מדוע 'בראשית 2' לא תטוס אל הירח?

16/10/2019 ב- 06:42 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על מדוע 'בראשית 2' לא תטוס אל הירח?

בשעת לילה מאוחרת ביום שישי, 11 בדצמבר 1998, חזרתי ממצפה הכוכבים אל היישוב. התגוררתי אז במצפה רמון. טלפנתי אל ד' חברתי. מה את עושה, שאלתיה. היא צפתה בטלוויזיה. האם יש משהו חדש, התעניינתי לדעת. קלינטון מדבר, דיווחה קצרות. ביומני רשמתי זמן מה אחרי כן: "מוניקה הוא שם שלוינסקי לא ראויה לו. גמרתי לקרוא חוברת מטופשת שדיאנה הביאה לי על ויקינגים מפורסמים. ברשימה – חלליות שנחתו במאדים. מישהו ספר פעם את הכתמים שיש על הבלטות? זה לא יותר פשוט מלספור כוכבים? במקום זה סופרים כתמים על השמלה שלה".

ביום ההוא שיגרה נאס"א את 'מקפת האקלים של מאדים'. אני מניח שלא ידעתי על זאת. בנעוריי העסיק אותי החלל באופן יומיומי. קראתי את מפת השמיים כמו את כף ידי. כששוגר הלוויין 'אופק' מילאתי ארבעה עמודים ביומן כדי לציין את המאורע החשוב. אולם, בשנים אחרי כן התמקדתי יותר במין הנשי. לתומי חשבתי שפסגת הרומנטיקה היא לשבת בחיק בת הזוג ולמנות בפניה את הכוכבים בשמותיהם. מצאתי שהדבר משעמם אותן וכך הלכה ודעכה תשוקתי למתרחש הרחק למעלה באפלת הלילה. התבוננתי במדענים שמכלים זמנם בצפייה בכוכבים והשתוממתי.

כשאבד קשר הרדיו עם 'מקפת האקלים' ב-23 בספטמבר 1999 הייתי בירושלים. הדבר הכי נורא בעיר זרה הוא כשהמקומיים הנקלעים לשיחה עימי מתמהמהים לעמוד נכונה על היקף ידיעותיי. כולם ידענים מטעם עצמם שאינם יודעים מאומה. הויכוח הראשון ששותפתי בעל כורחי היה על רגל. למען האמת, לא ידעתי מה לומר בנידון. נזכרתי בלילותיי הקודמים בירושלים כשהייתי מחנטרש באוזני ר' כל מיני הבלים, וכך חנטרשתי לשומעיי החדשים הסבר מומצא מן היסוד שהתקבל על דעתם. יש משהו באווירה הירושלמית שמסכים לקבל את כל הכזבים שבעולם. זו הטרגדיה של העיר.

למחרת שבתי מחדש להתעניין בתעופה וחלל, ולעצמי אמרתי שתטוסנה לכל הרוחות הבנות שהדבר משעמם אותן. כעסתי עליהן במקום על עצמי. במקום שלא אהיה מושפע מן הזולת, רגזתי על הבחורות שלא הצלחתי להשפיע עליהן. אך ודאי גם הן שמעו על הדקוטה. באותן שנים שימש מטוס תובלה בחיל האוויר. מדוע מודדים ברגל את גובה המטוס באוויר? בגללו. דאגלס DC-3 שהוטס לראשונה בשנת 1935 היה כה מוצלח בהיסטוריה של התעופה עד שלא עצרו גם לאחר שיוצרו כמותו ששה-עשר אלף מטוסים. במלחמת העולם השנייה היתה תהילתו הרבה, וכשזו הסתיימה נתקע הצבא האמריקני עם אלפי יחידות שלא היה לו צורך בהן. אז הן נמכרו לכל העולם עם יחידת הרגל למדידת הגובה, ומידה זו התקבעה לתמיד. בישראל קראו למטוס בשם דקוטה. ההצלחה הזו היתה הטרגדיה של האמריקנים. הם מקובעים למידות של האימפריה הבריטית וקיבעון זה יהיה בעוכריהם. 'מקפת האקלים' נשרפה בכניסתה לאטמוספרה של מאדים.

כששוגרה 'בראשית' אל הירח לא הכה בי שום ריגוש. אולי מפני שכבר כיליתי את מאגר ההתרגשויות שלי בזמן 'אופק' ואולי בשל הגיל. אז הייתי נער גבוה וצנום וכיום שוקל אני כמעט כמו החללית הישראלית. ויתכן גם כי זו מוכרחה להיות גאווה חלקית בלבד. הנדבך הכי חשוב במסע לחלל – השיגור – היה אמריקני. אמרתי שהדבר דומה לכדור מתוצרת כחול-לבן שנזרק אל הסל מידיו של כדורסלן אמריקני. למי שייכת הקליעה? הציבור אינו מטומטם. איש כמעט לא התעניין בשיגור שבוצע הרחק מעבר לים. עם זאת, ייחלתי להצלחת 'בראשית'. אף אחד לא יזכור מי קלע עבור מכבי ת"א את סל הניצחון. ההיסטוריה תרשום לעצמה רק את ההישג. נזכרתי בחיוך באותה חוברת משנות ה-90. מי יוכל לטעון שוויקינגים לא הגיעו למאדים?

במשך השבועות שמקפת האקלים נעה בדרכה למאדים נכשל שוב ושוב הצוות של נאס"א לבצע תיקונים קטנים בנתיב הטיסה שלה. בכל פעם שניסו היו תוצאות מעשיהם שונות מאלה שהתכוונו אליהן. כה מוזר. והנה, אתם חייתם על פני כדור הארץ והייתם עסוקים בענייניכם. הרחק למעלה באפלת הלילה משהו השתבש. אבל אף אחד לא תפש מה קורה עד שהמשימה הסתיימה בטוטאל לוס. נפתחה ועדת חקירה והתברר שמקפת האקלים נכנסה למסלול הקפת מאדים בגובה נמוך מדי מן המתוכנן. מדוע? התשובה גובלת בטמטום. אין מילה אחרת לתאר את אשר קרה: מקפת האקלים תוכנתה לקבל נתוני דחף לפי יחידות ניוטון (הכוח שנדרש כדי להאיץ מסה של קילוגרם אחד בקצב של מטר לשנייה בריבוע), אולם המחשבים שעל הקרקע קיבלו נתוני דחף לפי ליברה (יחידת מידה של האימפריה הבריטית). אוי, הקיבעון. בכל פעם שהבקרה הפעילה את מנועי מקפת האקלים היתה ההשפעה חזקה פי ארבע מכפי שהם תכננו. התוצאה היתה הרת אסון עבור המשימה כולה. 327.6 מיליוני דולרים שהיוו את עלותה הלכו לפח האשפה של הפלנטה השכנה.

אם האמריקנים בעלי היכולות הבלתי מוגבלות איבדו חללית בכניסה לאטמוספרת מאדים, אזי דומה כי אובדן החללית 'בראשית' בהגעה לירח אינו מוכרח להיחשב ככישלון מחפיר. אי-ההצלחה האמריקני מעמיד בפרופורציה פחות מאכזבת את זו של ישראל. גם עלות המשימה הישראלית לירח – 95 מיליון דולרים – נראית לכאורה כעומדת בפרופורציה לעלות המשימה האמריקנית למאדים המרוחק הרבה יותר. אבל זו אחיזת עיניים כמיטב המסורת המקומית. האמריקנים כבר רכשו ניסיון בשליחת חללית למאדים ובהנחתתה על אדמתו. ויקינג 1 ו-ויקינג 2 נחתו שם בשנת 1976. לישראלים לא היה כל ניסיון. הידע הזה עלה לארה"ב מיליארד דולרים בשנות ה-70 של המאה העשרים (ערכם כחמישה מיליארד דולרים בימינו). הישראלים השקיעו יחסית במשימתם סכום קלוש. לא היה להם שום סיכוי להצליח.

הנדבך השני בחשיבותו במשימת הגעה לעצם שמימי – אחרי השיגור – הוא הנחיתה הרכה. זהו חלק שאינו פחות מסובך מן הראשון. כשיפן שיגרה אל הירח בשנת 1990 את 'היטן' (במשגר יפני), היא ויתרה מראש על השלב האחרון והיקר לתכנון. כשסוכנות החלל האירופית שיגרה אל הירח בשנת 2003 את 'סמארט 1' (במשגר אירופי), אף היא ויתרה מראש על שלב הנחיתה הרכה. זו אינה חוכמה גדולה לשגר עצם אל הירח (ממשגר אמריקני) מבלי להנחיתו שם. ההישג אינו עצום, כפי שנדמה. שבדיה, שתעשיית התעופה שלה מפותחת בהרבה מזו של ישראל, היתה מסוגלת לבצע כדבר הזה לפני שנים ולא עשתה כן. כסף למימון משימה שכזאת אינו חסר שם, כידוע, אך אי הרצון קיים בהחלט. איזה הישג כביר יביא הדבר לשבדים?

ב-11 באפריל 2019, בליל ההתרסקות של 'בראשית', הובטח לנו כי הישראלים האמיצים לא יוותרו. סופר לכל מי שרצה לשמוע שהם ינסו שוב בשנה הבאה. חללית כחול-לבן תונחת על הלבנה ויהי מה. בחלוף מעט זמן, כשברור לכול כי עלותה של נחיתה רכה היא מאות מיליוני דולרים, השתנתה הגרסה: "כבר הגענו קרוב לירח. אנו מחפשים אתגר חדש". אין הודאה מובנת יותר מזו ביחס למציאות.

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: