מלחמת האופיום השלישית

16/12/2018 ב- 16:47 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על מלחמת האופיום השלישית

מי שחפץ לדעת ולהבין כיצד החלה ההתנגדות של סין המודרנית כלפי המערב ואשר נמשכת עד ימינו מוכרח לחזור אל מלחמת האופיום הראשונה. זו התנהלה בין בריטניה לקיסרי סין בשנים 1839-1842 בשל רצונם של הבריטים לסמם את הסינים. באותה תקופה נמכרו המוצרים הסיניים (תה, משי וחרסינה) ששווקו באירופה ביוקר רב. אולם, יצוא הסחורות מאירופה לסין היה מועט למדי משום שהסינים לא גילו בהם כל עניין. על משקל מכירת זוג אופניים לכל סיני כדי להתעשר, חיפשו הבריטים סחורה כלשהי שיצרכו מיליוני סינים. עד מהרה התברר להם כי האופיום יוכל לשמשם כדי להשיג רווחים אדירים תוך ניצול תכונותיו הממכרות. כבר אז סוחרים אמריקניים מכרו לשוק הסיני אופיום שהובא מטורקיה אך לא היה איכותי דיו. בין השנים 1821-1837 הציפו הבריטים את שווקי סין בסם המסוכן שיוצר בהודו מבלי שהשלטונות הסיניים יעשו דבר. התחרות בין הבריטים והאמריקנים גם הוזילה אותו. לנוכח הביקוש ההולך וגובר בקרב תושבי הארץ החלה ההנהגה הסינית לחשוש לבריאות הציבור ודרשה לעצור את יבוא הסם, אך זה לא פסק. על כן הכריחה את נציב הסחר הבריטי למסור לידיה את כל האופיום שברשות הבריטים בסין. מתיחות רבה התגלעה בין שתי המדינות בשבועות ההם ועליה התווסף מקרה רצח. שני מלחים בריטיים רצחו אזרח סיני וכשהובאו למשפט בספינה בריטית שעגנה בסין, תבעו הסינים לקבל לידיהם את הרוצחים כדי לשפוט אותם בעצמם. הם נענו בשלילה ועל רקע הסירוב גירשו הסינים מנמליהם את הספינות הבריטיות. למעשה, החליטו למנוע מהן לסחור עימם לאלתר. על כך הגיבה בריטניה הנמצאת אלפי קילומטרים משם בהכרזת מלחמה.

עוצמתה האדירה של בריטניה נבעה מהיותה קודם כל אימפריה מדעית וטכנולוגית. כתולדה מן החירות לשתף אחרים בידע ובמחשבה מבלי מורא מן השלטונות וללא הגבלה דתית ממשית, צמחו בה ענקים אשר עד היום אין לחלקם מתחרים בתחומים שבהם התמחו. מזכירים תמיד את עבודותיהם המונומנטליות של אייזק ניוטון, ג'יימס קלרק מקסו'ל וצ'ארלס דרו'ין. הם היו רק הדובדבן שצף על הקציפה. הכוחות שנשאו אותם על כתפיהם היו חלקיקים סמוכים זה לזה ששמותיהם פחות מוכרים לציבור הרחב. רשת חברתית אינה המצאה חדשה. היא התקיימה עוד לפני שעלתה על פלטפורמת האינטרנט. הודות לרשת הזאת זכתה בריטניה בשלל גילויים והמצאות שהובילו במישרין אל המהפכה התעשייתית. היותה שוכנת על איים סייעה לה להשתלט על מחצית העולם, ולא רק משום שידעה שלווה ורוגע יחסיים מפני סכנה של פלישה קרקעית, אלא מכיוון שהיתה מוכרחה להקים צי חזק להגן על עצמה, ומשם קצרה הדרך שספינותיה תפלגנה בכל הימים. הנחתת בריטים בכל תחנה על פני תבל שימשה יתרון מובהק ממנו נהנו שולחיהם בסחר ובדיפלומטיה שבתורם הזינו זה את זו ותרמו עוד יותר להעצמת הממלכה הבריטית.

מעמדה העולמי החל לרדת בעקבות התרחבות המהפכה התעשייתית אל ארצות אחרות, ותהליך זה הואץ בהתמודדות לחיים ולמוות עם המפלצת הנאצית. בריטניה שרדה, אך במחיר כלכלי עצום. היא עודנה נמצאת בחזית הקדמה והשפעתה מורגשת כמעט בכל מקום. היו שקבלו בתחילת המאה הקודמת על פער ההישגים בתרבות בין הבריטים לשאר האירופים, להוציא ספרות. שיבחו את המוסיקה האיטלקית והאדירו את הגרמנית. כיום הכול מזמזמים שירים בריטיים בזכות אותן המילים שהבריטים הצטיינו תמיד בכתיבתן והתווספו להן המנגינות. האנגלית היא לשון פופולרית וכולם מורשים לשיר בה. התפשטות הזמרה הבריטית וחקייניה נחשבת כהצלחה שאינה תלויה רק בשפה. ללחן המלודי, אותו פיצחו הבריטים בשיטתיות כמו היה קוד סודי, יש תפקיד מכריע בתפוצת המוסיקה שלהם. זו גם אינה משימה לאומית שנועדה לשרת מטרה כלשהי, כפי שנתפשת לפעמים תעשיית הסרטים בהוליו'וד. כל אחד יכול לבחור מה לשמוע כשאוזניו אינן אטומות.

המושג "ספידבול" מתאר שימוש בקוקאין והרואין יחד מאותו מזרק. הראשון פועל כממריץ והשני כמדכא של מערכת העצבים. שילוב השניים נועד להפחית את תופעות הלוואי של הסם ולגרום לעונג רב על ידי הצפה של אופוריה. ניל רודג'רס, מפיק השיר "צ'יינה גירל", מתוך פתיחות אוזניו הבין את משמעות שמו באופן הזה. ידע שהמכורים קוראים לקוקאין בכינוי גירל ולהרואין בכינוי צ'יינה לבן. הזמר הבריטי שהשמיע את השיר היה דיוויד בואי, והדעות עודן חלוקות לגבי השפעתה המיטיבה של "נפילת הזבוב בחלב" עליו. בתירוץ הזה הכחיש את התמכרותו לקוקאין, ויש הגורסים שמתוך כך גם את מעורר ההשראה לפאר יצירתו. לעומתו, המשורר הבריטי סמואל טיילור קולרידג' לא התכחש לשימוש בסם ולמוזה שהוא מביא בעקבותיו. את 'קובלא חאן' חיבר לפי עדותו לאחר שהתעורר מהזיה שבה היה שרוי כתוצאה מצריכת אופיום ובמהלכה הוכתבו לו מילות השיר הנודע. הוא קרוי כך על שום שבחלקו הראשון של השיר מתואר ארמונו הפלאי של הקיסר קובלאי חאן, מייסד שושלת יואן ששלטה בסין, שביקר אצלו מרקו פולו. הולאגו, אחיו של קובלאי, זכור כמי שהגיע עם צבאו עד פאתי עזה ולא נכנס בשעריה. אלה שכבשו את העיר היו הבריטים במלחמת העולם הראשונה, ולאופיום היה תפקיד חשוב בהצלחתם. הקולונל הבריטי ריצ'ארד מיינרצהאגן סיפר ביומנו שמטוסים בריטיים הוטסו מעליה והשליכו חפיסות סיגריות ספוגות באופיום. התוצאה הייתה שחלק נרחב מן הצבא הטורקי בעזה היה אחוז תרדמה וטמטום ולא היה מסוגל להתנגד לאויב המסתער.

מלחמת האופיום השנייה התרחשה בשנים 1856-1860 והיא קרויה כך מפני שיש הרואים בה המשך ישיר למלחמת האופיום הקודמת. בריטניה וארצות הברית שאפו להרחיב את זכויות הסחר שלהם בסין, אולם הקיסרות הסינית דחתה את דרישותיהן. העילה לפרוץ המלחמה ביניהן היתה פשיטה של כוחות שיטור סיניים על ספינה בשם 'החץ' שהניפה דגל בריטי בחשד שהבריחה אופיום במטענה. כמו במלחמה הראשונה סין שוב הפסידה, והאיבה למערב השתרשה עוד יותר עמוק בלב תרבותה. הרבה מים זרמו בנהר יאנג-צה מאז חוזה טיינג'ין כשהמנוצחים הסיניים חויבו לפתוח אותו למעבר חופשי של אוניות מסחר וספינות מלחמה של מעצמות המערב. והתברר גם כן שבהשפעת האופיום חזה קולרידג' את העתיד כאשר תיאר בחלקו השני של השיר 'קובלא חאן' את התשוקה הסינית לקול זמרתה של נערה חבשית. האם זהו תיאור ששיקף את המציאות דאז? המוסיקה האפריקנית משליכה על היוצרים הבריטיים עד זמננו, אך ההשתוקקות של סין אל אתיופיה (חבש לשעבר) היא תופעה חדשה. אמנם כבר בימיה של שושלת יואן התקיים מסחר ענף בינה לבין חבש שמתועד לא רק במסמכים היסטוריים אלא גם הותיר ממצאים ארכיאולוגיים של מטבעות סיניים וכלי פורצלן. ברם, יחסי סין-אתיופיה במישור הדיפלומטי נוסדו רק לאחר שהמעצמה ממזרח אסיה סירבה בשנת 1936 להכיר בשליטה האיטלקית בפרט והמערבית בכלל על מזרח אפריקה.

יחסים אלה (China–Ethiopia relations) מאופיינים בחד-סטריות. הסינים מבקשים בעיקר להשפיע על הווי החיים של האתיופים באמצעות שליחתם להתחנך בארצם במימון המארחים כדי שיספגו לתוכם ערכים מן התרבות המקומית. דומה ששום דבר לא השתנה בקולוניות. הבריטים היו שולחים ילידים מן העולם החדש להתגורר בלונדון במשך שנים מספר ללמוד שפתם ולהמיר את דתם, ואחר כך השיבו אותם להיות מורי הדרך החדשה במולדתם. אותם הדברים עושים הסינים על מנת להשתלט על הסחר בצד זה של היבשת השחורה. לאור חלק מן הידוע, עובדה זו נקראת כהזיה אך מדויקת הינה. הרוב סמוך ובטוח שתוצרת סינית נמכרת בכל רחבי העולם, אם כי סינים מסוגלים למכור למי שיש כסף לקנות את מוצריהם. לאפריקנים יש מעט ממנו, וסין מסייעת להם להתעשר על ידי פיתוח תשתיות והקמת מפעלים, וכך קושרת את האתיופים בחוזים ארוכי טווח כדי שהיא תיהנה מן המונופול שלה עוד שנים ארוכות.

המעצמה שמנגד, ארצות הברית, מנימוקים היסטוריים ועסקיים מפקירה את הזירה הזו לסינים. הקולוניאליזם הפך למילה גסה בתרבות המערב. אף אחד אינו רוצה לראות שוב לבנים ששולטים על שחורים. האמריקנים גם מעדיפים לסחור עם מי שיש לו כסף עכשיו ולא להשקיע במי שאולי יהיה לו כסף בעתיד ואולי לא. השוק הגדול והמתפתח שמסוגל לרכוש את מוצריהם הוא הסיני. אל שווקי סין מועדים פני האמריקנים. באותה מידה, השוק האמריקני הוא היעד החשוב של היצרנים הסיניים. באידיליה עולמית יכולה היתה לשרור הרמוניה בין-גושית אם אלה היו מוכרים לאלה ואלה היו קונים מאלה באופן הדדי. ברם, הסינים מייצרים כמעט כל דבר אפשרי, כולל פריטים אמריקניים שמיוצרים בארצם בגלל כוח העבודה הזול שהם מספקים. וכשהסינים מחליטים לקנות דבר כלשהו מבחוץ תהא העדפתם לבצע עסקאות עם בנות חסותם. הם רוכשים פריטים סיניים שמיוצרים באפריקה בשל כוח עבודה זול עוד יותר. כך יוצא שסין מרוויחה וארה"ב נפסדת. וכמו היינו במאה ה-19 מכריזה אמריקה מלחמת סחר על סין. זו איננה מלחמה שמוגבלת למעבר סחורות. מעצרה בקנדה של סמנכ"לית הכספים בתאגיד הואו'י לבקשת ארה"ב הוא מעשה סחטנות במסגרת המלחמה הזו. העילה, בדומה למעצר המלחים בספינה 'החץ' נולדה מגחמה. היא נחשדת במעורבות של מכירת רכיבים לאיראן, תוך הונאת האמריקנים, כאשר זו היתה נתונה לסנקציות ככל שהתקדמה בפרויקט הגרעין שלה. אפשר שהדברים חמורים בעינם, אך בגינם לא גורמים למשבר מחריף בין מעצמות. אולם, על התמכרות – כן! האופיום להמונים בימינו הוא הסמרטפון. רוב מאפייני ההתמכרות המוכרים לפסיכיאטריה כבר מופיע אצל משתמשים הולכים ומתרבים של הטלפון הנייד. בלשון העממית זוהי מניה בטוחה: אלה ששולטים בשוק הסלולר ימשיכו להרוויח.

ספינות הדגל של האמריקנים בתחום המתפשט לכל קצות תבל הן גוגל (באמצעות אנדרואיד) והמכשירים של אפל. ספינת הדגל של סין היא הואו'י המוכרת מזה זמן כיצרנית ציוד הטלקומוניקציה הגדולה ביותר על פני הגלובוס. בין השאר, נתח השוק שלה בייצור סמרטפונים הינו השני בגודלו בעולם, כאשר אפל נמצאת מאחור. היצרניות הללו מתחרות ראש בראש על כל הקופה. אף אחת אינה מסתפקת בפחות. ברם, הואו'י אינה נהנית מעצמאות מוחלטת. לדעת המערב, היא נתונה בסבך של שליטה עם השלטון הסיני שמסוגל להכתיב לה את צעדיה, והיא גם תלויה במערכת ההפעלה של גוגל, בעוד אפל מפתחת את החומרה והתוכנה שלה בעצמה. או אז מה עושות הרשויות האמריקניות? ראשית, הן משמיעות ללא הרף את הטענה שציוד התקשורת של הואו'י משמש את הסינים לריגול. על כן, נאסר השימוש במוצריה במחנות צבא אמריקניים, נדחתה הפצת מכשירים חדשים מתוצרתה בארה"ב, ומדינות נוספות נדרשו תחת לחצים כבדים להימנע משימוש בהם גם כן. שנית, הרשויות מציקות לגוגל על מכלול קשריה עם סין, ממנועי חיפוש מצונזרים ועד האפליקציה הכי זניחה שאפשר לחשוב עליה. באותו השבוע שבו נעצרה סמנכ"לית הכספים הסינית, שהיא גם בתו של מייסד הואו'י, נערך בבית הנבחרים שימוע קפדני למנכ"ל גוגל שכל מטרתו היא להזהירו מקשר הדוק עם הסינים.

ומה עושים הסינים בתגובה? הם משיבים מלחמה באותו המטבע, ובגין חשד לריגול עצרו במפתיע שני קנדים המשמשים כבני ערובה עד שהרשויות הקנדיות תחלטנה לא להסגיר את הסמנכ"לית של הואו'י. מלחמת הסחר הפכה למלחמה דיפלומטית. הסיכויים שקנדה תמצמץ מפחד אינם גבוהים. אף אחד לא שם לב שמעצר אזרחיה בסין משרת אותה היטב מול ארה"ב. גם לקנדים יש קרבות סחר מתמשכים עם שכנתם הבלתי מרוצה שמעוררים אצלם חששות עמוקים יותר. כאשר קנדה מתייצבת בצד האמריקנים כשותפה בעל כורחה במלחמת הסחר החיונית להם עוד יותר עם סין, היא עשויה למנף את הדבר לתועלתה כדי שהם יניחו לה לפי שעה. מי כמותה יודע כי כל חוזה שתחתום עימם עלול להיות מופר אחר שבוע. בני הערובה משמשים לה ערבות שכך לא יקרה.

מלחמת הסחר הזו הינה ההתנגשות הענקית הראשונה בין ארה"ב וסין בהיותן שתי המעצמות היחידות ששולטות בכדור הארץ. אמריקה ההולכת ויורדת מגדולתה החלה להשיב מלחמה כדי להאריך את משך ההגמוניה שלה על מרבית העולם. סין לא טעמה מן הדומיננטיות מזה דורות רבים. היא שואפת לגדול בכל כיוון ומבצעת טעויות בדרך. אין דין העלמת ראש האינטרפול (שהוא סיני) לבין מעצר משונה של שני אזרחים מערביים בסין. בצורה כזו של מלחמה רק הסינים יכולים להפסיד. אם ישנם עוד אמריקנים שמעוניינים לרכוש מוצרים סיניים בזיל הזול ולא מסכימים למלחמת סחר שמאמירה את מחיריהם, ההתנפלות הסינית על ערכים משותפים במערב, כגון חופש התנועה, יסובב את דעתם. ליכוד השורות יהפוך את סין לאויב מובהק ולא עוד יריב עסקי קשוח. מאחורי אזרחי אמריקה יתייצבו רוב תושבי המערב החרדים מהפעלת כוח לא הגיונית של הסינים. ומה אז תעשה סין? היא לא תוכל להסתפק בקשריה הכלכליים עם אפריקה. המוצא היחידי שלה מן הפלונטר הוא לשחק לפי הכללים האמריקניים: אל תתעסקו עם שווקים שאין בהם כסף. מכרו לנו וקנו מאיתנו. ארה"ב תמנף את שחרור הסמנכ"לית לא רק כדי לזכות בנקודות זכות, אלא כדי להכריע את מלחמת הסחר למשך השנים הבאות. הנה כי כן, גם במלחמת האופיום השלישית תנחל סין מפלה.

אין לדעת כיצד תסתיים מלחמת האופיום הרביעית, אבל ניתן להפליג על גלי הדמיון ולשער כי במלחמת האופיום החמישית תשובנה ספינות לירות חצים (משוחים באופיום) זו על זו.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.