כיצד יש להתייחס לדברי הביקורת שהטיח נפתלי בנט בפרקליטות הצבאית?

09/12/2018 ב- 05:34 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על כיצד יש להתייחס לדברי הביקורת שהטיח נפתלי בנט בפרקליטות הצבאית?

מיד כשנכנסו חיילי חי"ר של ארה"ב בפעם הראשונה אל שטח גרמניה במלחמת העולם ה-2 הם השתינו על אדמתה. הפרט הזה תועד מבלי שמישהו בירר אם היה מצוי הסבר. האם פשוט חשו צורך טבעי לרוקן את מימיהם כדי להשתחרר ממתח פנימי, כדרך שנוהרים צופים בסרט מותח עד הרגע האחרון אל בית השימוש ותמהים כיצד הצליחו עד כה להתאפק? ואולי פעלו מתוך תחושת אדנות של כובשים במטרה להשפיל את הגרמנים. הרי האמירה "אני משתין עליך" משמעה זלזול של הדובר בשומע אותה. יתכן שהיה זה מעשה סמלי לאמור שזוהי אדמה מקוללת, שהנה דורכות כבר הרגליים על גרמניה הארורה. כך נוהגות חולדות כלפי מזון רעיל. הן מסמנות אותו בשתנן כדי שאף אחת שתגיע אחריהן לא תתפתה לאכול ממנו. ואפשר שרצו לאותת על שליטתם בטריטוריה שאליה חדרו. כך נוהגים רבים מן היונקים והקרקע הספוגה בחנקות שיתנם אינה נפסדת. הפרשות בעלי חיים משמשות כדשן עבור הצמחייה המתפתחת עליה, ומן הצמחים הללו ניזונים אותם היצורים או מיצורים אחרים שאוכלים אותם. זהו נדבך במחזור החנקן בטבע שניתן לדמות בו כי הצמחים מעודדים את סימון הטריטוריה בשתן. אם ייצורו מצוי בעודף מבלי שתופק תמורה הרי שהוא תהליך בזבזני. ואם נהנית החיה כמי שזורעת בעמל וקוצרת בשמחה אין אלא לומר שהטלת שתן מרובה מועילה לה בחשבון של רווח והפסד.

ומה נאמר על גופות הגרמנים? צמחים בונים את גופם מפחמן המצוי באטמוספרה בעזרת האור, אך כדי שפחמן יתווסף לאוויר צריך גם שיצורים כחיידקים יפרקו אותו בתזונתם. זהו שלב ביניים במחזור הפחמן. מן הסתם, אלה היו תהליכים מעורבים זה בזה במקרים רבים שחזרו על עצמם במלחמה האיומה הזו: חיילים השתינו על גופות אויביהם במטרה לבזות את המתים. בניגוד למקובל לחשוב לא היה זה אז פשע נגד האנושות. אחרי שהתברר, למרבה הזעזוע, כי נעשה שימוש באיברים של יהודים מתים לכל מיני צרכים ביזאריים, נודע אחר כך, למרבה הזעזוע הנוסף, שאף מדען נאצי לא הואשם בעבירה הזו מן הסיבה שזאת לא נחשבה עבירה.

כה תמוה הזעזוע אם נהרהר עליו במחשבה שניה. מותר להרוג זה את זה, אבל לא להשתין אחד על השני, ולמת מה אכפת. אם אנו מזדעזעים מן החולניות שבתופעה, חולני עוד יותר ההרג במלחמה, ואין זה חשוב לצורך הדבר מי התחיל ראשון בה. הרהרו על כל ההמצאות והיצירות שהחמיצה האנושות שקטלה את ממציאיהן ויוצריהן לעתיד שלא בא. למרבה הדאבה, זהו הרהור ריק. כלום לא התגשם מהם. הפשע האמיתי נגד האנושות היה אובדן של דברים רבים שמי יודע אם אי-פעם יתממשו וילבשו צורה במחשבת האדם.

עתה, שאלו עצמכם מה יהיה דינו של חייל צה"ל אם ישתין על גופת מחבל פלשתיני, או איש צבא בן אומה אחרת שירמוס את כבודו של הטרוריסט המת. לא ריקון שלפוחית השתן הוא המשל אלא ריבוי מקרי האבסורד בחוקי המלחמה החדשים. יותר מדי איסורים סביב לעניין במקום הטיפול בעניין עצמו הוא הנמשל. ללא ספק, חוקי המלחמה סובלים בזמננו מעודף משפטיזציה.

נפתלי בנט צדק כשאמר כי חיילי צה"ל חשים על בשרם את ההגבלות המשפטיות ולפעמים חושבים פעמיים מה יעשו בהתאם להתפתחות בזירת הקרב והבנתם את הכללים. הרבה הזדעקו שהדבר איננו אמת והלוחמים חופשיים לפעול כפי שהם סבורים לנכון במטרה להשיג את הניצחון. אני מסתכל על פני הדברים אחרת. אמנם בנט צדק אך מה יש בכך. לא צריך לשאול אם הוא דובר אמת, אלא האם העובדה שציין הינה מועילה או מזיקה לצבא.

המשפטיזציה הזו אינה פסולה כשלעצמה. טוב הדבר שישנם חוקים ופועלים לפיהם. הבעיה שבנט הצביע עליה היא העודף במשפטיזציה. מחד, משתדלים יותר מדי לאכוף חוקים בתנאים לא ברורים, ומאידך, חיילים שפועלים בגזרה מעורפלת אינם צריכים על הראש גם חוקים מעורפלים. הדבר מפריע לתפקוד שלהם בשעת לחימה, בסיכומו של דבר. אלא שבנט לא מתמקד בסרבול. זה פחות מעניין אותו. הוא סבור שלישראל מכוח עוצמתה יש את הפריבילגיה להשתחרר מתקנות מגבילות כפי שנהנות ממנה המעצמות. שום בית דין בינלאומי לא יהין לשפוט חיילים אמריקניים או רוסיים. כך חושב בנט כי אין סיכוי שהדבר המטריד הזה יקרה לישראלים.

כלומר, אנו נותרים לבסוף עם השאלה האם ישראל חזקה דיה לעקוף חוקי מלחמה שלא לרוחה. בינתיים מראה המציאות שאנו סובלים מהצקות משפטיות מילוליות מגופים בינלאומיים המוטים נגדנו, אך אף אחת מהן לא התפתחה לכדי מעשים. ומה יקרה אם יועמד קצין צה"ל לדין בגין פשע מלחמה? ניתן להניח שישראל וידידותיה בעולם תפעלנה לחץ כבד מנשוא כדי שמאורע כזה לא יתרחש. ובמידה שהוא לא יספיק, ברי כי הממשלה תעשה הכול כדי לחלץ אותו מרוע הגזירה. גם הגורמים המשפטיים בעולם מודעים לתוכנית עתידית כזאת והם מסכלים את ביצועה מבעוד מועד בכך שאינם מתאווים להסתבך עימנו מבלי שום מוצא. יוצא אפוא שבנט צודק פעמיים, גם בטענתו הראשונה וגם בהנחתו השנייה.

האידיאולוגיה ההתיישבותית של בנט ביחס ליהודה ושומרון מדאיגה רבים, אך צריך לתת את הדעת כי בחלקה היא נובעת מן הביטחון שיש לישראל לגבי עצמה שאף גורם אינו מסוגל לכפות עליה הסדר חלוקתי מבלי רצונה. בחלקה האחר נובעת האידיאולוגיה שלו מסיבה דתית. אלוהים הבטיח הבטחה שנירש את הארץ וכדי שלא נראה בו רמאי, או שחרף יכולותיו הכבירות מתקשה לעמוד במילתו, או שפלוני שם מילים בפיו מבלי ידיעתו, אנו מקיימים אותה. לדתיותו של בנט יש משקל רב בכל פועלו. הנטייה להעמיד לדין בבית משפט עם שופטים בשר ודם בגין פשעים נגד האנושות אותם בני אדם שביזו מתים קשורה קשר הדוק לתרבות החילונית. על פי ההשקפה הדתית ישפוט האל את עבירות המוסר, אם בחיינו ובעיקר אחר מותנו, כשנישלח לגיהינום, כשתימנע מאיתנו תחיה מחדש באחרית הימים, או שנתגלגל בחיינו הבאים לג'וק. החילונים שדוחים עתידות כאלה סבורים שרק בגלגול הזה ניתן להעניש את הפושע כנגד המוסר. בנט דוחה מראש כל התערבות אנושית בחלק מן הפשעים כנגד האנושות. לפי אמונתו, אלוהים בלבד רשאי לגזור משפט בעניינים אלה.

נהיר לכול כי קיים מרכיב נוסף בסדר היום הפוליטי אצל בנט. הוא חש צורך לערער את המוסכמות הישנות או מתפתה לדבר על זאת כדי לפתות מצביעים שרוצים בדבר. השאיפה הזו שלו לערעור אינה פסולה, אף אם תוצאת הערעור תתברר ככזאת, ומוכרחים להבדיל בין השתיים. השאיפה לזעזע את יציבות היסודות עד החרבתם היא לגיטימית. על חורבות הבניין הקודם ניתן לבנות משכן מפואר יותר. אם יוקם מבנה עלוב או שההריסות תהוונה משכן לחולדות, אזי תוצאת הערעור לא תהיה רצויה. האם בגלל חשש מהתרבות עכברושים נימנע מן הקדמה?

מוטב גם להישאר בגבולות הפרופורציות. באידיאולוגיה המרכזית של בנט מחזיקים מרבית היהודים בארצנו. בנט הוא קולו המובהק של הרוב. דווקא מיעוט אוחז בהשקפה רדיקלית שחלוקת הארץ תחולל שינוי אצל אויבינו ותקדם פיתרון של שלום עימם. ומי שסטה הרחק ימינה הוא הליכוד שמייצג כיום מיעוט קיצוני מן הצד הנגדי. בנט אינו סובל מן הבנאליות הפקידותית של יריב לוין או מהפנטסיות המשיחיות של ציפי חוטובלי. הם רוצים להשתלט על העם ולהשליט מרותם בדרך שהם יקבעו ללא שיותרו סייגים. בנט רוצה לשלוט על אופי ההתקדמות בדרך שיקבע העם. הוא קרוב יותר לשיטת הדמוקרטיה הנשיאותית. לוין וחוטובלי דוחפים אותנו לתהומות הדיקטטורה.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.