כיצד צריכה המדינה להיאבק ברוכבי אופניים שדורסים ובורחים?

10/11/2018 ב- 06:02 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על כיצד צריכה המדינה להיאבק ברוכבי אופניים שדורסים ובורחים?

בזמן העתיק שבו חומת ברלין עמדה שרירה וקיימת, אחד ממכריי בשכונה, בעודו צעיר מאד, נישא לבחירת ליבו שהיתה מבוגרת ממנו בכמה שנים, ואף גבוהה ממנו במקצת. בבית הספר הייתי בשעה שנודע לי כי כבר עומדים הם להתגרש. הבעל ראה את אשתו יוצאת מן הבית כאשר גבר לא מוכר יצא ממכוניתו כדי לפתוח למענה את הדלת. המחזה הזה הספיק לפרידה מכוערת ביותר שהתארכה זמן רב והיתה מלווה בניבולי פה משני צידי המתרס.

לילה אחד בקיץ ההוא ישבנו על ספסלים בגינה הציבורית, כשפתאום הופיע מן החשיכה גרוש טרי-טרי, חם מהתנור, כולו יוקד מחימה וממשיך לקלל אותה בכל המילים הנרדפות לרחב. הצרה שלו היתה שהיא הכחישה את כל האשמותיו מלכתחילה. להיפרד ממנו בצורה הזו לא אבתה. היתה מוכנה להזדרז בפירוק חבילת הנישואין אך לא בגין טענה של ניאוף. כך התמשכה כמעט לנצח עלילה נדירה במחוזות ההם. עוד לא התגרשו זוגות בסיטונות כבימינו. ועדיין זוכר אני את מילותיו מן הלילה הזה, כשיצא סופסוף לדרך חדשה: אפילו חלמתי עליה גובה כסף מלקוחות.

חלומות עניינו אותי מקטנותי. מדרך המציאות, אין נערים מספרים על חלומותיהם מכל מיני סיבות, אולם אני נהגתי לעשות כן בגלוי מפני שהסביבה אשר ראתה בי מוזר במקצת הסתגלה כמעט לכל דבר חריג שבא ממני. מטבע הדברים, אל אותם החלומות התייחסתי כיקרי המציאות בשל הקושי שאין להתגבר עליו לזוכרם. ומה חלמתי? חלומות של בני נוער. וכשהתיידדתי עם נערה עיוורת באחת מן השנים ההן הייתי דורש ממנה לזכור ולו במעט את חלומותיה כדי לספר לי על מה חלמה, מה היא רואה שם. התעקשתי גם לדעת האם הגחתי באחד מהם ושתתאר את דמותי כאשר כך יקרה. היא סברה כל הזמן שאני תובעני מדי כלפיה. כך חשבה גם משפחתה. אך אני לא ויתרתי. הסקרנות היא השיטה היעילה ביותר למוטט חומות בין בני אדם. כשאני מסוקרן מפלוני שום מבוכה אנושית לא תפריד ביני לבינו. אפתח בשיחה עם זר מוחלט כאילו הכרנו מבטן אמא. אמנם נקראים הדברים כלא ייאמנו אך מי שמכירני לא יתפלא שאני מעז לשאול אנשים בתור לאן שהוא, אחרי דקה או שתיים של חילופי מילים: על מה חלמת הלילה? והם עונים.

הרבה פעמים שאלתי עצמי בהיזכרי בלילה המדובר האם מחשבות בדויות משעות הערות יכולות לטפטף אל תוך השינה ולהופיע בחלומות כאילו היו הוכחות של אמת מן המציאות. הרי האמנתי לה שהיא לא בגדה. כולם השתכנעו חוץ ממנו. גם המקרים ההפוכים מעניינים אותי – האם דברים שלא חווינו מול עינינו או בהרהורינו מסוגלים להיות משודרים בחלום. קשה ביותר לחקור זאת אצל עצמי, ולצורך זה הייתי מוכרח להיעזר בחלומות ייחודיים שמופיעים אחרי חוויות נדירות. למשל, כזכור לי מעולם לא חלמתי שהורדמתי, עד אשר הרדימו אותי רופאיי בחדר הניתוח, ובוקר אחד התעוררתי אחרי שקרה הדבר והידיעה הלמה בי: הזיקה של חלום למציאות היא כמעט הכרחית. רשמתי לי ביומן החלומות את התיעוד ולא עסקתי בו יותר.

יום אחד לא מכבר נזכרתי מחדש בגירושיו של המכר מבת זוגו, כאשר השוויתי את המקרה שלהם למקרי פרידה שחוויתי בכל השנים מאוחר יותר. בין הסיבות המועטות מצאתי כי היו ביניהן נשים שלא הצבתי להן גבולות. אולי הן לא עניינו אותי עד כדי הקדשת מאמץ לאכוף אותם, וייתכן כי עם כמה מהן גיליתי ליברליות רבה מדי. משום מה, היעדר הקנאות שלי כלפיהן גרם להן להשתחרר לגמרי, אחרי חיכוכים ראשוניים מצידן שלאחריה הופיעה האדישות אליי.

ובאותו השבוע, למרות שחלום ההרדמה כבר נשתכח מתודעתי, נזכרתי בו בהפתעה על רקע ריבוי התאונות שבהן מעורבים אופניים חשמליים, והרי פרטיו: הורדמתי במיטתי והתעוררתי מן ההרדמה בתוך החלום, במקום אחר, אזור זר כליל, ומשונה ביותר שהכרתי משם את הדרך בחזרה הביתה. צעדתי על המדרכה. הכבישים היו ריקים, הבחנתי כעבור זמן, ואילו הולכי הרגל היו חבושי קסדות. ופתאום, מפעם לפעם, חלפו ביניהם מכוניות נוסעות – על המדרכות. כנס משמיים אף אחד לא נדרס לנגד עיניי, עד שמכונית התנגשה בי והתעוררתי מן החלום.

ואני מספר לכם עתה את המחשבה הראשונה שחלפה בראשי ברגע ההוא, כשתהיתי מחדש על אותו החלום ונמהלו בו תאונות של אופניים חשמליים, הגבולות שלא הצבתי לכמה מחברותיי והאשה הבוגדת לכאורה של מכרי: שום גבולות לא יסייעו לעצור נשים נואפות באופיין. כך לא יקומו חוקי תנועה שיצליחו לבלום את השתוללות רוכבי האופניים הנסים על נפשם אחרי שדרסו קרבן תורן. מה שמוכרחים לעשות הוא לירות בהם חצי הרדמה כדי ללכוד אותם ולהעמידם למשפט. הנה לכם הצצה מזערית לרגע אחד במוחי.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.