הדרך הלא נכונה לבצע מחקר שדה

08/11/2018 ב- 04:18 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על הדרך הלא נכונה לבצע מחקר שדה

ישנם שני טיפוסים של טניסאים. לפני הכושר והכישרון הם נקבעים על פי התורשה והסביבה שבה התפתחו – הטניסאים הגבוהים והטניסאים הנמוכים. בזאת כל אחד מסוגל להבחין, אף כי הרושם החזותי שבא מעינינו מטעה בנסיבות רבות. הטניסאים התמירים נראים דקים ביחס לגוצים השרירנים, אולם הראשונים הם מוצלחים יותר במשחק הזה. מסת השרירים שלהם עשויה להיות גדולה יותר. אם כך, הזרוע שלהם חובטת בכוח רב יותר משעושה זרוע קצרה. זרוע ארוכה גם מפיקה תנועה קשתית בעלת אורך רב במרחב עד יצירת החבטה, אשר מקנה לה עוד עוצמה. בנוסף, ככל שהזווית היא רחבה יותר בין הכדור הנחבט מהמחבט למקום הפגיעה שלו בחלק המגרש של היריב, כך קל יותר לכוונן אותו לשם, וארך-רגליים כידוע נהנה ממעלה זאת. כאן נדרשת טכניקה, ולה יש חשיבות גדולה בטניס, אך היא אינה מכרעת. רואים אנו פעמים רבות ששחקנים בעלי כוח רב מנצחים בקלות שחקנים טכניים מהם.

דברים דומים נראה גם בקרבות אגרוף, ולמרות שלמתמודדים בזירה יש משקל זהה לעיתים, הרי שלגבוה מביניהם יש יתרון מובנה בגופו מבחינת עוצמת הכאתו וכוונונה. בהשוואה לטניס שאינו דורש תעוזה מן השחקן כדי לנצח, בקרב אגרוף נחוץ אומץ. תכונה זו עדיין אינה ברורה לרבים, אף על פי שאריסטו כבר הסבירה והחשיב אותה כאחת המעלות הטובות של האדם. לדבריו, איש אמיץ נבדל מברייה פזיזה שמוכנה ליטול סיכונים בלי שיקול דעת. פזיזות אינה מעידה אפוא על אומץ. פחדן, לפי אריסטו, הוא מי ששוקע יתר על המידה בחישובי הפסד ודוחה ככל שניתן אפשרות להיכשל. ואילו אמיץ הינו אחד שחושב על מה שעומד הוא לעשות ומודע היטב לסיכויים של תוצאות שליליות. חרף זאת, יתגבר על הפחד שלו מהן. כששני אנשים מתגוששים יש לאמיץ מביניהם עדיפות. הפזיז קופץ בראש ומקדים מדי להגיב. הפחדן מתעכב ומאחר מדי בתגובתו. ואילו האמיץ יודע שאם יצא עתה לסדרת מתקפות נמרצות, הוא עלול להתעייף ויריבו ינצל את תשישותו כדי לגבור עליו. חרף הסיכון בתבוסה שכזאת מוכן האמיץ לקראתה, כיוון שהוא מניח כי באותה דרך יוכל גם לנצח אם היריב לא יעמוד בקצב התקפותיו.

כאשר כולם ניחנים באומץ, יש לכוח מעמד עליון בקרבות פיסיים, וכפי שהוזכר, מראה עיניים מטעה מאד באשר אליו. כשאתם תביטו בפועלי בניין סיניים או ממוצא ערבי, תתקשו להבחין בשרירים בולטים בקרבם בהקבלה לאלה המופיעים אצל שרירנים בחדר כושר יהודי. אולם ובו מכשירים לבניית כושר גופני אינו מקנה באמת כוח לכל מי שנמצא שם, אלא רק חזות מדומה כאילו הוא ניחן בו. הסיני והערבי יתבררו כחזקים יותר. ההבדל בין אלה לבין אלה הוא שפועלי בניין עובדים בפרך מבוקר עד ליל, והשרירן נוטל אבקות חלבון מלאכותיות ועושה פרצופים של גופו הנפוח באוויר לנגד הראי: ראו כמה חזק אני!

לשריר הבנוי ממאמץ מתמשך, ולא מתצוגות זמניות עבור בנות זוג פוטנציאליות, יש יכולת לייצר כוח רב, אך גם למסתו יש הכרחיות לצורך זה. הדור הצעיר של החילונים בישראל הוא קטן-קומה בשיעור זועק לשמיים. ישנם כה הרבה בחורים מתחת ל-172 ס"מ, ושריריים ככל שיהיו, הם נופלים בכוחם מחרדים שלא התאמנו מעולם בחדר כושר. ילדי החילונים הושלכו לצהרונים עם מזון תעשייתי. החרדים גדלו בסביבה שבה היתה תזונה עשירה ונעשו גבוהים מן הממוצע. על כן, כמעט בכל פעם שנצפה במאבק בין שוטר חילוני לאיש חרדי המפגין בלא היתר, ננחש בהצלחה מי יישאר עומד על מקומו עוד זמן רב. כאמור, זהו אחד העקרונות המנצחים בטניס – משחק שאינו מוגבל בזמן.

לא רק נומך קומה הוא חיסרון כי אם גם גובה גוף רב מדי. הגבוהים מאד עלולים לסבול מפקקת הוורידים, שהיא אחד הגורמים העיקריים להתקף לב ולשבץ מוחין. ככל שאדם הינו גבוה יותר, כך ורידיו ארוכים ונפחם גדל בהתאמה והם מושפעים מאד מן הלחץ הכבידתי. ההשפעה הזו עשויה להתבטא בזרימת דם איטית או אפילו בעצירתה לזמן מוגבל, אך קטלני דיו. האדם צריך להיות אפוא בגובה המותאם לסביבתו. למעשה, כל יצור בטבע.

חשבו על פרי, למשל. אם נספק מים לאילן רוב הזמן, בצירוף חומרי תזונה עשירים, ונקצץ הרבה עלים כדי שחומרי מזון ישמשו בעיקר לפריחת פרחים וגידול פרי מהם, יתפתחו עליו פירות ענק בהתאם למגבלות התורשה שלו. פרי ענק הוא כבד יותר. הענף לא יצליח להחזיק אותו עד שיבשיל והפרי ייפול ארצה, או שהענף יישבר והפרי ייפול ארצה. אך אסור שישתמע מכך כי פרי גדול מדי עשוי להיות חיסרון. בסופו של דבר, אין לו מקום קבוע על העץ, כפי שרחם האם אינו כזה עבור התינוק האנושי שהתנהג כאיבר מגופה עד צאתו לעולם.

הפירות נועדו למשוך בעלי-חיים רעבתניים אליהם כדי שיפיצו את החרצנים השוכנים בתוכם. אם פרי נפל ארצה מבעוד מועד וכבר לא יבשיל, יתעלמו ממנו הזללנים וזרעיו לא יפוזרו על פני השטח. מן הסיבה הזו מייצרים מינים רבים פירות שמסוגלים להבשיל גם לאחר שניתקו מן העץ על מנת שחיות הקרקע תאכלנה מהם, אם לא הספיקו שוכני העצים להיזון מכולם.

ישנם עצים אשר דווקא מעדיפים כי את הפצת זרעיהם תבצענה חיות הקרקע ולא שוכני העצים, כאשר האחרונים נוהגים להפיל את הזרעים סמוך לצמח האם. על כן, הפרי מתפתח במכוון להיות כבד כדי שייפול לפני שיבשיל. ההבשלה תיעשה על הקרקע. לפעמים אין זוכה האילן להצלחה בגלל תנאי הסביבה. פריו נותר קטן ומבשיל על הענף. אז יופיע שוכן עצים ויאכל ממנו ואולי ירסק בשיניו את הזרעים. אותו עץ לא יוכל להתרבות דרך הפרי הזה. מוטב היה לאילן שנמלים תאסופנה את זרעיו ותפצנה אותם. הפצה של זרעים מוכרחה להיות מדויקת כמו חבטה במגרש טניס – לא להישאר קרוב לצמח האם וזאת כדי שלא להתחרות בו (לא לחבוט את הכדור בחלק שלך) וגם לא להתרחק ממנו וזאת על מנת ליהנות מתנאי סביבה דומים (לא לחבוט מחוץ לגבולות החלק של היריב).

כפי שיש שני טיפוסים של טניסאים, כך יש כמה סוגי טיפוסים של חוקרי טבע. טיפוס של סוג אחד הכול מכירים, זה שבא לבדוק האם המובן מאליו הוא נכון: אריסטו קבע שכדור עץ יגיע מאוחר יותר מאשר כדור ברזל אם שניהם יופלו ארצה ממקום גבוה. ההיגיון של אריסטו קבע כי כך מוכרח לקרות בשל משקלו הסגולי הנמוך יותר של העץ. אריסטו לא התחשב בכוח הכבידה. בא גלילאו ובדק האם זה נכון. על פי המסופר, אחרי שהעפיל לראש מגדל פיזה מצא ששני הגופים הזהים בגודלם, אך לא במסתם, הגיעו בו-זמנית. טיפוס אחר מאותו סוג הוא זה שמגלה לנו דברים שלא ידענו על קיומם: לפעמים, הדבר מתגלה לו במקרה. עלים יבשים של שיח נפלו לתוך קדירת מים רותחים והאדים הריחניים התבררו כמרחיקי יתושים. ולפעמים, הוא מבקש לבדוק דברים שאיש לא היה מאמין בנכונותם או לא חשב עליהם. למשל, אם חורצים צורת לב על קליפת הגזע, ישנה האילן את אופיו המבודד ויהיה חביב יותר כלפי אותו בן אנוש על ידי כך שייצר למענו הרבה יותר צל.

סוג נוסף של טיפוסים הוא זה: חוקר אחד שמחפש תשובה לשאלה כללית בטבע, סוקר את כל הידע הקיים על המינים, ולפיו מחליט איזה יצור ישמשו לצרכיו כדי למצוא אותה. במידה רבה, בדיקת יצור אקראי תביא למענה שונה. במידה נדירה וממוזלת – לאותו מענה. חוקר שני הוא זה שמתצפת על אותו יצור מזה שנים, מבצע בו ניסויים שונים, מכיר אותו מכל היבטיו, ודרך עבודתו הוא מגיע אל התשובה. השאלה שהוא נתן לה מענה מתוחמת למין ההוא בלבד, בדרך כלל.

לפעמים, שני טיפוסים של הסוגים הללו מתמזגים בחוקר אחד. עומר נבו הינו יחיד סגולה כזה. הוא בא לבדוק את המובן מאליו: האם פרי בשל מפיץ ריח מושך יותר במוחותיהם של הניזונים ממנו, כפי שחשבנו תמיד – או שטעינו כל הזמן – ולשם כך בחר בפינצטה מה ירצה לראות ביער, מבלי להבין מהו יער בכלל ואיך הוא פועל.

עומר נבו נסע למדגסקר הרחוקה לבחון האם למורים אוכלים את הפרי רק כאשר הוא בשל. הוא מצא שלא להפתעתו כי כך קורים הדברים. והוא הסתפק בזאת. הוא לא בדק בכלל במו עיניו מהי האסטרטגיה של העץ. ואולי אותו מין מעדיף שפירותיו יופצו דרך חיות הקרקע, ומה שנבו מצא על האילן הם הפירות הלא מוצלחים? נבו לא היה צריך לבדוק בלבד מי אוכל את הפרי הבשל על העץ כדי לענות על שאלת המחקר שלו, אלא לחקור את העץ בכללותו על יחסי הגומלין שלו עם סביבתו ושיטות רבייתו על פני חודשי השנה. אין קיצורי דרך למען תשובה מספקת. במקום זאת, התייחס נבו לאותו אילן כמו היה שולחן במסעדה. דעתי היא שנבו בחר ללכת בדרך הקצרה והבטוחה ולא להסתכן: יאללה, עוד מאמר מדעי לאוסף! אריסטו אמר על אנשים כמותו שהם פחדנים. היו פעמים שאריסטו צדק.

כנגד עלבון כזה בזמנים קדומים היה חוקר טבע אמיץ ניאות לצאת לדו-קרב בשדה עד שהיה מסתיים בשיסוף הגרון. מכיוון שגם קרב אגרופים הינו למעלה מכוחו של נבו, הוא רשאי להזמינני למשחק טניס, אך עליו להתחייב כי במידה שאנצח אותו יתלווה אליי ליער כדי שאוכל להכשירו להריח מרחוק חוקרי טבע דמיקולו.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.