כיצד אגג מלך עמלק מצא עצמו פתאום עם שפחה?

19/10/2019 ב- 04:25 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, מעולם המקרא | סגור לתגובות על כיצד אגג מלך עמלק מצא עצמו פתאום עם שפחה?

דיווחים על הוצאות להורג בלא משפט נפוצים במקרא, וההתעמקות בהן מאפשרת הצצה להלכי רוח ששלטו ללא עוררין בזמנים רחוקים. כל סיפור מרתק בפני עצמו כיוון שאחדים מחטאי העבר הכבדים כבר אינם נחשבים פשעים בימינו. על פי החוקים הקדמוניים שימש המלך כשופט העם. ידוע לכול משפט שלמה כאשר הכריע לבתר לשניים את תינוק המריבה. אולם בתנ"ך מוצאים אנו נביאים אשר מחליטים להוציא להורג שלא על דעת עצמם אלא על דעת אלוהים. בעיניים מודרניות משונה מאד הדבר. מפורסמת למדי הריגתם ההמונית של נביאי הבעל בידי אליהו הנביא, ואף הוצאתו להורג של אגג מלך עמלק נודעת ברבים משום שנוסף לה הרבה מסתורין.

הפרשה מתוארת בספר שמואל א' ט"ו, פסוקים לב-לג. בזעמו כי שאול המלך לא ביצע מצוותו ובחר להשאיר עמלקים בחיים, מורה שמואל הנביא להביא בפניו את המלך אגג. והולך אליו אגג מעדנות ומספר לו בכנות של אדם ברגעיו האחרונים לאחר שעשה חשבון נפש ואולי מתוך לגלוג אמיתי או מזויף על הצפוי לו כדי להפחית מחשיבות האירוע: סר ממני הטעם המר של המוות. ושמואל – כך מבין הקורא – מתעלם מדברי אגג ואינו מתייחס להרגשתו כלפי קץ החיים ומסביר לו מדוע יומת: כשם שחרבך הפכה נשים לשכולות, כך תהפוך כעת אמך לשכולה. האם זהו עונש מוות לרוצח? האם מדובר בעין תחת עין? לא ולא. עסקינן בנקמה עתיקה. העם העמלקי תקף את בני ישראל בצאתם ממצרים וה' פקד להכרית את קיומו לעד – בכל מקום ובכל זמן. על כן לא ברור בכלל מדוע שמואל מדבר על שכול כנגד שכול כתוצאה ממלחמה חולפת שרבות כמותה היו כאשר מדובר בציווי אלוהי נצחי. בתום ההסבר הרג שמואל את אגג כמצוות ה' כדי שלא יישאר מן העמלק זכר.

והנה מופיע השם אגג שוב במגילת אסתר המאוחרת. נאמר לנו כי המן הרשע נמנה על צאצאיו של מלך עמלק. מה קורה בתנ"ך, למען השם? האם זוהי טעות הנובעת משכחה היסטורית? האם היתה טעות סופרים שנחפזו בלי לשים לב לשגיאתם בקריאה חוזרת? אפילו פעם אחת קודם לכן אין מסופר על צאצאי אגג אשר ודאי היו מדברים עליהם ולא יכלו הללו לחיות בנחת כי היו מצווים מחדש לרודפם. והרי עד קריאת מגילת אסתר הנחנו כי מאגג מלך עמלק לא נותר עוד זכר. ובן זכר חי שיעלה את זכרו לא היה לו. חייליו של שאול המלך הרגו את כל בני משפחתו ובאי ביתו. כרגיל בתולדותינו, חז"ל לא פסחו על הקושיה ומצאו לה פתרונים: בעת שאגג היה שבוי במכלאת עבדים של שאול המלך התיידד עם אחת השפחות ומהרפתקה זו הרתה לו. בדרך זאת גם ניתן לבאר את דברי אגג כי סר ממנו הטעם המר של המוות. יישאר לו זכר. הוא ציפה לצאצא.

ישנם הגורסים כי חז"ל מצאו הסבר דחוק. הללו שואלים מדוע לא מצא לנכון מחבר ספר שמואל לגולל את מקרה הזיווג בפני קוראיו. טוענים הם כי אפילו אם אגג לא שיקר ובאמת סר ממנו הטעם המר של המוות, הרי אפשר שהיתה לו עילה אחרת. אולם, דומה שדברי חז"ל נתמכים על ידי הכתוב במקרא מבלי שמפרשיו הדגולים ביותר הבינוהו.

ראוי להתעכב שוב על הכתוב בספר שמואל א': "וילך אליו אגג מעדנות". לדעת הפרשנים, כוונת הדברים שאגג היה כבול בשלשלאות. בפרשנותם הסתמכו על ביטוי דומה בספר איוב ל"ח, פסוק לא: "התקשר, מעדנות כימה". כימה הוא השם העברי לפליאדות – צביר כוכבים בהיר בשמי הלילה שזכה לאזכורים רבים מימי קדם. המילה מעדנות בהקשר זה מציינת כבלים. אולם, בתרגום יונתן לספר שמואל, שהקדים את פרשני המקרא המאוחרים, מוצאים אנו כי המילה מעדנות תורגמה ל-מפנקא. היינו, אגג הובל אל שמואל כשמצב רוחו מרומם לאחר התפנוקים שזכה להם בליל הקודם. אם כך הוא הדבר, ברי מדוע מחבר ספר שמואל אינו שש להתעכב על פירוט יתר בפרשת ההוצאה להורג. הן היה ידוע בזמנו שאגג זכה לפינוקים בשביו, ועל כן שמואל – לפי הבנתי – ניסה לגרום לו צער בכל זאת בהזכירו את אמו: אתה, אגג, שמח לבב על זרעך בעוד האשה שהביאתך לעולם מתאבלת עליך.

האם המן היה אישיות אמיתית? מחוץ למגילת אסתר לא ידוע דבר על אודותיו, ואף קיומה של אסתר מן המגילה מוטל בספק, אולם, זכר עמלק לא נמחה גם בשעת חיבורה. לא נשכח אז כי אגג הקים לו שושלת של עמלקים, וכאשר נמצא הרשע התורן קישרוהו מיד לאילן היוחסין של אגג כדי שלסיפור תהא אמינות. הציבור קרא במגילה ולא הבין מאין צצו פתאום אסתר ואחיה מרדכי ברשימת גיבורי האומה. במגילות מדבר יהודה לא נכללה מגילת אסתר, ובתרגום השבעים, לפני חתימת המקרא, מוצאו של המן מאגג אינו מוזכר כלל, כי אם בנוסח המסורה בלבד. רשעותו העמלקית של המן היתה אפוא מסך עשן שהסתיר ביעילות כל פקפוק או רצון לפקפק, וסייעה בקבלת המגילה לקאנון. זהו תכסיס נושן שפועל בדרך כלל: לשקר טוב באיכותו מוכרח שיהיה גרעין של אמת מוכרת. לעיתים, גם האמת לזמנה תתברר כאינה אמת בכלל, אך את זאת לא כולם יודעים בעת ההיא.

ראו גם:

האם לרבי אלעזר בן פדת היתה כוונה שונה ממפרשי דבריו?

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: