כאשר הציווי "לא תרצח" טרם נחקק

07/12/2018 ב- 03:35 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על כאשר הציווי "לא תרצח" טרם נחקק

אחת המוסכמות היא שעלילת מתח בספר בלשי כדאי שתתרחש באווירה חורפית: לילה ארוך, משקעים שאינם חדלים לרדת, וקיפאון שמכריח את כולם להתגונן מפניו תחת מחסה חמים. בדרך כלל, מתרחשים הסיפורים הללו בצפון הרחוק. גם קוראיהם מכונסים בארצות הקור. עד שישוב האביב והאילנות ילבלבו מחדש הכול מתרכזים סביב האח עם רומנים עבי-כרך בידיהם. המנהג הזה שכיח גם באנטרקטיקה. שפע הזמן הפנוי שבידי החוקרים מניח לעיניהם מרווח לקרוא עד ליאות. הגורם המגביל הוא כמות הספרים שברשותם. מתישהו יסיימו לקרוא את כולם, ואילו אספקה של ספרים נוספים ליבשת הנידחת היא מצומצמת. כל עולמם תלוי ועומד בספר שיש לקוראו לאט ובזהירות, מבלי להחמיץ תו אחד שאולי יתברר כי יש לו משמעות. אך מה עושים כאשר אחד המשתכנים בתחנת המחקר מחליט לדווח לעמיתו מהו הסוף המפתיע בכל כרך שכבר קרא? הקולגה קם ממיטתו ומרגיש שכדי לשרוד במקום השומם הזה הוא חייב לגרש ממנו את בן שיחו היחיד. לפי ראותו, העלילות שטרם התגלו לעיניו חשובות יותר.

אנטרקטיקה היא שטח הפקר כמעט. אין לה ריבון. תחנות המחקר מבודדות זו מזו ומדענים מארצות שונות אינם מתערבבים אלה עם אלה. בתוכן ועליהם חלים חוקי ארצם. אם איש מארץ אחת פוגע בבן ארצו יוחלט לשופטו באותה ארץ ממנה באו, לפי הדין שחל בה. אך מה צריך לקרות אם פלוני מארץ שאין בה חוק האוסר להמית בני אדם רוצח מחוץ לתחנת מחקר אדם אחר הבא ממדינה מתוקנת ואין הסכם הסגרה בין שתיהן?

לפעמים קוראים בחדשות כל מיני דיווחים משונים: בצרפת רצח איש גברת אמריקנית מבלי שנחשף בהתחלה. לימים עבר לגור בישראל והתאזרח בה. והנה דורשת ארה"ב להסגירו לידיה? לא צרפת. אותה אין הדבר מעניין. אף ישראל אינה מתעניינת. הפשע לא התרחש בשטחה. מה יש לעשות? הרי זה משונה: ארה"ב תובעת להעמיד לדין אדם שאינו אזרח שלה בגין פשע שקרה בארץ אחרת. על סמך מה היא מנסה להחיל את ריבונותה בכל מקום שאליו מגיע איזשהו אמריקני ונפגע? לעיתים יתכן כי אותו אזרח, בן להורים אמריקניים, מעולם לא התגורר בארה"ב. ולמרות זאת היא דורשת להגן על זכויותיו כשכבר אינו בחיים.

הודו החילה את ריבונותה באיי אנדמן. פירוש הדבר שהיא צריכה לאכוף שם את חוקיה. אנשי שבט השוכן באחד האיים רצחו תייר אמריקני רק מפני שהוא זר להם. הוא חדר מבלי רשותם לטריטוריה השייכת להם, לפי ראותם. אין משמע שדינו היה להירצח, אם כי ברי שהאיסור לרצוח אולי לא קיים אצלם. אפשר שזו שיטתם המיידית להרחיק פולשים, ולאו דווקא לשם הרתעה. יתכן גם שחשו בסכנה. האם האמריקנים לא יורים בגנבים שפרצו לבתיהם? בהודו בלתי אפשרי הדבר.

בקרב פראים מתורבתים יחסית, אפילו אם חל איסור על רצח, והן הרוצח והן הנרצח באים מתוכם, אי אפשר לכפות עונש לעיתים. איך ניתן לגבות קנס גבוה בגין פשע אם הרוצח נולד במשפחת שליט וזה מוחל לו? אך נהיר שאם הנרצח הוא נוכרי, איש בשבט לא יהין להחיל גמול הולם כנגד רוצחו. אך סביב לשבט מתקיימת ארץ, היא הודו. ובתחיקה שלה טרם נקבע כי על שבטים נידחים לא יחול החוק ההודי.

יהא זה מופרז לבקש מן הרשויות ההודיות למצוא את רוצח התייר ולהוביל אותו לבית המשפט. דה פקטו, הודו אינה מתייחסת לקבוצות מבודדות מתושבי אנדמן כאזרחים הודיים. גם אמריקה ויתרה על עקרונותיה במקרה הזה. אף אחד בארה"ב לא קרא להודים לעשות צדק כלפי הנרצח, כיוון שישנן סיטואציות שלצדק אין משמעות. ישנם מקרים שבני אדם בשל מוגבלותם הרוחנית אינם תופשים עדיין את מהות הצדק כפי שיתר תושבי כדור הארץ המודרניים מבינים אותו.

גם לעשיית צדק יש הרבה פנים, ואולי אי אפשר לשפוט את אותו מדען רוסי שניסה לרצוח מדען רוסי אחר בגין סיבה מוצדקת לדידו ביחס לתנאי הבדידות הרוחניים ששוררים באנטרקטיקה. גזירת עונש אינה יכולה להיות שווה בכל המקרים. הריבונות השלטת באנטרקטיקה היא של שעמום. אם אדם גורם לאדם אחר להשתעמם עד מוות במלוא המשמעות עד כדי כך שהוא עלול להתאבד מחמת שעמומו בחיים, הרי לצורך הישרדותו האישית בתנאים הללו אין לו ברירה אלא להילחם בגורם לאותו שעמום. והוא מחליט שיש לשים קץ לחייו של מי שגורם לשעמם אותו. בתנאי אנטרקטיקה אין משנה אם הוא רוצח אותו באופן אקטיבי בבקתתם או מגרש אותו החוצה אל הכפור וכך ממית אותו באופן פסיבי.

תוכלו לדמות לעצמכם שאתם בחדר אחד עם אדם נוסף ומרעיבים אתכם למוות. במוחם של מעטים תיווצר לבסוף התחושה כי את הרעב הזה אפשר למגר רק תוך כדי אכילת האחר. דייגים שנסחפת סירתם למים עמוקים חוזרים אחד מבלעדי השני כשבטנו שבעה. רצח לצורך הישרדות אישית אינו ככל רצח אחר. גם בני השבט מאיי אנדמן רצחו תייר מערבי לצורך הישרדותם. אם יבואו הרבה ממנו, השבט הזה במתכונתו בת אלפי השנים לא יתקיים עוד.

אחרי שהנוצרים החריבו את מקדש יופיטר סרפיס באלכסנדריה היטיב המשורר הפגאני פאלאדאס (Palladas) לתאר את המצב הקיומי:

האין זה כי מתים אנו ורק נראים חיים,
אנחנו ההלנים, אשר נספינו באסון,
ומדמים חיינו לחלום, שכן חיים עודנו בשעה
שכל אורחות חיינו מתו ואינם?

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.