על תולדות הנצרות טרם שמע אלי שמואלי

18/10/2018 ב- 15:52 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על על תולדות הנצרות טרם שמע אלי שמואלי

עוד זכורים היטב דבריו של מישל דה מונטן שאמר במאה ה-16 את אשר היה ידוע לכול: תבונות יש הרבה ומשותפת להן הנטייה לחשוב לפני שמקבלים דבר כמובן מאליו, ומכאן נולדה מתיחת הביקורת. אפשר שתהיינה ביקורות הרבה, שונות זו מזו, כך שאין תבונה אחת, זוהי המסקנה. במאמרו המעניין שפורסם בעיתון 'הארץ' מערער אלי שמואלי על תפישה זו, מבלי לאזכר את דה מונטן. אם קרא את כתביו – לא זכר מהם מאומה, ואם לא קרא – כדאי שיזדרז כל עוד לא מאוחר.

אלי שמואלי מותח ביקורת נוקבת על הרשתות החברתיות מהיבט אחד ומתעלם מן השאר. בדומה לדה מונטן, סבור אני שישנן עוד ביקורות הרבה כלפיהן. למשל, בזבוז הפנאי בפעילות מיותרת מונע מאיתנו לקרוא את המסות הנהדרות של דה מונטן, שם נכתב… הנכם כבר יודעים. הנה אפוא, אם הוצגו לפניכם שתי ביקורות לא זהות, ברי כי מוכרחות להיות שתי תבונות לכל הפחות, ועל כן, טענותיו של אלי שמואלי מאבדות את התוקף עוד לפני שאסקור אותן ואגיב עליהן בקצרה.

מבלי לתפוש כי כך הוא עושה ומבלי לאזכרו גם כן, אלי שמואלי הולך בדרכו השגויה של רנה דקארט אשר סבר במאה ה-17 כי ישנה תבונה אחת בלבד – היא המפתח לקיום האנושי, כולנו מכונות והנפש מופרדת מהן. דקארט אף לא היה משוכנע שיש לו גוף, אבל לא היה מסוגל להעלות בדעתו שאין לו נפש. אם הוא מסוגל לחשוב עליה היא מוכרחה להתקיים, היתה דעתו. פרדריק סקינר, ממרחיבי התחום של הפסיכולוגיה ההשוואתית ואשר תרם רבות לביהביוריזם, נטל את המכונה הקרטזיאנית והלך איתה הרחק. אלי שמואלי טיפס על כתפיו וצפה עוד יותר למרחוק. כה חבל שלא כיסה אחר כך את המשקפת במטלית שחורה כדי לתהות באופן מעמיק יותר מה ראה קודם לכן. או שבעצם לא ראה דבר.

הן ידוע כי מאז שאכל האדם מעץ הדעת לא ניתן לשלוט בו לנצח. זהו אינו דבר אלוהים. מחברי המקרא שיקפו את מציאות חייהם כשכתבוהו. אם יודעים לעיין אחרת בתנ"ך מגלים בו נפלאות. הסופרים כתבו על אמונותיהם, על תקופתם, על הלכי הרוח שנשבו בה. מן הבחינה הזו אמיתי הוא כל אשר נכתב. מותר לפסול השערה שאלוהים ציווה מצוות, אך לא ניתן לפסול כי התקיים מילוי מצוות מתוך אמונה יוקדת שכך ציווה. מותר להיות אתיאיסט, אך לא ניתן לקבל אתיאיזם שנובע מתוך בורות. אם פלוני הולך לשלול את אלוהים, הוא מוכרח לנמק. כמובן, הוא רשאי להתעלם מאלוהים, ואז אינו מוכרח דבר לעצמו.

ומאז הגירוש מגן העדן הערטילאי עשה והגיד האדם את כל אשר חשקה נפשו, שהרי אם חשב על מה שאמר, בעקבות הנגיסה בפרי הדעת, מוכרחה היא להתקיים, וגם יש לה רצונות. וברצון אפשר לשלוט. אם סקינר תגמל יונים כלואות בתיבה במטעמים והעניש במכאובים, והסיק שמוחן הוא דמוי כפתורים שניתן ללחוץ עליהם לכאן או לשם, בא אלי שמואלי וקובע שמקרה זהה צפוי לברייה האנושית. על בסיס תצפיות הוא גורס כי מי שמשמיע במקלדתו את תקתוק המקשים המקובלים על הרוב, זוכה ממנו למחיאות כפיים קצובות בפייסבוק, ומי שרושם דברים אחרים צפוי להתעלמות במקרה הטוב, ולגידופי נאצה ואף קריאות להחרמתו במקרה הפחות טוב. כל זה לא היה קיים, אליבא דשמואלי, לפני שמארק צוקרברג התחיל לשחק בנו להנאתו. כתוצאה מכך, מקיש אלי שמואלי, בני אדם יתנהגו כמכונות שלכולן אותה תבונה אחת. אנו נהיה נשלטים דרך ההמון, שנשלט בתורו על ידי חבורה מצומצמת, ונצנזר עצמנו לדעת לפני שנעז להתבטא. איזו אפלה צופה למעננו אלי שמואלי עד שרוחי החווירה כמעט, ואז נזכרתי בשני דברים.

בחוגים לפסיכולוגיה של האוניברסיטאות בארץ מטפחים דורות של הדיוטות. אולי גם הפרופסורים הנכבדים נמנים עליהם. לכשעצמי לא פגשתי עד היום שום מרצה ישראלי לפסיכולוגיה שגילה בקיאות במחקרים עדכניים. כל אלה ממשיכים ללמד מה שהיה ידוע כשהם היו סטודנטים. הפלוגיסטון עדיין לא כבה בבערותם. אז הנה, ארחיב קמעא את האופק למענם: הסקינרים, כך נקרא להם, היו שרלטנים.

בשנת 1970 הציג גורדון גאלופ לראשונה שימפנזים שמזהים את בבואתם בראי. בזמן שהורדמו עשה סימן על גופם ואחרי שהתעוררו יכלו למצוא אותו באמצעות התבוננות בראי שהוצב מולם. גאלופ התפעל מאד וייחס לשימפנזה מודעות עצמית, כפי שנהנה ממנה האדם. מיהרו הסקינרים הזועמים בראשות פטרונם לאלף יונים שתנקרנה סימנים על נוצותיהן כשתוצבנה מול הראי. מתמיד סברו בדרכם הלקויה כי אם ניתן לייצר התנהגות באמצעות מתן גרגירים כתשורה, אז מה חשוב בכלל שקופי אדם מבצעים אותה ללא שום שימוש בפרס. זהו ההיגיון של הפסיכולוגים, ואין איש מבינו מלבדם.

הסקינרים שמחי הלבב פרסמו את תוצאות המחקר שלהם והתראיינו בכל העיתונים: "בזרוע נטויה הנחתנו ארצה את ההוזים". אולם, עד היום לא הצליח איש לשחזר את מחקרם. הוא היה עוד המצאה מתוך טורים-טורים של המצאות. למעשה, כמעט כל המחקרים של פסיכולוגים לא ניתנים לשחזור מפני שנבנו מראש באופן כזה שאיש לא יוכל לערער עליהם, או שהתוצאות התבררו שונות לגמרי כאשר הם שוחזרו. ואל תגידו: עסקינן בעצלנים! צוות אחד בילה ימים ולילות במשך שנים ארוכות כדי לשחזר את מחקר היונים והראי, ולא מצא אפילו יונה אחת שניקרה את עצמה למולו. לבסוף הם נכנעו, הבינו שהולכו שולל בידי רמאים, וקראו למאמרם בשם "פינוקיו". הוא פורסם בספר Self-awareness in animals and humans שראה אור בהוצאת קיימברידג' היוקרתית.

ודאי תאמרו לי: הנך צודק. איננו יונים. אנו בני אדם. וגם היונים אינן מתנהגות כפי שהסקינרים חזו בדמיונותיהם. אולם, איך אתה מצפה שאלי שמואלי יבור מוץ מהתבן של הפסבדו-פסיכולוגיה? ואולי יש דברים בגו, בכל זאת? באמת קורים בפייסבוק הדברים שהוא מספר!

ואני אענה לכם: היזכרו בתנ"ך ובורו מוץ מהתבן. עוד לפני שהועלתה קרנו של אלוהים בעולם הזה ידעו בני האדם כי אל העפר הם ישובו, וזו היתה אמיתה שלא ניתן היה לשנות. על מנת לייחס אמת לדברי אלוהים וגם מפני שאי אפשר לטעון פתאום להיפך, שהרי עומדת מולם המציאות, טענו המאמינים כי אלוהים אמר את המילים הללו בכבודו. ועליהן נוספו עוד הרבה משפטים, והמאמינים התאגדו והקימו להם מקדש ואחר כך כנסיות, ומפני שהמציאות כל הזמן התדפקה על חלונותיהן היו מוכרחים להוסיף עוד משהו, כי אלוהים לבדו לא הספיק. אז המציאו כי את הקשר אל האל אפשר לבצע רק דרך הכנסייה. איש-איש לעצמו אינו יכול להיות מאמין. האם נזכרים אתם עתה בלותר?

מרטין לותר פעל לפני ימיו של דה מונטן. לפני שערער על מעמדה של הכנסייה הקתולית, היא שלטה בחיי מאמיניה וגם בחיי לא-מאמיניה באופן כמעט מוחלט. מי שהמרה את ציווייה היה צפוי לעונשים ששום יונה לא היתה חולמת עליהם בסיוטיה. הנוצרים היו נצורים בדתם. מאולפים, למעשה. לא היה נחוץ כומר בסביבה כדי שכולם יעשו כדבריו. הכול התיישרו לפי הקווים שהתווה, בין אם היה בחיים ובין אם מת לפני שנים וטרם הובא לו מחליף. מי שאמר את אשר מצפה לו הכנסייה זכה מחיוכים מקיר אל קיר בכל בית בכפר, ומי שהרהיב עוז לומר את האמת היה צפוי לנידוי. הרשת החברתית של המאמינים היתה כובלת יותר מכל רשת חברתית שמציצה אלינו מן המסכים הדיגיטליים. לא היה לה תחליף ואי אפשר היה להתנתק ממנה, היו משוכנעים במשך מאות שנים. ומרטין לותר הראה שניתן להתגבר עליה. הוא פירק את הכנסייה ועד היום לא התאחו שבריה, והיא ממשיכה להתחלק. כך למשל, הכנסייה האוקראינית שהיתה כפופה לכנסייה הרוסית נעשתה בלתי תלויה בה, ומתוך כעס על פלג הנצרות האורתודוכסית שאישר זאת, מאיימת הכנסייה הרוסית לעשות מעשה הנרי ה-8 ולהתנתק ממנו כדי להיות עצמאית. בלתי אפשרי, כבר הוכיחו הלותרנים, להגביל את המחשבה האנושית מלפעול, והיא תפעל במעט שינוי אצל כל אחד ואחת, והשינוי הזה ימצא לבסוף דרך של ביטוי. כשהסביבה התרבותית תשתנה, תנצח דרך אחת מיני רבות ותאפיל על קודמתה. את זאת טען צ'ארלס דרו'ין, הנוצרי הלא קתולי. הרבה מחפשים עם נורות לד מאין שאב את העיקרון הברירתי שביטל את מעמד הדת, ואני לבדי סבור כי בלימודי הכמורה שלו הוא ינק אותו בלי משים מתוך הלותרניזם והזרמים שנבעו ממנו. מבלי שחשב על כך, וגם אחרים לא תיארו לעצמם, גם עקרון ההסתעפות של דרו'ין משקף את דרכי האמונה ההולכות ומתחלקות, הנכחדות והמתחדשות. אין חדש תחת השמש. אם נתבונן אחרת בהיסטוריה נמצא בה כל מה שאנו מחפשים.

העתיד אינו שייך לקוראים בקפה. הוא שייך לנו. הוא תלוי בנו ובמה שנעשה. התגברנו על הכנסייה הקתולית, נתגבר גם על כנסיית המאמינים החדשה ברשת החברתית.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.