מי רצח את תאיר ראדה?

26/10/2018 ב- 07:07 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על מי רצח את תאיר ראדה?

לא מכבר גיליתי כי עורך דין ששמו אינו מוכר ברבים ביצע פשע שחלה עליו התיישנות. מעולם לא פגשתיו, אך זו שמכירה אותו נוהגת להרעיף עליו שבחים. מבלי ידיעתה החלטתי לבדוק בשיטותיי מיהו באמת האיש ומצאתי כי יש אפלה בעברו הזקוקה לאור נגוהות כדי לסלקה. הוא לא רצח ולא אנס, אחרת הייתי חושף את זהותו, אולם הייתי מוכרח בגללו להשתמש בדוגמה של משפטן אל מול דייר-רחוב כדי שנשאל כולנו את עצמנו – גם השוטרים שבינינו – במי היינו חושדים:

כאשר יעמידו לפנינו עורך דין גנדרן הלבוש בחליפה ומעונב עד עמקי צווארו אל מול טיפוס מזוהם שלא התרחץ שבועיים ומכוסה בסמרטוטים בלויים, ואז נתבקש לנחש מי מהם הוא אנס, הרי שנתקשה להאמין שאותו משפטן לבוש צחורים יכלכלך את בגדיו המעומלנים בשביל צורך כלשהו מלבד צבירת מזומנים. נראה לנו שהשקעתו הטרחנית בביגוד אמורה להניב לו יחסי מין בהרשאה מבלי צורך לקלקל את מלבושיו בחטאים אפלים. מיד נחשוד אפוא באיש הלבוש סחבות, ומבלי ראייה כלשהי, ואפילו מבלי לדבר אליו, עשויים אנו להרשיע אותו בהרהורינו. (מתוך רשימתי: האם לבוש האדם מסתיר גם את פגמיו הפנימיים?)

הרצח הכפול שאירע בברנוער בשנת 2009 טרם פוענח, ולמרות שהתרחש מקרה רצח שש שנים מאוחר יותר במצעד הגאווה בירושלים, אינני יכול מבלי ראיות לקשור את שניהם תחת העוינות הכללית כלפי בני אדם עם נטיות מיניות שונות. הנחת העבודה של המשטרה היתה שישנה זיקה כזו, וכאשר נעצר בשנת 2013 חגי פליסיאן על לא עוול בכפו בחשד שהוא הרוצח, הרבה מאד סברו בליבם שנמצא הפושע אך ורק בגלל חזותו של החשוד. אין לו עיניים כחולות, בלשון המעטה. בחיצוניותו נראה הוא עבור חלק ניכר מעדות ישראל כעבריין טיפוסי, עם הכיפה על ראשו. ככה בדיוק נראה רוצח, שמעתי אנשים אומרים. צ'זארה לומברוזו הקדים אותם כאשר טען במאה ה-19 אותם הדברים ופיתח תיאוריה פסבדו-מדעית שניתן לזהות רוצחים על פי הסממנים הגופניים שלהם. יש בהם עיוות מסוים ביחס לשאר האוכלוסייה, גרס. למזלו של לומברוזו היהודי הוא מת בעתו ולא הספיק לפגוש את ריינהרד היידריך, המנהל של השמדת היהודים עד מאי 1942, אשר מספרים עליו שהיה ארי מושלם. אחרי כן, התברר כי חרף מוצאו הלא-אירופי של פליסיאן, טעו המשטרה והפרקליטות וגם בית המשפט, בהחזקתו הממושכת במעצר, והוא שוחרר לביתו להפתעת כולם. התברר שהיד הכולאת היתה קלה על האזיק: מי שגדל בשכונת פשע, או שעלה מקרוב לישראל ובקושי מדבר עברית, או שחלילה דובר ערבית כאבותיו, סיכוייו לזכות במשפט צדק הולכים ונעשים קטנים ככל שהסטיגמה חזקה יותר.

בית המשפט העליון אינו חף משגיאות, אם בקריאה נכונה של העובדות ואם בפירוש הנכון של החוק. רק לאחרונה שגה בהחלטתו להורות את כניסתה של הערבייה לארה אל-קאסם לתחומי המדינה, חרף היותה משולה לאויבת על פי הגדרת החוק. במקרה דנן לא העמיקו השופטים בקריאה נכונה של העובדות, וכמעט אד-הוק, מבלי להסתמך על דבר שיחזקם, פירשו לא נכונה את החקיקה. שופטים הם קודם כל בני אדם, אחרי כן הם משפטנים. הם לא גדולי הדור ואינם מתיימרים להיות כאלה. אין עסקינן במי שהיו מחוננים בצעירותם. אלה פונים ללימודי מדעים וטכנולוגיה. החוג למשפטים, בצד סוציולוגיה ועבודה סוציאלית, נחשב לכזה הדורש את המאמץ השכלי הפעוט ביותר של הסטודנט. דהיינו, גם את המטומטמים הגמורים מכשירים להיות עורכי דין, ואלה ממנפים עצמם מעלה באמצעים בלתי כשרים, לפעמים.

במקרה של רומן זדורוב אני סברתי אחרי ההחלטה המנומקת של בית המשפט העליון לדחות את ערעורו, שהוא אכן אשם ברצח תאיר ראדה. לפני כן, לא הייתי משוכנע כל כך. בשנת 2014 אפילו כתבתי בטוויטר: "אינני חוזר בי מטענתי מן היום האחרון בחייה של תאיר ראדה – היא נרצחה על ידי בני גילה לאחר שהותקפה מינית בתקופה לפני כן ואיימה לחשוף את הפושעים". זו היתה השערתי מלכתחילה. יום אחד דיאמה אליי אחת מעוקבותיי, שמה מיכל, וביקשה לספר לי כי מי שנרצח מספר חודשים לאחר תאיר ראדה הוא אביה, ואז פירטה לעיניי את התסבוכת המשפחתית שלה. זדורוב לא יכול היה לרצוח אותו. היה לו אליבי מוצק היטב למקום הימצאותו בזמן ההוא. מיכל חשבה שאולי זדורוב אינו הרוצח, שייתכן כי מי שרצח את אביה רצח גם את תאיר ראדה. בעקבות בקשתה, התחלתי להתעניין עוד יותר בסוגיית רצח התלמידה מקצרין, ובניגוד לציפיותיה של מיכל, התחלתי לשקול מחדש את הערכתי המוקדמת שזדורוב הוא חף מפשע. ככל שהעמקתי את מוחי בפרטי הפרשה כך התהדקו עוד יותר חשדותיי בקשר אליו. ואז שאלתי את עצמי שאלה מורכבת: מדוע חלק לא מבוטל מן הציבור משוכנע בחפותו, ואחרי כן תהיתי האם משתייך אני לאותו החלק.

חלק לא מבוטל מן הציבור משוכנע בחפותו של רומן זדורוב מכמה סיבות: אי-אמון יסודי בעבודת המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט; טרם נמצא מניע; לא נמצאו ראיות ישירות הקושרות אותו לרצח; הידיעה ההולכת וגוברת כי הרבה הרשעות מתבססות על הודאות כוזבות בעטיו של לחץ נפשי המופעל על הנחקר; חיבה לקונספירציות מחמת שעמום; ההיסטוריה הבלתי נגמרת של "תפירת תיקים" תוך העלמת ראיות או התעלמות מהן לאנשים שמערכת אכיפת החוק אינה חפצה ביקרם או מפני שהיא רוצה לעבור הלאה לחקירה הבאה. אותי הטריד ביותר המניע. אם זדורוב אינו חולה בנפשו מוכרחה להיות עילה עליונה לנטילת חיים של נערה צעירה. ועילה כזאת עדיין אינה ידועה. מנגד, היה לי אמון בסיסי ברשויות המדינה; ראיות ישירות אפשר להעלים או לא למצוא; בצד הודאות כוזבות ישנן המון הודאות אמיתיות ואסור לערבב אותן אלה עם אלה ולשפוך את כולן; לא כל הקונספירציות מתבררות כנכונות; לפעמים "תופרים תיקים" למי שאשם באמת, כיוון שאין דרך אחרת להרשיע אותו. זוהי שיטה פסולה, אך הצדק נעשה.

ואז הפציע השחר כשאמרתי בליבי: לכל השדים והרוחות, עליי להשיל מעצמי את המהוגנות האזרחית שמונעת ממני במרבית המקרים להטיל דופי במדינה. אני לא חושד שתיאוריות קשר חובקות עולם מתקיימות במוחות חוקרי המשטרה; אני סמוך ובטוח כי היכן שמוכרחים הפרקליטים לטאטא פרטים מתחת לשטיח הם עושים כך, אולם ההכרח הזה אינו שכיח אצלם. הבעיה היא אחרת לגמרי: כמעט כל אלה פועלים מתוך נאמנות לערכי החוק, אלא שהם מבצעים את מלאכתם ברישול. אי האמון שלי נובע מכך שאינני מאמין עוד שרשויות החוק הופכות כל אבן ואבן על מנת לגלות את האמת. מתוך עצלות מחשבתית והסתמכות יתרה על עיגול פינות בנות 90 מעלות הן נותנות תוקף לדברים שאין להם עדיין תוקף במדינות מתוקנות. כך כתבתי לפניכם:

אני מתפלא על הציבור הישראלי שמודע היטב לנורמת החפיפניקיות הפושה בכל מערכות השלטון, שכבר אינו מצפה מצידן להתייחסות רצינית הנהוגה באומות מכובדות בעולם, ודווקא בפרשת גל בק תולה תקוות בתיאוריית קשר עלומה. לא רק שאין דנים אנו בכוונת זדון, אלא אפילו אוזלת יד לא היתה בפרשת התאונה. בנסיבות שקרתה מסוגלים היו השוטרים למצות את החקירה עד תום מכל כיווניה. עסקינן אפוא ברשלנות כללית של המשטרה, שהיא במקרים רבים גם רשלנות פושעת, והפרקליטות עוצמת עין במקום שתיאבק ברשלנות הזו למען החוק, לזכות הצדק ולטובת האזרח. דומה כי כך קרה גם ברצח תאיר ראדה. השוטרים לא ביצעו חקירה משלימה אלא את המינימום הנדרש מהם. במשטרות אחרות ברחבי תבל נהוג לבדוק לכל הפחות האם לחשוד ברצח היו שותפים, האם מישהו נוסף פעל יחד עימו. במקרה של הרוצח רומן זדורוב לא רצתה המשטרה להתעמק בסוגיה הרחבה בכלל. (מתוך רשימתי: מה באמת קרה לאחר דריסת הנער גל בק?)

התכוונתי לשערות האלמוניות שנמצאו בזירת הרצח ואשר הטרידו רבות כל מי שהתעניין בפרשה. חשתי דווקא שרשלנות המשטרה מיטיבה עם זדורוב ולא מזיקה לו, מפני שהיא יצרה את הספק לגביו במקום לסגור עליו את הגולל. בא בית המשפט העליון והצליח לתקן הרבה מן הנזקים שגרמו השוטרים והפרקליטים. אולם עד לאחרונה, משום מה, לא נבדקה השייכות של השערות הללו חרף עדויות חדשות שנמסרו למשטרה. כעת נחשף הדנ"א המיטוכונדרי של אחת מהן. זהו אינו הדנ"א הבלעדי של א"ח, בן זוגה של א"ק, אבל הוא יכול להיות גם שלו. קרי, אין זהות של אחד לאחד כמו במטען הגרעיני, וניתן למצוא מאה סיבות לכל הפחות איך הגיעה שערה עם דנ"א כזה לזירת הרצח מבלי שא"ח שהה בה או מבלי שא"ק היתה שם, בין אם זוהי שערה מקורית של א"ח או בין אם זו שערה של אחד מבני משפחתו. המעניין הוא שא"ח דיווח למשטרה קודם לכן כי א"ק שלבשה לעיתים קרובות את בגדיו התוודתה בפניו שרצחה את תאיר ראדה. אין זאת אומרת שיש לחשוד בה יותר ממנו. אולי הוא קשור ברצח וטופל עליה עלילת שווא כדי לנקות את עצמו מכל חשד.

מה יש לעשות בדחיפות?

א. מוכרחים לברר מיהם הגורמים במשטרה ובפרקליטות שלקו בטיפול השיוך של השערות ולבוא איתם חשבון.

ב. חייבים להושיב את א"ח ואת א"ק במעצר ולחקור אותם מחדש כחשודים ממשיים ברצח, לאור הוכחה חד-משמעית שדנ"א שיכול להיות שייך לא"ח הגיע לזירת הפשע דרך אחד מהם.

ג. את רומן זדורוב צריכה המדינה לשחרר מן הכלא לפני שיסיים את ריצוי מלוא עונשו, ואולי אף בקרוב – בחלוף שתים-עשרה שנה מאחורי הסורג. כבר רשמתי זאת:

אני מסכים לנדבך חשוב מעמדתו של השופט דנציגר בנוגע למשקל הזיכוי בדעת מיעוט של צוות השיפוט. כבודו מבקש כי כאשר אין החלטה פה אחד להרשיע אזי יש לשחרר את הנתבע לדין. אני סבור כי יש להתחשב בדעת המיעוט באופן מחייב, אך לא לשחרר את זדורוב אלא לקצר את מאסרו. (מתוך רשימתי: שופט העליון טעה: רומן זדורוב הוא הרוצח של תאיר ראדה)

ליבי עם אימה של תאיר ראדה ז"ל שאינה יודעת מנוח בכל השנים הללו, ומאותה הסיבה כמותי: בלי מחלת נפש מוכרח שיהיה מניע לרצח. ומניעים אפשריים ישנם לא מעט: למשל, א"ח פגע מינית בתאיר, וכשזו איימה לספר, שלח מישהו להשתיק אותה לעד. זו אינה מוכרחה להיות א"ק. הרי דנ"א שלה טרם נמצא בזירה. אם היא הרוצחת שנאבקה בקרבן, איך זה יתכן? על מנת להקשות, גם הדנ"א של זדורוב לא אותר שם.

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: