האם ניתן למנוע את "כיבוש הגליל"?

20/12/2018 ב- 10:26 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על האם ניתן למנוע את "כיבוש הגליל"?

בצל ההפחדות האיומות שמושמעות לאחרונה מפי גורמים מוסמכים ראוי להיזכר באפיזודה מבדחת מתולדות הכיבושים וללמוד שהשד אינו תמיד כה נורא: באפריל 1941, יותר משנה לפני קרב אל-עלמיין, נסוגו המגנים הבריטיים בצפון אפריקה מפני הכובשים הגרמניים עד לגבול מצרים. אחרי שבנגאזי נפלה, ניצב על הכביש בין המוני כלי הרכב ההרוסים טנק פנצר-3 אחד שתעה ונותר לבדו. בצריח עמד התותחן ורנר פנק (Werner Fenck) וקרא: "הוהנקר!". חברו לצוות הוהנקר (Hohenecker) נעלם בחוסר אחריות מאחורי הפינה, אולי הלך להשתין. ואולם הקריאה הזאת היו לה תוצאות מפתיעות: מתוך הבתים שבסביבה עלתה אותה קריאה עצמה במבטא זר, תחילה בהיסוס ואחר כך בקולות הולכים וגוברים, מתאחדים לקול אחד, עד שהטנק כולו היה מוקף תושבים מנפנפים בידיהם, וכולם קוראים "הוהנקר!" מן הסתם, פירשו הערבים את המילה כאות לכוונות השלום של הגרמנים. והקריאה פשטה בסמטאות העיר כדליקה בשדה קוצים. עד מהרה הופיע הוהנקר עצמו, נבוך מעט. גם מפקדה של מכונית סיור אחת שנעצר שם הביט בפליאה בקהל של מקומיים שהיו מחייכים אליו ושואגים "הוהנקר!".

במדד הריאלי של המדינות החזקות ביותר בתבל מדורגת ישראל במקום הרביעי, כשלפי פרסומים זרים אם ברצותה היא מסוגלת להכחיד את אוכלוסיותיהן של הקודמות לה בדירוג בפחות משעה. כוח האש הקונבנציונלי שלה מסוגל להחריב את לבנון באופן שלא תשתקם ממנו במשך מאות שנים, אם בכלל. יעילות ההשמדה של הצבא המונגולי היתה נחותה בהרבה, והנה עד היום לא שבה בגדד לתפארתה, ומאז, הערבים כולם – משאבד להם מרכזם – מבוססים רגליהם בביצות ימי הביניים מבלי שיוכלו לחלץ עצמם. אולם, אנו יהודים. ידענו רדיפות ובקושי נחלץ עמנו מן השואה. כה קל לפוליטיקאים מפוחדים מאיתנו באשר לאובדן כיסאם להטיל עלינו מורא. כשהתותחים רועמים מי חשקה נפשו לעסוק בזוטות כשוחד, שחיתות, יוקר המחיה וכלכלה מקרטעת. טיל טורפדו נשלח וכל היוזמות לתיקונים בים האיומים מוטבעות.

מבין שכנינו, ככל הידוע לנביאי אמ"ן, הצבא המצרי הוא היחידי שמסוגל בכוחו העכשווי לכבוש תא שטח בישראל. לשם כך עליו להפר חד-צדדית את הסכם השלום שעליו חתומה גם ארה"ב, להסתכסך עם אומות העולם החוששות ממשבר חדש בתעלת סואץ, לבגוד באזרחים המצריים אשר מצפים למנהיגות שתטפל בצרותיה הפנימיות של ארץ הנילוס, ויתכן כי המפרך מכול יהא להצעיד דיביזיות לאורך מאות קילומטרים במדבר שאין בו קווי אספקה וללא מטריה אווירית ואנטי-אווירית שתגונן עליהן מפני מתקפות הצד שמנגד. וכשכבר יגיעו החיילים המצריים אל שערי ישוב, ישגר מטוס F-35 טיל "הקש בגג" אל קרבת סכר אסואן, וכל האוויר החם ישתחרר באחת מן המפרשים הנפוחים על גדות הנהר. אז מבקיעה השאלה את מוחותינו: האם חזבאללה שלרשותו אלפי לוחמים כשירים בלבד, ללא טנקים השועטים קדימה, מבלי יכולת הצנחה או הובלת כוחות במסוקים, הוא אשר יכבוש נתח מארצנו? למשוגעים היינו?

כל אשר מסוגל חזבאללה לעשות כהלכה הוא להחזיק בני ערובה ביישובי הגליל, ולא יותר מזאת. לארגון אין יכולת כיבוש שטח ריק מאדם שמשמעו השתלטות עליו והחזקתו תוך בלימת ההסתערות לשחררו. בלעדי לכידת יהודים בחיים או תפיסת מתקנים אסטרטגיים כערובה לביטחונם, מחבלי חזבאללה אינם שווי כוחות לצה"ל וימוגרו עד תום בהתקפה נגדית בלתי שקולה. חזבאללה יוכל לבצע פעולה האופיינית לטרוריסטים – לא של צבא ממוכן. כפי שהסתתר מפני נחיתת פגזי ארטילריה בתוך בתי אזרחים בלבנון, כדבר דומה יממש בתוככי ישראל ודיו בכך.

קרוב לוודאי שחזבאללה יימנע מפעולה התקפית נגד בתי מלון מחמת חוסר רצונו להתעמת מול מדינות שאזרחיהן נופשים בישראל, או מול הקהילה הבינלאומית כולה אם יבצע סלקציה בין יהודים ולא-יהודים. בנקל ניתן לתפוס בית ספר ששומר זקן עומד בפתחו עם אקדח מיושן, ומותר להניח שחזבאללה מתכונן לקראת השתלטות על מוסדות לימוד. אולם, בזמן לחימה אין צורך לגונן עליהם. הם ריקים מתלמידים ומחנכים, אלא אם ישכנו באולמות התעמלות ממוגנים אזרחים שבתיהם נפגעו ואינם ראויים עוד למגורים. במקרים דנן יקצה צה"ל צוותי לחימה כדי להתנגד לפושטים, ואם לא להרחיקם אז לעכבם עד שתגיע תגבורת משמעותית להודפם.

אם תתגבר חוליית מחבלים על השמירה ההיקפית ותחזיק מבנה ציבורי מאוכלס, אזי יש לתת את הדעת כי בעת מלחמה, כאשר ההקרבה היא גדולה מן המקובל בימי רגיעה, לא יצטיידו הכוחות המחלצים בסובלנות. הם יתקפו את המחבלים מבלי התחשבות מספקת בשלום בני הערובה הנתונים לחסדם ולא יאפשרו להם ליהנות מהישג תודעתי בתקשורת הבינלאומית. לא יתנהל משא ומתן בכלל. אפשר שתהיה שהות מסוימת עד השלמת תכנון סופי והמתנה לשעה הראויה לתקיפה. מן ההפקר הזה בלבד יוכל חזבאללה לזכות.

אם ישתלטו מחבלים על מתקן אסטרטגי יהא שחרורו מסובך יותר, אולם כיבוש יעד כזה הוא בגדר בלתי אפשרי כמעט, היות שהינו מאובטח ביותר כל שעות היממה. ברם, אסור שנהיה שאננים. מיקוש נגד אדם סביב למתקנים אסטרטגיים הוא רצוי. גם עיבוי מערך החיישנים לזיהוי תנועה בתוכם ומחוצה להם הינו חיוני. נחוץ גם תרגול של שיתוף פעולה בין מאבטחים לחיילי צה"ל כדי שבימי לחימה יתוגברו האתרים הללו בכוח צבאי שמיועד להגן עליהם בשכבה החיצונית. ולבסוף, יש לאמן בכל האתרים צוותים שמיועדים לשחרורם במידה שייפלו לידי האויב.

האיום כלפי מחנות צה"ל הוא משמעותי. קרוב לוודאי שמן ההתחלה לא יותירו ש"ג לבדם שעתידים לנוס על נפשם. האבטחה סביב הבסיסים ובתוכם תתוגבר. עם זאת, כיבושם המוחלט, להבדיל מלכידת בני ערובה בחדר האוכל, אינו אפשרי. מי שנמצא שם יסתער על המחבלים אפילו יהיה יחיד מול רבים. אין לזלזל לעולם בדחף הטריטוריאלי של בני אדם. לא ינקפו אצבע אם יגנבו פריטים בחנותם, אך אם ייתקלו בגנב בביתם עשויים יהיו להורגו. מפני כך אין החוק מאפשר העמדתם לדין ברוב המקרים הללו.

ואיך יגיעו המחבלים? דרך האוויר ודרך הים אינן חסומות, אך האמצעים הנדרשים כדי לחלוף בהן מקשים ביותר לעבור מפעולה נקודתית לפעולה נרחבת. הדרך הנגישה ביותר היא על פני היבשה. אם קיימת פרצה בגדר תוכלנה חוליות רבות להשתחל דרכה ולהתפזר לכיוונים שונים כדי לסבך את הכוחות הרודפים. לשם מניעת כניסתן מבעד לה מקים צה"ל בימים אלה חומה לאורך הגבול עם לבנון.

איום המנהרות החודרות לשטחנו אינו מבוטל. כזכור, צה"ל כבר התמודד כנגדו ולא תמיד בהצלחה מרובה. בניגוד לזריעת הפחד ברוחם של אזרחי ישראל, הובלת לוחמי חזבאללה בתוכן אינה מיועדת לכבוש את מטולה. בכלל, ארגון זה יהא עסוק במגננה תוך שיגור רקטות לעברנו וימתח את שמיכתו הקצרה כמה שאפשר. הוא לא יוכל להקצות כוחות לכיבוש יישוב לצורכי תעמולה. מה יעניק לו הדבר למעט הילה מזויפת בקרב אוהדיו? לגיטימציה בקרבנו להכות עוד יותר ובלי רחם בלבנונים. כל אשר התכוון חזבאללה לעשות באמצעות המנהרות היה כשעשה חמאס – לחימת גרילה. חזבאללה רוצה להציב מארבים כדי לתקוף כלי רכב צבאיים או אוטובוסים שנוסעים בהם אזרחים. כך יצליח לזרוע בהלה ובלבול במספר צמתים, אבל לא יוכל לעצור את שטף הכוחות הישראליים בדרך אל ביירות. למעשה, מבחינה צבאית טהורה מוטב לו לארוב לפולש הישראלי בשטח לבנון כשדרכי המילוט מוכרות לו וההתקפה מבוצעת במועד האידיאלי עבורו.

אינני זוכר אימתי ובאילו נסיבות שמעתי על גן האו'אי שהיה מועדון לילה פופולרי לבליינים תל-אביביים וחיילי המנדט הבריטי. אולי בשל נוכחותם כינוהו הערבים בשם אל-עלמיין, בעקבות הקרב הנודע. הייתי ילד קטן והסיפור השפיע עליי שנים אחרי כן. מישהו דיבר על הפיגוע שהתרחש במקום בשנת 1947, לפני המלחמה. המחבלים הגיעו בסירה מפתח תקווה, שטו בה לאורך נחל הירקון עד שיצאו להרוג. בנעוריי המוקדמים נהגתי לסייר שם בלילות ותמיד הייתי מוכן ודרוך, מתבונן בחדות אל סבך הצמחייה, כדי שהפתעה בלתי רצויה לא תגיח לפניי. אין לפסול אפוא נתיבי מים כאמצעי תעבורה לחוליות חזבאללה. בהיחבא יוכלו דרכם המחבלים להופיע במקומות בלתי צפויים.

לקיבוץ שהתגוררתי בו היו מגיעים מארונים מלבנון לעבוד בשעות היום. בוקר אחד הלכו מי מהם אל הפאב לאתר את האחראי עליהם. דווח לאוזניהם שעודנו שם. אני נשלחתי למקום כדי ללקט מתנדבות פיכחות לעבודה. מאיזושהי סיבה הושמע חזור ושוב השיר In the Navy. אולי באו לבלות מלחים מחיל הים. למרות שרקדו כל הלילה עדיין קיפצו הנוכחים עם זרועות מורמות. הלבנונים התמזגו בחבורה המשועשעת, ואף אני צורפתי בניגוד לרצוני כששתי גברתניות אוחזות בידיי לבל תצנחנה מטה. נותר רק להיזכר בערגה בדו-קיום הזעיר שהתקיים בין הישראלים ומקצת שכנינו מצפון עד הנסיגה מרצועת הביטחון.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.