מעשה בנוכלות כנגד אשת הסנאטור הרומי

15/10/2019 ב- 09:10 | פורסם במאחורי סינרה של ההיסטוריה | סגור לתגובות על מעשה בנוכלות כנגד אשת הסנאטור הרומי

באי סרדיניה, השני בגודלו בים התיכון, רווחים עד היום מנהגים שמיים. מי הותיר בה את הרישומים העמוקים הללו שלא נמחו במשך דורות רבים? הפיניקים הגיעו אליו במאה ה-9 לפנה"ס בתדירות הולכת וגוברת והקימו במפרציו מעגנים עבור צי הסחר שלהם שהתפתחו לערי נמל. בה בעת הקימו גם את קרתגו שבצפון אפריקה. במאה ה-5 עברה השליטה בערי סרדיניה שישבו בהם צאצאי הסוחרים מצור לידי הקרתגים שאבותיהם השתייכו לאותו ענף משפחתי. הרומים הגיעו אל סרדיניה בשנת 238 לפנה"ס ובמלחמה הפונית ה-2 שהחלה עשרים שנה אחרי כן שימש האי בסיס ימי ללחימה בקרתגו. התושבים המקומיים שמוצאם מפניקיה התקוממו נגד השלטון הרומי במהלך המלחמה ולאחריה. כך סרדיניה סבלה במשך מאות שנים מאווירה פרועה של מרידות ומתקפות של שודדים. גם היד הקשה ביותר לא הצליחה לדכא אותן.

סממנים יהודיים שמקורם במאות הראשונות לספירה נמצאו בסרדיניה: כיתובים בעברית, פעמוני קודש, סמל המנורה. כמדומה, ישבו כבר קהילות של עם ישראל במקום. אפילו בשפת האי מוצאים אנו שרידים עתיקים להימצאות היהודים. בסרדו קרוי יום שישי בשם Chenàpura. בלטינית cena pura פירושה ארוחת ערב טהורה. יש להניח כי הכוונה היא לסעודת ליל שבת. אך אפשר כי המורשת היהודית ניטעה שם הרבה לפני כן.

המאה ה-1 לפנה"ס זכורה גם לטוב אצל היהודים. יוליוס קיסר הגן על ענייניהם בשורה של חוקים שהונהגו ברומא ובפרובינקיות שלה. הם היו פטורים משירות צבאי כיוון ששמירת מצוותיהם הדתיות גרמה להם לסבול מאי נוחות. היהודים היו רשאים לדון בעניינים שבינם לבין עצמם לפי חוקי משפטם. הם גם היו פטורים מן החוקים החדשים נגד התאגדויות פרטיות. אלה נועדו למנוע כינוסים עממיים שיכלו לפגוע בשלטונו של יוליוס קיסר, אך גם לסכל ייסוד קהילות יהודיות. אין תימה אפוא שלאחר רצח יוליוס קיסר התאבלו יהודי רומי על מותו יותר מכל חלקי האוכלוסייה האחרים.

יחסו האוהד של יוליוס קיסר כלפי היהודים קנה לו מקום בלב גם אצל בנו המאומץ אוגוסטוס ששלט אחריו. הגדיל לעשות הוא בפקודתו שאין להזמינם להופיע בבתי הדין בשבת או אפילו בערב שבת, וכן אם תתקיים חלוקת תבואה בחינם להמונים ביום שבת יקבלו היהודים את מנתם למחרת.

אחריו תפס את השלטון טיבריוס ובימיו התרחש מאורע שהשאיר חותם בתרבותה של סרדיניה עד ימינו. ברומא שררה אז אהדה מסוימת כלפי היהדות, בעיקר בקרב המעמדות הגבוהים שבחלו בפריצות המופרזת שבפולחן הרומי. בין אלה שנמשכו לקסמה של הדת העברית היתה מכובדת אחת בשם פולוויה (Fulvia), אשתו של הסנאטור סטורנינוס (Saturninus). למרבה הצער, נפלה היא קרבן למעשה של נוכלות. יהודי אחד שגורש מארצו בעקבות עבירה חמורה שביצע בה, התיישב ברומא ורכש לו שם של מורה דרך בתורת משה. שלושה מחסידיו, יהודים אף הם, הצטרפו אליו כדי להונות את פולוויה. הם נטלו ממנה כסף רב וחפצי ערך כדי להעלות תרומה בשמה לבית המקדש בירושלים, אך השאירו את הרכוש היקר אצלם.

סטורנינוס סיפר על אודות המקרה באוזנו של הקיסר טיבריוס ורצה הגורל ובאותם ימים עשה השר סיאנוס מאמצים לבער את הפולחנים הזרים שהסתננו לרומא. המאורע הנזכר הפנה את תשומת ליבו גם ליהדות. כך התפרסם בשנת 19, לפני אלפיים שנה, צו בשם טיבריוס לפיו חל איסור מוחלט על קיום טקסים של דתות אחרות ועל מאמיניהם, ובכללם היהודים, מוטל לעזוב את רומא או להיות לעבדים. יתרה מזו, באמתלה של מאבק במורדים ובשודדים הורה הסנאט לשלוח אל סרדיניה 4000 יהודים בגיל השירות הצבאי והקונסולים ביצעו הוראה זו. רבים מן החיילים היהודיים נפלו בקדחת, ואלה שנותרו בחיים הקימו שושלות שהשפיעו על תולדות האי עד עצם היום הזה.

לקריאה נוספת:

יוסף בן מתתיהו – קדמוניות היהודים, ספר י"ח.
טקיטוס – אנלים, ספר ב' 85.
סווטוניוס – חיי שנים-עשר הקיסרים, ספר ג' 36.

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.