מי יוכל לתאר מה רונה רמון הרגישה בליבה

17/12/2018 ב- 20:51 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על מי יוכל לתאר מה רונה רמון הרגישה בליבה

הגידול הסרטני בלבלב מתגלה באיחור. לעיתים, באיחור קל. לעיתים, באיחור רב. זהו איחור שאין חזרה ממנו. ההבדל ניכר במשך הזמן שנותר לחיות. הגידול מתגלה בהפתעה. בוקר אחד מגיע פלוני לרופא המשפחה בשל כאב בטן בלתי מוסבר. אחר סריקה כללית ומישוש ממושך הוא נשלח אל האחות כדי למדוד את משקלו. בדרך חזרה אל חדר הרופא מנסה המטופל לבאר לעצמו את הירידה המוזרה במשקל הגוף. לרופא אין תשובות. הוא מצייד את המטופל בטופס לבדיקה דחופה בבית החולים. בחדר המיון מנסה הצוות הרפואי לחמש את גופו בכל מיני תרופות דרך ניסוי וטעייה. תוצאת בדיקת השתן לא גילתה דבר שאינו כשורה. ועודו מתלונן על כאב עד שמישהו מחליט להציע לו בדיקת סי.טי בטן. אינו חייב לעשותה, נאמר לו, והוא לא משתכנע. אחרי שמשקים אותו בתמיסה בלתי נגמרת מוכנס המטופל למכונה. ביציאה ממנה הוא חש הקלה. בקרוב יתברר מאין סבלו. עתה נותר לו להמתין לפענוח. שני דוקטורים חתומים עליו. גידול בקוטר שני סנטימטרים נמצא בלבלב.

כשם שהגידול הסרטני בלבלב הוא כה נדיר כך הוא כה קטלני. אין אפילו לחולה את השהות החיונית לעכל במוחו את מצבו, אין לו פנאי לא להאמין בינתיים כדרך לדחות לזמן מה את רוע הגזירה. המוות נמצא ממש מעבר לפינה. אפשר להתמוטט בו במקום, להשאיר את המוות הרחק מן ההכרה. אולם, כל שעושים הוא לחשב את הקיצין. במקרה של סרטן הלבלב התבוסה היא מיידית. צריך להודיע לכולם שהגיע הסוף. העצבות היא כמעט אינסופית. כל התוכניות לעתיד קורסות בבת אחת. מטלפנים לאנשים שלא מדברים עימם עשרים שנה ומספרים את דבר הבשורה. מכריחים את כולם להשתתף בצער הנורא. מדובר באסון. זהו נטל שאין לנפש אחת כל יכולת להתמודד נגדו.

כשהדכדוך כה עמוק מבקשים הרופאים להבהיר שזהו לא סוף פסוק. כשהתגובה היא הפוכה ונתלים באפשרות של טעות מנחיתים הרופאים את המטופל בכל כובדם אל קרקע המציאות. אז מחכות לו שלוש בדיקות נוספות: בדיקת דם של מרקרים סרטניים, בדיקת סי.טי בפרוטוקול לבלב, ובדיקת אולטרא סאונד אנדוסקופיה. במידת הצורך תבוצע גם בדיקת MRCP. אלה הן השעות הקשות ביותר בחייו של אדם. ימות או לא ימות, כפי ששייקספיר לא יכול היה לחוש מימיו. די מדהים אילו מחשבות מתרוצצות אז בראש. אם יחלים יצא לכבוש את הירח. הוא כבר יהא מסוגל לכול. בינתיים אינו מעז לטלפן לאהובתו לשעבר ולבקש שתסור לבקרו במחלקה הכירורגית בה הוא מאושפז. אם תסרב – ייפול עליו עולמו בטרם עת. הוא מעדיף לא להתקשר. הסיכון בקבלת מענה שלילי יכביד עליו לשרוד. היא לעולם לא תדע כי בשבועות הללו ללא שינה הוא לא חדל מלחשוב עליה. זוהי תקופה שמתעסקים בה בדברים טפלים, שלא היו מעניינים לפני כן, ואם נשארים בחיים – גם לא אחרי כן. תחושת הקץ באמת מטריפה את הדעת. זהו שיגעון שלא ניתן להירפא ממנו יותר. מי שנודע לו כי חלה בסרטן הלבלב, חייו ישתנו לבלי היכר אם יקרה נס והוא יתגבר עליו. נסים קורים, בחיי.

אולם, אפילו אדם שעבר את החוויה המפרכת הזו על בשרו אינו מסוגל לתאר בכלל מה הרגישה רונה רמון כשנודע לה כי חלתה בסרטן הלבלב. לא המחזאים היווניים ואפילו לא ו'יליאם שייקספיר נגעו בנוצתם בגודל כביר כזה של טרגדיה: האב, הבן וכעת האם. ועל שום מה? על לא כלום. לא עשו כל רע להיענש בגינו. עשו כל טוב ונענשו. האם יהיה אי פעם הסבר לבלתי נתפש? שאלה עצמה רונה רמון. שאלת "למה קרה דווקא לי" פחות העסיקה אותה. איך שילוש כזה אפשרי, היא חשבה שוב ושוב מבלי להרפות, אף שאין תשובה. ובזמן הזה הוגיעה מוחה באיזו דרך תספר לילדיה היתומים והשכולים. איך תוכל לומר להם? האם יוכלו להתמודד כנגד עוד תמותה בלתי צפויה במשפחה? כיצד ניתן לשרוד לאחריה? היא צריכה לעודד את רוחם, להכריחם להמשיך בחיים נורמליים, לאסור עליהם להרהר בנגע התוקף אותם בלי הפסק, ובה בעת המשיכה בפעילות ציבורית והסתירה את מחלתה מן הזולת. אילו תעצומות כבירות יש לרוחה החזקה גילינו אחרי שבעלה ובנה נספו. דומה שהיו כאין וכאפס לעומת כוחותיה הבלתי נדלים בשנה האחרונה. אבדה אשה גדולה מן החיים האנושיים, על-אדם למופת. אני מרכין ראשי בפני גדולתה בלכתה מאיתנו. כה עצוב.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.