חדשות סוף עונת המלפפונים

06/01/2019 ב- 04:50 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על חדשות סוף עונת המלפפונים

בלילה חם ומיוזע בין שישי לשבת נעמד אדם בגשר לה גוארדיה להתבונן בנעשה תחתיו. שתי דמויות התרוצצו בניחותא עת רשמו על קיר התמך המזרחי של נחל איילון: "לרגע אחד איבדתי את עצמי". על פי התיעוד ביומן המשטרתי נשלחה למקום ניידת סיור בבוקר הבא שמא למישהו היתה כוונה לאבד עצמו לדעת. התרחשות שכזאת היתה פותחת את מהדורת החדשות במדינות נטולות חדשות. אצלנו חיפשו גופה. משלא מצאו אותה המשיכו אל הקריאה הבאה במוקד 100. הכתובת הזו עודנה מתנוססת שם באנגלית.

בעולם הנוצרי מתהלך מיתוס כי בחגי דצמבר המתקיימים בחצי הכדור הצפוני גובר שיעור ניסיונות ההתאבדות, שחלקם אף מסתיים במוות. המאמינים במיתוס משייכים לסיבות הדבר את ההרגשה המעפנית של החורף החשוך והקר, ואת תחושת הבדידות שמתחזקת בשעה שהרוב חוגג יחדיו בהתכנסויות משפחתיות ואלה ששרויים לבדם שוקעים בדיכאון אובדני. אולם, דווקא בדצמבר שיעור ניסיונות ההתאבדות הוא הנמוך ביותר, ואילו באביב, עת מתחדש הטבע אחרי קיפאון בן חודשים, השיעור הינו הגבוה מכול. אין ספק כי הבדידות המדכאת היא שמניעה את האדם לשים קץ לנפשו. עם זאת, בעונת החגים מצליחה הקהילה לספק מענה לנזקקים לתמיכתה והמחשבות האובדניות נדחות. ברם, חוקרי ההתאבדויות נוטים שלא לקבל גרסה זו באשר לנתוני דצמבר. לדעתם, יש לייחס את השינוי בשעות האור ביממה כסיבת הדבר. בחורף סובלים בני אדם מאובדן אנרגיה. באביב הם מצליחים לצבור את הכוחות הנפשיים והפיסיים כדי לנסות ולהתאבד. אפשר שזוהי רק מקריות: בכל שנה גדל בישראל שיעור הפונים לעזרה בעקבות דיכאון בחודש שלפני פסח, חג האביב.

כשהארץ כמעט משותקת מעבודה, כשהפוליטיקאים יוצאים לחופשה, וכשאין מתאבדים להתחקות אחר סיפוריהם, על מה מדווחים עיתוני נורבגיה בסוף השנה? התקופה בה אין אירועים חדשותיים מרעישים, ואנשי תקשורת נאלצים לדבר על סוגיות שוליות ונעדרות סנסציות, קרויה עונת המלפפונים. בדרך כלל, נהוג לייחס אותה לימי הקיץ. במילון סלנג אנגלי שיצא לאור בשנת 1699 נכתב: "מלפפונים – חייטים. עונת המלפפונים – חופשת החייטים, כאשר הם בחופש להשתעשע ומלפפונים מבשילים". לעברית תורגם תחילה המונח לעונת האבטיחים כיוון שאז הם מבשילים, וגם עונת המלפפונים החמוצים. ברם, הקיץ גדוש באירועים – החל בפסטיבלים הנחגגים באוויר הפתוח, דרך אירועי ספורט עולמיים וכלה במלחמות שאינן קורות בחורף. לעומת כן, סוף השנה האזרחית היא עונת המלפפונים האמיתית. בנורבגיה לקחו את העניין צעד אחד קדימה. כפי שמדי קיץ מודיעים כתבי הספורט על "השם החם הבא" ועל "העברה לוהטת" של שחקן בין קבוצות כדורגל, כך עוסקים עיתונאים נורבגיים בחודש דצמבר שבשנים האחרונות בסוגיה בוערת: האם מלפפון ים הולך להיות הדבר הבא בתעשייה?

מלפפון ים הינו מעדן ידוע במזרח הרחוק מזה מאות שנים ונחשב שם באופן מסורתי למזון בריאותי. הוא עשיר בחלבונים, ויטמינים, מינרלים וחומצות אמינו, ומכיל גם הרבה סידן. יסוד חיוני זה לאדם כמעט אינו נצרך בתזונה המזרח-אסייתית, בעוד שבארצות המערב מגיעה אספקה סדירה של סידן לגוף דרך צריכת מוצרי חלב. מסיבות אלה מלפפון ים הוא מן היקרים ביותר בשוק מאכלי הים. ניתן לעשות בו שימוש גם בתעשיית הקוסמטיקה והתרופות הקשורות לרפואה טבעית.

לאורך החוף הארוך של נורבגיה נפוצים מלפפוני ים, אך היצוא שלהם למזרח טרם פותח. לרוב, ניתן למצוא אותם בעומק של כ-200 מטר, ולפיכך לא ניתן לאוספם בידי צוללים. שיטות אחרות קשות או אסורות ליישום. מלפפון ים הוא יצור בעל גוף רך ונדרש ציוד עדין כדי ללקטו מן הקרקעית אשר בה הוא מתקיים. ניסיונות באמצעות כלי תת-מימי לא צלחו עד כה. הדרך היחידה והפשוטה היא להשתמש במכמורת כאשר ספינת דיג גוררת רשת על קרקעית הים וגורפת אל תוכה בלי שום הבחנה כל מה שנקרה בדרכה. גישה כזאת פוגעת בסביבת החיים של יצורי הים, ונחוץ לה היתר מטעם הרשויות הנורבגיות שאינן ששות להנפיקו.

הנורבגים אינם מוכנים לוותר על הרווח העצום בשיווק מלפפוני ים עד שתימצא שיטה מקובלת לאיסופם בטבע. הם פונים ליישומים של גידול תרבותי. מספר חברות כבר עוסקות במחקר מעמיק בחוות גידול המפוזרות במדינה. הצלחה נרשמה בשלב ההתחלתי בלבד. מלפפוני ים משריצים בשבייה, אך שוב ושוב נכשלו ניסויים לגדלם באופן מסחרי משלב הבקיעה מן הביצה ועד הבגרות. קיים גם האתגר הנוסף לדעת כיצד לטפל בהעברתם עד מסירתם ללקוח בחנות. בין האפשרויות שנבדקות הן הובלתם בהקפאה או שימורם במי מלח מבלי להרתיחם קודם לכן. אם מייבשים אותם, מלפפוני ים מצטמקים ומאבדים את צבעם.

מעת לעת נערכות תחרויות לגידול מלפפוני ים בבתי ספר תיכוניים בנורבגיה. לשם זכייה בפרס נדרשים התלמידים להציג חדשנות ושגשוג של היצורים בתנאי שבייה. חקלאות ימית אינה מחויבת להתנהל בהיעדר בקרה. היא יכולה להיעשות בתנאים מבוקרים לאורך החופים. קבוצת תלמידים שהגיעה למקום הראשון בתחרות הדגימה מתקן עם יכולות מרשימות שבו משולבים אצות ים ומלפפוני ים באותה סביבת גידול. האצות מושכות אליהן דגים, פלנקטון ומיקרואורגניזמים אחרים, ואילו מלפפוני ים, בצד תזונתם מיצורים מתים על קרקעית הים, גם ניזונים ממיקרואורגניזמים חיים שנמשכים אל האצות. אפילו לא יימצא בעתיד שימוש מסחרי למתקן שבנו התלמידים, הריהו מפגין עקרונות אקולוגיים הנוחים לצפייה וללמידה.

ההקפדה על שמירת הסביבה היא שם דבר בחינוך הסקנדינבי. מפליא תמיד לגלות מחדש כיצד במדינות המפותחות ביותר מנצלים את משאבי הטבע מבלי לאפשר לתעשיינים לזהם את הסביבה ומבלי לגרום לנזקים אקולוגיים. על מנת שלא יקנא בהן האזרח הפשוט במדינה אחרת וידרוש תנאים דומים, מספרים לו מעשיות על שיעורי התאבדות גבוהים בקרב הנורדים. אכן, יותר נורבגים שמים קץ לחייהם מאשר ישראלים, אך בנסיבות שונות. איכות החיים של תושבי ישראל היא נמוכה יחסית, ולכן, משנעשה רע עוד יותר מצבם הם אינם מתייסרים כל כך. כבר הסתגלו לחרפה שבה הם מתקיימים. החרפתה היא רק ירידה של שלב בסולם. ואילו תושבי נורבגיה מקיימים את עצמם באיכות החיים הגבוהה ביותר בתבל. לדידם, שינוי בה לרעה כמותו כצניחה מן הסולם. והשינויים אינם פוסקים מלהופיע בחיי אנוש: מחלות ניוון, נכויות כתוצאה מתאונות, וגם ההבנה שבגיל מבוגר השיג הנורבגי כל אשר רצה בחייו ולא ימצא עוד משמעות ביום נוסף אשר יחיה. רוב רובם של הישראלים לא יגשים עד מותו אפילו מקצת ההצלחה שנוחל תיכוניסט המגדל מלפפוני ים בנורבגיה.

לישראלים יש אפוא עד לאן לשאוף. בניגוד לתושבי מדינות נחשלות שקולטים באמצע החיים כי אין סיכוי שימצאו משמעות, אזרחי ישראל עשויים להגיע, אם יתאמצו כהוגן, אל המצב הערטילאי שבו יממשו את כל חלומותיהם, והתקווה היחידה שנותרה היא למות בשלווה לפני שהמחלות החשוכות תוקפות. דעתי היא כי בעתיד, כפי שקובעת בימינו האשה באיזה מועד תלד באמצעות ניתוח קיסרי, כך יחליט האדם מתי הוא ימות בצורה מסודרת בבתי מרפא. היום הזה אינו רחוק. בינתיים, ישנה אופציה לדלג מעל המעקה בגשרי איילון. הנוף מזעזע, המים חומים והשמיים ספוגים פיח. מוות יאה לישראלים נעדרי חזון.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.