מי בעל הסוד שרתם איילים למזחלתו של סנטה קלאוס?

21/10/2019 ב- 09:09 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על מי בעל הסוד שרתם איילים למזחלתו של סנטה קלאוס?

זהו אחד מן המראות המוכרים ביותר בעולם, שאף פעם לא התרחש. בעיצומה של סופה, מעבר לחוג הארקטי של סקנדינביה, יוצא סנטה קלאוס לדרך במזחלת שלג רתומה לאיילי צפון הדוהרים קדימה. בערב חג מולד יגיע אל היעד: כל ילדי העולם הנוצרי הנמים במיטותיהם. למחרת בבוקר, ביום החג, הם יגלו בחדריהם את מתנותיו. זאטוטים זהובי-שיער שאינם מבדילים עדיין בין בדיה ומציאות מתעקשים לא לישון. הפגישה הצפויה עם הישיש הקדוש מרטיטה את ליבם הקטן. את אמא ואבא הם חוקרים ביסודיות מה נותנים לאיילים לאכול. המהדרים משאירים מזון בקערות מצוחצחות. לבסוף נכנעים לעייפות. ברגעים הללו נכנסים האב והאם אל החדר עם אריזות בעטיפות צלופן.

גם האיילים כבר זקנים למדי. הם נולדו בשנת 1821 בניו-יורק (ניו אמסטרדם, לשעבר). מקודם לכן לא ידוע שום אזכור שלהם. בשנה ההיא התפרסם שיר ילדים מאויר בשם 'סנטה קלאוס הקשיש עם הרבה הנאה'. אין איש היודע עד ימינו מיהו מחברו. כל החקירות הגיעו למבוי סתום. שם מצוי לראשונה הקשר של סנטה קלאוס לחורף הצפוני (בהולנד, ארץ מכורתו, התהוותה דמותו הבדיונית מזו האמיתית של ניקולאס הקדוש ללא שיוך גיאוגרפי); שם הופיע לראשונה האייל הרתום למזחלת השלג שלו; שם סופר לראשונה על הגעתה עם צעצועים בערב חג המולד (ולא ביום חגו של ניקולאס הקדוש ב-6 בדצמבר. ממנו הושאלה המעשייה על מתן שי בסתר); ושם נמצאים גם התיאורים החזותיים הראשונים של סנטה קלאוס כפי שאנו מכירים היום.

שנתיים אחרי כן, באותה עיר, מתפרסם עוד שיר. גם הוא באנונימיות. במקור קרוי היה 'ביקור מאת ניקולאס הקדוש'. שורותיו תהיינה לימים המוכרות ביותר מכל שיר שנכתב אי-פעם באנגלית. וכאן, מתפתח סיפור המעשה בהשראת השיר הקודם, מופיעים בו שמונה איילי צפון ולכולם שמות. ב-23 בדצמבר, כשקראו לראשונה בשיר, איש לא העז לשער כי השפעתו תהא עצומה על העולם הנוצרי ותרחיב את מסורת החג מקצה לקצה. ואמנם כך קרה. אפשר כי מן הסיבה הזאת שניים שכבר הלכו לעולמם עדיין מתקוטטים על זכויות יוצר השיר.

הנרי ליווינגסטון ג'וניור היה בן 75 כשהתפרסם השיר. גם הוא השתייך לאותו זן מיוחד של בני אדם שאינם חפצים ששמם ייוודע בציבור. למען הנאת משפחתו וחוג ידידיו היה מחבר שירים. כמה מהם התפרסמו בדפוס וכולם באנונימיות. המומחים לטקסט קובעים כי יש בהם דמיון לשיר על ניקולאס הקדוש. רצה הגורל וג'וניור מת. את דעת המבקרים לא הספיק לראות. גורלו של סנטה ניקולאס מן השיר, לאחר שהומר שמו בסנטה קלאוס, היה שפיר יותר. עודנו משוטט בינינו עם חיוכו של זקן שראה הכול.

אחרי שמת הנרי ליווינגסטון ג'וניור, והשיר זכה לתהילה במידה בלתי רגילה, החל קלמנט קלרק מור, פרופסור לספרות, לפרסם חוברות שירה תחת שמו המלא. הוא כלל בתוכן את השיר על ניקולאס הקדוש. מעשה זה הצית מלחמה ארוכת שנים שלא תמה, ואשר אפילו הקרבות המילוליים בין מגלי "זהותו האמיתית של שייקספיר" מתגמדים לידה. לפעמים, גם המתנצחים על זהות שייקספיר מתייגעים ומבקשים זה מזה הפסקת אש. בפסק הזמן שנטלו לעצמם אצים כולם להיות הראשונים לפתוח בויכוח: מיהו המחבר של שיר חג המולד המפורסם. ולשני המחנות יש אוהדים המגיבים בתרועות כמו היו באיצטדיון.

והאיילים באוויר ממשיכים לדהור. אף אחד לא עצר בעדם לשאול איך יראו את הדרך בעלטה גמורה. הם ממהרים ממקום למקום, עד שהגיע רוברט לואיס מאי והשיב במקומם. בשנת 1939 הוציא לאור בשיקגו ספרון בשם 'רודולף אדום האף'. מכיוון שאדמומיות אפו של אייל זה זהרה למרחקים לעגו לו כולם ונידו אותו, וכרגיל בסיפור שסופו מאיר פנים בא סנטה קלאוס בערב חג המולד והושיעו. הרי נחוץ לעלילה שיסתמו את חורה. נזקק הזקן לתאורה במסעותיו הליליים מבית לבית וצירף אותו לחבורה. רודולף השלים את מספר האיילים לתשעה כפי שנודע בתבל כולה (אם כי פחות אצל היהודים).

איך תוצר אמריקני מראשיתו ועד תומו, בארץ שיש בה קרח וכפור וגם איילי צפון, התנחל בלבבות האנשים כאגדה נורדית שובת לב – את זאת איש אינו יודע. מי יצר אותה – אין יודעים. לכולם שם נדמה שסנטה קלאוס נמצא איתנו מאז ומתמיד. יש אפילו האומרים כי עוד מלפני ישו. משחק לו הילד מנצרת עם חבריו ביום הולדתו ולפתע עוצר לידם סנטה קלאוס. מצטערים, מסבירים לו, האמהות שלנו אוסרות עלינו לשוחח עם זרים ולקבל מתנות מידיהם. זו היתה רוח התקופה. והזקן ממאן להסתלק עם חמורו. ישו, שלא גדל על ברכי אביו, מאיים עליו באבנים. מי חינך אותך, צועק לעברו סנטה קלאוס. ישו כחומד לצון עונה: אלוהים! אני מתבונן בקהל המאזינים המסובים ביום חגם. עתה קיבלו תשובה מדוע מוכרחים היו להעתיקו מן המזרח התיכון אל אווירה צוננת יותר.

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: