על שימפנזות, בננות וכוורות עקומות

03/11/2018 ב- 03:12 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על על שימפנזות, בננות וכוורות עקומות

מי שמגדירה עצמה קוראת חדשה שלחה לי מכתב שכמעט נוגע במכסת המילים השנתית המותרת למגיבים בתיבה הלבנה. מכיוון שתשובתי לה עשויה לעניין קוראים ותיקים אענה לה בפומבי. הדיון שלפניכם משתייך למאמר: מדוע מתקשה המוח האנושי לקלוט מילים נוכריות מרובות מדי? והיא משתמשת במינוח מז'רגון מקצועי שאינו ידוע לי ברובו. תוהה אני תמיד מהו ערכם של המונחים הללו אם נכשלים ליישמם במציאות כשנדרשים. האם פרופסור למתמטיקה לכשיינתן לו מספר ארוך ידע לחלק אותו לשני גורמיו או ייתקע בחישוב עד קץ ההיסטוריה בלי עיפרון ונייר. ומה נאמר על דוקטור למדעי המחשב שמרצה בטרחנות מייגעת על אבטחת מידע ואינו מסוגל ליצור ולו תוכנה אחת שאי אפשר לפרוץ בתוך שעה. את הקשקשת שישמרו נא לקולגות שלהם. עימי יש לדבר בשפת בני אדם.

החלק הראשון בדבריה דן בקונוטציה המינית שיש לבננה והיא מבקשת לברר בעזרתי מהי הסיבה לה מפני שהיא "מכירה הסברים אחרים". בלתי נתפש ממש. טרם הגבתי לה פעם אחת וכבר בטוחה היתה שאחדש לה. נימת מילותיה היתה ידענות רבה השזורה בזלזול קליל: הבה נקרא מה יש לו להגיד. אני אוהב-לא אוהב שמתגרים בי. איכשהו, הקוראת החדשה שמה לב לדבר. מה עושים? עונים.

כשמזכירים בננות באסוציאציות שונות אי אפשר שלא לדבר על שימפנזים, אף על פי שמולדת הפרי איננה באפריקה. בניגוד אלינו, שארי בשרנו הקרובים ביותר מתהלכים עירומים. הזכר יודע שהנקבה מתאווית להזדווג על פי תפיחת אחוריה, וכאשר זה מבקש להתייחד עימה הוא מציג ישירות לנגד עיניה את איבר מינו במצבו הלא רגיל. זהו הנוהג היחידי שמיידע את הפרימטית כי אותו זכר חושק בה.

אצל בני אדם המכוסים בגדים בדרך שגרה לא ניתן להבחין באיברי המין הגלויים, לא אצל הזכר ולא אצל הנקבה. אולם האשה, בדומה לנקבת השימפנזה, מציגה לראווה את תפיחת אחוריה אף שהם מכוסים בבד, ובנוסף גם את הבליטה הכפולה באיברי ההנקה שלה. כך יוצא שלגבי איבר הישיבה הנשי לא ניזוק הזכר האנושי מסמנני התרבות שהעלתה אותנו בתלבושות. התפיחה הזו עדיין מציתה את חושיו לפעמים.

ואילו הנקבה המודרנית, שכבר אינה זוכה לראות איברי מין זכריים יומיום, מוצאת להם תחליף חזותי בדמות חפצים המזכירים אותם. כך לדוגמא, המלפפונים שנמכרים בשווקי אירופה הם ארוכים ורחבים הרבה יותר מאלה שמוצעים בישראל, ולעיתים רואים שם שתי נשים שהלכו לקנות בחברותא כשהן מצחקקות בבואן לאסוף את הירקות העבים מן הדוכן אל סלן. מנגד, לעולם לא ניתקל בגבר שמחייך לעצמו בבואו ליטול פומלה. הוא הסתגל לראות בטבעיות את בליטות איברי ההנקה עם כסות הבד. המחסור הוויזואלי הוא אצל האשה בלבד. מה גם שהיא יכולה להשתמש בחפץ כאביזר מין במקום האיבר הזכרי. לגבר אין אפשרות מקבילה כזאת.

אלה הם לא רק המלפפון והבננה. אי אפשר לא להתמוגג ממראה אשה שמקלפת לעצמה קרטיב גלילי, כי היא יודעת בנפשה על מה חושבים הללו שצופים בה, והרטט החולף על פניה מוליד קסם שקשה לעמוד בפניו. התהפכו היוצרות. תחת שהנקבה תצפה במה שיש לזכר להציע, היא רומזת לו מה היא צריכה ממנו, תוך שימוש בעצם בעל אותה צורה.

החלק השני במכתבה של הקוראת החדשה מגיע לעיקר ודן בגוף מאמרי, ושם היא יוצאת מדעתה כדי להוכיח לי כמה שהיא צודקת. לא התרשמתי לגמרי. לא הבנתי הכול. ובכלל, זהו המקום להבהיר שאינני פילוסוף אלא חוקר. וכשאני מבקש לקבוע מסמר אני עושה כן רק לאחר שבדקתיו וראיתי כי אוכל.

מדוע יכולתי להוכיח רק באמצעות בננה? בניגוד למאכלים אחרים, אין נותנים את הדעת כשאוכלים מן הבננה. אכילתה אינה מרעישה ואין צליל ששמים לב אליו. אין בה חרצנים שמוכרחים להיפטר מהם. זו אינה גלידה אשר חשים בקיפאונה או ג'לי שמחליק בגרון. למשל, כשבולעים גוש ג'לי חושבים על משהו אחד ובד בבד מהרהרים גם על ההנאה מן הג'לי. לחילופין, גם כשחשים כאב בגוף. אפשר אז לחשוב שתי מחשבות במקביל על דבר כלשהו ועל הכאב, מפני שכל הזמן הוא מורגש. לא זו כוונתי וגם לא כך במקרה של הבננה. אני מתכוון לשתי מחשבות חופשיות שאינן נוצרות בתלות למשהו שיזכיר את קיומו באחת מהן.

עתה לטענה עצמה: איך אפשר לתרגל שתי מחשבות שפועלות במקביל, חרף הקביעה המוכרת של הפסיכולוגים שזו תופעה בלתי אפשרית. כל אשר אתם צריכים הוא להתרכז וההצלחה מובטחת לכם.

דמו לעצמכם שני פרחים בשדה המצויים בסמיכות זה לזה, וצרו פיצול ביניהם כמו מסך מפוצל בשידור טלוויזיוני. שני הפרחים עודם במקומם, סמוכים פיסית אחד לשני, אך יש חוצץ ביניהם. עתה מגיעה דבורה אל הפרח השמאלי. דמיינו אותה שם, ובה בעת המשיכו לצפות בפרח הימני. כעבור רגע מתעופפת הדבורה ומתרחקת ואתם עוקבים אחר מעופה, כאשר הפרח הימני לא נעלם ממחשבתכם.

הדבורה שבה לביתה, ואתם צופים בריקוד שלה לעיני חברותיה בפתח הכוורת. הפרח הימני עודו מעסיק אתכם בו-זמנית, כאילו שהוא והכוורת סמוכים זה לזו. והנה מגיע פרפר אל הפרח הימני ואחר כך עוזב. בנקודה הזו אתם מפסיקים לחשוב על הפרח הימני ועוקבים במחשבתכם האחת כמו הייתם יצור מכונף אחרי מעוף הפרפר המתרחק, כשהכוורת עדיין מעסיקה את מחשבתכם השנייה. מישהו מעמיס אותה על טנדר ונוסע הלאה, ואתם אחריו. הנה התפצלה מחשבתכם לשתיים. שתי המחשבות כבר רחוקות מן הפרחים מהן התחילו, והן ממשיכות לנוע בראשכם. אם תתמקדו במחשבה אחת משתיהן אפילו תשאלו עצמכם האם הדבורים יודעות לרקוד, ואז תבחינו שרצפת הטנדר היא עקומה.

הידד לדוגמה! הנה הראיתי כיצד שגו פסיכולוגים מנוסים מדור לדור רק משום קיבעון מחשבתי ודמיון חסר מעוף. וזו אינה הפעם הראשונה שאיש אינו מברר האם המסמר נעוץ בכלל.

הכול יודעים היום כי לזבוב יש שש רגליים כשאר החרקים, אולם הפילוסוף היווני אפלטון סבר משום מה כי לזבוב יש רק ארבע רגליים, וכך רשם בכתביו. תלמידיו הנאמנים לא העזו להרהר אחרת ממורם והמשיכו לציין בכתביהם נתון שגוי זה. ואילו חכמי הדורות הבאים נהגו לצטטם מבלי שאיש מהם ילכוד זבוב וימנה בכוחות עיניו את מספר רגליו. יום אחד בתקופה אחרת קם מישהו וקרא: גיליתי זבוב לא נורמלי. נוספו לו עוד שתי רגליים.

גם כשטוענים בפניכם כי מהירות האור היא קבועה בריק ואין זריזה ממנה ביקום כולו, המשיכו לאתגר נכונותה של קביעה זו: האם היא משתנית? האם איננה הכי מהירה? אז מה אם אלברט איינשטיין קבע זאת בכבודו ובעצמו. להזכירכם, איינשטיין ערער מיסודה את הקביעה של אייזק ניוטון שהיה ענק במדע לא פחות ממנו, על פיה לקרן אור המשוגרת מעל גבי חפץ הנע במהירותה יש מהירות אור כפולה. זו אינה ספקנות חולנית, זוהי חשיבה בריאה. דמיינו עצמכם מפליגים על קרן אור מרובת כנפיים במרחבי הקוסמוס, והיא יוצאת לנדודיה מעל קרן אור בעלת כנפיים בכמות של מרבה-רגליים, וגם זו על קרן אור… ובתוך שניות אתם חולפים בתוך גלקסיה אחרת. ועתה, לכו ושנו את פני הפיסיקה באמצעות החשיבה, כפי שעשה איינשטיין. יש לכם זמן. אתם כבר יודעים לשלוט בשתי מחשבות. אם סברתם שתמותו עם שישים שנות מחשבה, הנה מתברר שתהיינה לכם עוד שישים. זהו אינו שידור על מרקע אחד שמחולק לשניים והעיניים מדלגות מימין לשמאל ומשמאל לימין וחוזר חלילה. אלה הם שני מרקעים הנמצאים בחדרים שונים ואתם יושבים מחוץ לבית ובכל זאת מצליחים לצפות בשידורים – ברציפות וגם תוך דילוג לפעמים אך מבלי לאבד קשר עין. עד 120!

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.