כיצד יוצר דג מליח תנאי יער המשפרים את רבייתו?

20/10/2019 ב- 03:37 | פורסם בסיפורים אקולוגיים | סגור לתגובות על כיצד יוצר דג מליח תנאי יער המשפרים את רבייתו?

לעיתים, הקשר האקולוגי המבואר בתיאוריה המדעית נותר סמוי מן העין במציאות הפוגענית כלפי הטבע. זהו איננו קשר נסיבתי שבו מעפילה למצחנו התהייה המשונה כי אם פחתו בשנה החולפת סופות טורנדו בהשוואה לקודמתה יש לתלות את הנימוק בהפחתה משמעותית של פרפרים מעופפים בעולם כתוצאה מגורם עלום כלשהו – אולי סופות טורנדו שהביאו כליה על מיליונים מהם. בהיעדר משק כנפיים המוני דוגמת זה הפכה האטמוספרה ליציבה. יתרבו הפרפרים מחדש ושוב תשתוללנה הסערות. במקרה של מליח אטלנטי (Clupea harengus) איש לא קישר בין דיג יתר לבין עכירות מיותרת במים. כמו ציפור הפוסעת בשביל פירורי הלחם כדי להתוודע שהמאפיה התפוצצה לכל עבר, כך גילה מעקב רציף בשינוי הסביבתי כיצד מסוגלת להתפתח קורלציה בין מיני יצורים שלכאורה אין ולא צריכה להיות זיקה ביניהם. ולמרות זאת היא נוצרה.

ידוע ליערנים כי כאשר חל דילול ביער, אין די אילנות ששורשיהם יחזיקו את הקרקע תחתיהם והיא נסחפת במטר אל מקור המים הקרוב וממנו הלאה. אדמת הסחף הזו הופכת את המים לבוציים. ואכן, המדענים גילו לפנים כי דליחות המים ההולכת וגדלה משנה לשנה נובעת מהידלדלות היערות. עצים מתים ונופלים ואת מקומם ממעטים לתפוס פרטים צעירים. היער אפוא חולה. מגפה מסתורית אינה מאפשרת את שיווי המשקל שהתממש בו עד התערבותו של הגורם הכמוס. והיער לא ישוב לאיתנו ויבריא בעתיד. מקום שאדמתו נסחפה נחשף עד תשתיתו הסלעית, וצמח לא ינבוט שם.

בוצעו מחקרים בשטח ומתוצאותיהם עלה כי חומרי ההזנה בקרקעית היער הצטמצמו בצורה בולטת. גורם לא נודע משתמש בהם לצרכיו תחת העצים, או שההסעה שלהם אל פנים היער חדלה. אם כן, מדובר ברעב. בלי תזונה לא ילבלבו עצים אחרי החורף הקר. הם יגוועו בסתר וייפלו ארצה מבלי שאיש ישמע. הגורם הלא נודע, חרף חיפושים קדחתניים אחריו, לא נמצא. אך בדיקה מעמיקה באתרים נבחרים ביער ההולך ונשמד חשפה עוני ניכר באורגניזמים בהשוואה ליערות השוכנים על יד מים צלולים. עתה התבהר שאין זו פלישה חבויה של יצור הטורף מכל הבא לפה. להיפך, ככל שירד מספר היצורים, כך קטן מניין גוויותיהם, והתמעטה הפסולת הגופנית שלהם. בהיעדר מזון אורגני נעלמה אוכלוסיית המפרקים אותו לחומרים אנאורגאניים שבהם עושים שימוש העצים, בסופו של דבר. מחזור החנקן, לצורך המקרה, לא הושלם. הוא נגדע באיבו על ידי גרזן אכזרי.

מדוע פחת מספר הדובים ביער? האם מתו כולם ואם כן, משום מה? שמא חיידק קטלני השתולל בקרבם… הואיל והחיות הגדולות באמריקה הצפונית היו מסומנות, נודע מפי חוקרים עמיתים שהן נדדו ליערות שכנים. ומהי ההצדקה לנטישתן? ההשערה שרווחה היתה כי דבר כלשהו החל להפריע להן בביתן הישן: היער הפך לחשוך מדי מרוב עצים; האקוסטיקה נעשתה מחרידה לאחר שעופות רעשניים התאהבו במקום והיגרו אליו; זיהום נושא ריח רע הציק להן; אספקת הטרף פחתה או שמפני אפלולית היער לא הבחינו בו בעיניהן; ולכו תדעו, יתכן כי לא יכלו להריח את ניחוחו בשל הסירחון העז שפשה באזור. מעון מגוריהם הפך בלתי נסבל והן עזבו.

אחרי בחינות מקיפות ביער שלא העלו מסקנות משביעות רצון, פנו החוקרים למקורות המים העכורים. הם חיפשו שם את הסלמונים האהובים כל כך על הטורפים ובקושי רב איתרו מעטים מהם. הסלמון הוא סם החיים של היער. העופות ניזונים ממנו, היונקים ממתינים במשך חודשים לבואו, והסרטנים מתענגים משאריות הארוחה של מי שצד אותה. כל אלה היו ואינם. הנוסחה פשוטה למדי: אם אין סלמונים – אין דובים. ובלי דובים אין יער, כמעשה אלישע. את הפלונטר אם הדייג אוהב דגים אם לאו, ראוי להפנות גם לדגים עצמם. סלמון אטלנטי (Salmo salar) זולל להנאתו דג מליח אטלנטי. המליח הוא החוליה הקודמת לו בשלשלת המזון. באין מליחים – אין סלמונים. ולאן נעלמו המליחים?

המליחים נידוגו מן המים בכמויות עצומות ולסלמונים לא היה עוד מה לאכול. אולם, הדיג לא הוחזר שנה אחרי שנה לאותו מקום. הדייגים מניחים לו מתוך תקווה שכעבור שנים אחדות יוכלו לחדש שם את יבולם כבראשונה. הם עובדים למחייתם בסבב – פעם פה, פעם שם, וחוזר חלילה. משוער היה כי כמו הפרפרים הסובלים בטורנדו שאותו הנחיתו על ראשם ואחר כך הגדילו מחדש את מספרם עד חזרת הטורנדו, גם המליחים שהביאו עד אליהם את בני אדם יתרבו שוב ויעשירו את הדייגים בסבב הבא. בינתיים תהיה לסלמונים סעודה משבעת. ובכן, מתחוור שהתחזית הזאת לא התגשמה.

מה התרחש שם, בעצם? לא נותרו עוד מליחים ובעקבותיהם לא הגיעו סלמונים, משום כך עזבו כל הניזונים מבשרם, ובלעדיהם לא לבלבו העצים. וכשהללו גססו למוות כתולדה מזאת לא צמחו אילנות חדשים במקומם. אחרי כן, נסחפה הקרקע בגשם והעכירה את זרמי המים סביב ליער. אליהם נכנסות נקבות המליחים לרפד בביציהן את פני הגדות המיוערות. הדגיגים הבוקעים מהן נזקקים לראות טובה כדי לבלוע את המזון האהוב עליהם: יצורי מים זעירים. אך הם לא רואים אותם. האור אינו חודר היטב בתנאי העכירות שיצרה סחופת האדמה. התברר כי ככל שהמים אפלים יותר, כך היער נעשה מואר יותר. יש בו פחות צמרות רחבות שחוסמות את קרני השמש. ואם ביער יתהווה מחסור בחומרי הזנה, במקורות המים יהיו מצויים בשפע מפני שאף דגיג לא יאכל מהם. הוא ימות בחושך וברעב. דור שלם של מליחים נספה בעודו בשלב ההתחלתי של החיים. ומי ניזוק מלבדם? האדם! אם היה משליך את רשתו מעט פעמים ושולה פחות דגים, כי אז לא היה מכחיד סביבת מזון החיונית גם עבורו. זוהי הסכלות האנושית והרי לכם השלכותיה.

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.