נבואה שמגשימה את עצמה על טיגריסים

29/11/2018 ב- 22:38 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על נבואה שמגשימה את עצמה על טיגריסים

בשטח בן מיליוני קמ"ר באסיה ובאיים הסמוכים לה משוטטים כיום אלפי טיגריסים בלבד. החתול הגדול מכולם, הטורף האימתני ביותר ביבשה, החיה המעניינת כל כך – הולכת ונעלמת בטבע משלל סיבות: כתוצאה מן הפעילות האנושית מצטמקים בתי הגידול שלה בקצב מואץ והיא נאלצת לפשוט על משקי בית כדי לטרוף צאן ובאה במגע עם בני אדם באופן תכוף יותר; עורותיה המרהיבים נמכרים לכל המרבה במחיר; מעצמותיה הטחונות מכינים משקה מסורתי לריפוי מדומה, ויורים בה מפני הטענה שהיא אוכלת-אדם, אולם טיגריסים שאינם פצועים אינם טורפים בני אדם. היצור האנושי אינו נכלל בתפריטם. מתוך אילוץ הנובע מלחץ הנסיבות, כשיורים בגופם ופוצעים אותם, הם אינם מסוגלים להתגבר עוד על חית בר פראית וכדי למלא את בטנם הם נטפלים לבן אדם מבוית. מבני שבטים ביער הם מתרחקים.

שימור הטיגריס בגני חיות שרוי אף הוא בצרה. ישנם כמה תתי-מין שלו. האם לזווג נקבה עם זכר מתת-מין שאינו שלה וכך אולי לאבד תכונות ייחודיות בגנום, או שמוטב להימנע ככל האפשר מזיווג קרובים היוצר בעיות גנטיות ולערבב תת-מין אחד בתת-מין אחר? לכל הפחות, מין זה אינו סובל מבעיות מיניות. רבייתו קלה בתנאי שבייה.

לאחרונה התוודענו למצוד אחר טיגריסית בהודו שבית המשפט קבע כי אין מניעה ללכוד אותה במידת האפשר. התקיים חשד ממשי שהיא מסכנת חיי בני אדם. הידיעה הזו הגיעה לכותרות הודות לשימוש האזוטרי שעשו הרודפים בבושם מתוצרת 'קלווין קליין' המדיף ניחוח סינתטי החביב מאד על חתולים. יצור בשם זבד אפריקאי (Civettictis civetta) מפריש את הריח מבלוטותיו כדי לסמן את הטריטוריה שלו, והאדם ניצל את החומר האורגני הזה לצרכי תעשיית טיפוח הגוף. אם הגיעו עד הלבנה ניתן היה להרדים את הטיגריסית באמצעות חצים, ואחרי כן להעביר אותה לאזור מבודד או לשכן אותה בכלוב עד שיוחלט מה לעשות עימה. תחת זאת, קטלו אותה בחוסר רחמים, אפילו בתאווה מעוררת זעזוע. מכעיס במיוחד שאין דין נקבה כדין זכר. אחד מסוגל להרבות רבות, ואילו רק היא יכולה להתרבות ולגדל צאצאים.

אך הטיגריסית ז"ל אינה רק מכונת ילודה. העלמתה גורמת לאובדן עולם מלא. היא אינדיבידואל שאינו בר המרה בבן מינה. היו לה חיים פרטיים משל עצמה. מן העילה הזו החליט האדם על פי חוקיו לסיימם. אמנם אמונות שווא מגדירות את חיינו בעולם הזה כשלב מעבר בלבד אל העולם האמיתי הבא ויתכן שמכאן נובע היחס ההרסני שלנו כלפי הסביבה, אך איש אינו סובר כי הוחלט להכחיד את כל הטיגריסים כמו היו חרק מפיץ מחלות. רק את הפרט הזה הוחלט לסלק מן "העולם הזמני" שלנו. אלא שנשתכח כי הטיגריסית אינה רוצחת כמונו ממניעים אישיים. מטבעה הוא לטרוף, כפי שטבע היצור האנושי הוא לאכול חיות אחרות שקודם כל המיתן. קטילת חיה שלא כדי לאוכלה היא פעולה המשולה אולי לרצח.

האם אפשר להציל את המין מגסיסה איטית עד כיליון? אפילו במדינה ריקה כמעט כמו ישראל ברוב שטחה לא הצליחו לשמר ברדלסים במישורים הדרומיים ונמרים בהר הנגב ובמדבר יהודה. ובאזורים המיוערים ניצודו כל הדובים והנמרים עוד כשהיתה הארץ שוממה יחסית. כשבקושי התגוררו בה תושבים ובצמצום רב כבר נעלמו האריות. אולי בערבות סיביר הקפואות עוד יתהלכו טיגריסים עד שגם הן תפשרנה ויבוא האדם ויסלק גם אותם משם. תקווה תמיד ישנה, אך הייאוש לא חדל אף פעם לכרסם בה.

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: