרך לפוליטיקה ולפעמים אחד שנשר ממנה לא מזמן. אין זה משנה מאומה. דעתו תהיה תמיד משונה. מישהו הרי חייב להתבלט בייחודיותו. בין הרעשנים יושב המנחה. אישיותו אינה חשובה. הוא בא לנהל כאן קרקס.

באופן היהיר ביותר עליי להודות שאינני מתכנן את סדר יומי לפי לוח השידורים של התוכניות הללו. עם זאת, לעיתים קורית תקלה. אני מדליק את הטלוויזיה ונקלע אל אחת מהן. מיד אני מנמיך את הצליל, וזה מוזר, כי בין כה וכה אינני מצטיין בשמיעה. בכל זאת, צדות את אוזניי שטויות שאי אפשר להאמין כי נאמרו ברצינות. לעיתים, להבדיל אלף אלפי הבדלות, זו רק בורות.

בפתח הדברים, עיתונאי שלא מבין דבר בבריאות הציבור מתערב מבלי שהציעו לו להשמיע את הצעתו. הוא זועף והוא מראה חזות נחושה ונדמה כי בעוד רגע יקום מן הכיסא וינאם כמו מרצה מן האוניברסיטה על עניינים שאין לו בהם שום מושג. "כל שנה אותו הדבר", הוא זועק ורועם. "כל שנה אותה טיפשות", הוא חוזר במילים אחרות. העושר הלשוני אינו משהו להצטיין בו, וכדי להעלים את הלקות הוא משתמש בשפת גופו. פניו מעלות סומק של אדם מרוגז. אפילו השמש הטובה אינה מסוגלת לפלא כזה בתוך שבריר שניה.

"אני קורא למשרד הבריאות, לבתי החולים ולמרפאות הקהילתיות לקנות חיסונים למחלת השפעת לפני הקיץ. למה מחכים תמיד עד החורף, עד הרגע האחרון ממש?!", והוא ממשיך: "למה האוכלוסייה צריכה לסבול כל שנה מחדש?!" פתאום אורחת משמיעה את קולה, ומתגלה החשש שהוא עומד לתקוף אותה: "אני לא הפרעתי לך אז אל תפריעי לי!", ואין זה משנה לו בכלל שהוא הראשון לדבר ואף אחד קודם לו עדיין לא הוציא מילה.

אכן, הוא צודק. האוכלוסייה סובלת כל שנה מחדש. אך העיתונאי הזה לא גילה לנו את אמריקה. הסיבה לסבל התגלתה על ידי צ'ארלס דרו'ין במאה ה-19. היא קרויה הברירה הטבעית. בלעדי הווריאציה הגנטית הברירה לא היתה מתקיימת. מוכרחים להיות פרטים שאינם דומים זה לזה, שמהם ישרדו ויתרבו כאשר הסביבה משתנה. אם כולם זהים – הכחדתם בטוחה. מדרך הטבע, נוצרות מוטציות בחומר התורשתי של הווירוסים. קרי, במקום להעתיקו באופן מושלם מתרחשות טעויות כתיב. אין זאת אומרת שכל נגיפי השפעת משתנים מעונה לעונה, אלא שיש ביניהם פרטים שונים בכל דור ודור. כאשר הסביבה משתנה ואוכלוסיית האדם כבר מחוסנת למוטנטים מן השנה שעברה, שורדים המוטנטים החדשים ומחוללים בקרבנו את המחלה. על כן, נדרש חיסון שונה מדי שנה ושנה המותאם למוטנטים הנוכחיים.

הסיבה לעיכוב בחיסון השפעת נובעת מחוסר המידע אצל ארגון הבריאות העולמי, ואין לעיכוב כל קשר לקופות החולים בארצנו. חוקרי הארגון העולמי התמהמהו העונה קצת יותר מדי, מפני שזיהו עוד תנגודת בקרב נגיפי השפעת, והיה צורך להתאים את החיסון אליה כדי שישפיע. כלומר, לפני התחילו לייצר באופן סדרתי חיסון נגד אוכלוסיית נגיפי שפעת, כבר צצו בה מוטנטים, בלי שליטת האדם, שלא היה לנו חומר נגדם והיה צורך לייצר אותו גם. התהליך הזה קרוי אבולוציה בפעולה, והשפעת אשר בה נדבקים משנה לשנה היא העדות המשמעותית ביותר להתקיימותה עבור הדיוטות.

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.