הדרך של וומבט לייצר קוביות

01/12/2018 ב- 04:59 | פורסם בהספרייה המדעית | סגור לתגובות על הדרך של וומבט לייצר קוביות

כה הרבה דרכים אפשריות ליצירת גופים בעלי צורות שונות: טפטוף טיפה על משטח קר הופך למעגל רדוד של מים קפואים; גביש שמתגבש לאחר התנדפות תמיסה; מתלכיד של תא מין זכרי ותא מין נקבי נברא גוף אנושי שמצטמק לכדי גודל בובה בהשפעת להט ממושך; לבה שנשפכת לתוך חלל באדמה ונקרשת כשעווה נוזלית בתוך צילינדר חלול ומתמצקת לנר; סלע ענק שמידרדר וכל חומר רך ממנו מועך כמו רקיעת זהב בפטיש או מעיכת פלסטלינה בידיים; רוח שמגלפת הרים או נחל שמחליק אבנים בכוח המים בדומה לפסל שנוטל גוש עצה, חותך אותו במסור, ועובד עליו בשיופים גסים וליטושים עדינים אחר כך; אפשר לבנות גוף מאותו החומר כאבני לגו שמתחברות אחת לשנייה. כך בונים ארמונות חול, ואם מצמידים קוביות קרח זו לזו בטמפרטורת החדר הן מתחברות כאילו נעשה שימוש בדבק; אפילו להפרשות יונקים יש צורה משלהן, לרוב גלילית. אבל חית כיס המצויה באוסטרליה וקרויה וומבט (Vombatus) יוצרת גללים הנראים כקוביות.

כניסת מזון מתעכל לתבנית המעי, לחץ המעיים עליו בזמן השהות בתוכם, ועזיבתו את הגוף דרך פתח היציאה ממנו משפיעים על צורת הגללים. למעיים של בעלי חיים אחרים יש גמישות אחידה, אך לדופנות המעיים של וומבטים יש גמישות משתנה, ובשני אתרים הם גם מאורכים יותר. מוטב היה ליצירת קוביות כי יהיו עוד שני אתרים כאלה, ואפשר שהוומבט עמל קשה בגלל חסרונם, אך סבורים כי הדבר כדאי לו. אינני יודע כיצד זה מתיישב עם הדעה שסביבת חייו היובשנית קשורה לצורת גלליו. שם צריכים המעיים לסחוט כל טיפת לחות מן האוכל והתייבשותו מסייעת ליצירת גללים בעלי זוויות ישרות יותר. ולראייה, בגני חיות שבהם יש גישה חופשית למי שתייה הפרשות הוומבט פחות דומות לקוביות.

מנגד שולטת הסברה כי הסיבה היא קוצר ראייתם. במקום לבזבז מי שתן יקרים מבכר הוומבט לסמן את מקום מחייתו בגללים. זוהי שיטתו להתקשר עם פרטים אחרים בסביבה אשר יבואו לרחרח אותם ולעמוד על טיבו של שכנם. ככל שערמת הגללים תהא גבוהה יותר כך יבחינו בה בנקל כבר ממרחקים. וכידוע, ניתן לערום קוביות זו על גבי זו עד גבול מסוים מבלי שהבניין יקרוס בבת אחת כפי שיקרה קודם לכן אם לגופים יש צורה פחות זוויתית. במידה שיידמו לכדורים הם גם יתגלגלו הלאה. זהו הסבר יעיל שאינו מתייחס לאורח חייו של הוומבט. אמנם הוא סוליטרי וחי לבדו אך אינו מתרחק מבני מינו ואינו שולט בטריטוריה משלו. בשטח מחייתו מצויים פרטים אחרים שזהו גם שטח מחייתם, ואף על פי שאינם ישנים שניים באותה מאורה, הם משתמשים בה כל אחד בתורו אם הקדימו את האחרים.

על כן, הסבר ליקוי מאורות העיניים מתקשה להתקבל בדעתי. מכל האפשרויות בטבע דווקא זה? האם חושיו וביניהם ראייתו של הוומבט לא יכלו להשתכלל כעבור עידן ועידנים? ומה יש בגנוטיפ שרק מערכת העיכול שלו כביכול הותאמה עוד יותר לסביבתו, ואילו אצל בעלי חיים אחרים לא נוצרה הסתגלות זו? ומה אם הוא מנצל באורח משני את צורת גלליו ליצור ערמות רק משום שתכונה אדפטיבית אחרת גורמת להן להידמות לקוביות. ומה אם ניצול זה קשור להיגיינה ולא לסימון תקשורתי. וניצול זה אינו מוכרח להיות נשלט על ידי גנים. יתכן שהוא נלמד מאם לצאצאיה. מותר גם לשאול האם לתצורת הקובייה היה בעבר הרחוק אילוץ הישרדותי שכעת נעלם ואינו מוכר לנו כיום. איזו רוח רפאים אבולוציונית שמשבה מן הזמן העתיק עודנו מורגש. ואולי מצויה סיבה קיומית אחרת שטרם עלתה במחשבתנו. ישנה אף אופציה שאין שום סיבה למסיבה. לא כל תכונה שאנו פוגשים בטבע התקבעה בשל צורך הסתגלותי. לעיתים, זוהי רק תופעת לוואי שמתחוללת כתוצאה מנתונים נלווים. סנטר מרובע, למשל. בהיעדר תצפיות שדה עם ניסויים מבוקרים כל אחד מן הניחושים יקלע נכונה. ברם, אפילו השערות פשוטות כאלה מתקשים חוקרים להעלות. זוהי קללתם של מדענים בארצות עשירות. עוד אקדמיות נפתחות ומתרחבות, כל הבוגרים מועסקים במשרה מלאה בלי סלקציה והמדע אינו יוצא נשכר. אם פעם כולנו טבענו בבליל של היפותזות וקראנו הצילו, היום אנו מניחים ידינו ונאחזים על גלל צף.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.