המוזרויות החינניות של פרנסואה רבלה

09/10/2018 ב- 04:50 | פורסם בדברים מעניינים יש בעולם | סגור לתגובות על המוזרויות החינניות של פרנסואה רבלה

כשהוצג בפני האפיפיור התחנן פרנסואה רבלה להוד קדושתו שיצווה להחרים אותו. כשנשאל מדוע טרח להגיע עד אליו עם בקשה כה מוזרה, השיב רבלה כי פעם אחת חצה כפר והיה כה קר עד שכפור כיסה את הארץ. התחנן הוא לזקנה רחמנייה שתכניסו לביתה והיא ניסתה להבעיר אש למענו, אך כל דבר שניסתה להצית לא נדלק, אפילו לא צרורות הקש שבמזרון מיטתה. לבסוף ספקה ידיה בייאוש והכריזה כי ודאי הטיל האפיפיור חרם על הקש וזאת הסיבה שאינו נדלק. על כן – סיים רבלה את הסברו – סבור הוא שטוב לו לזכות בנידוי גמור מן הכנסייה כך שאש לא תצליח לשרוף אותו לעולם, אפילו אם יכריזו עליו כופר ויצוו עליו מיתה במאכולת האש.

בעודו נמצא בדרך לפאריס, כשהוא בליון, התברר לרבלה כי המזל אינו מאיר לו פנים; כיסו התרוקן עד הפרוטה האחרונה. לא ידוע האם נשדד או שלא השכיל לחשב היטב את הוצאותיו, אך עתה לא היו ברשותו מעות לשלם תמורת ארוחה הגונה או שתייה מענגת, וגרוע עוד יותר: לא יעלה בידו לשלם את דמי הנסיעה לעיר הבירה. אלה הן נסיבות מצערות עבור כל בריה, אך לא לתכסיסן נודע כמו פרנסואה רבלה. בלית ברירה נקט בתחבולה שהיו לה השלכות מסוכנות. כשהוא תקוע בעל כורחו בבית מרזח נטל שלושה שקיקים, ומילא אותם באפר שליקט מן האח, ואז הצמיד לכל אחד מהם פתקית: "רעל כדי להרוג את המלך", "רעל כדי להרוג את המלכה", "רעל כדי להרוג את הדוכס מאורליאן". אחרי כן יצא לרחוב ונתקל בסוחר צעיר, ואמר לו: אני מלומד בתורת הפנים ועל פי פרצופך מאבחן אני שהנך רוצה להתעשר בקלות, ואני מוכן לסייע לך. אלמד אותך כיצד להשיג מאה אלף כתרי זהב במהירות. התלווה הצעיר לרבלה אל חדרו ושם חשף בפניו את שלושת השקיקים לרגע, ואסר עליו לדבר על כך עם איש. אם הוא מעוניין בעסקה עליו לשוב אליו למחרת. הצעיר המבוהל הבטיח לחזור, אך בצאתו אץ מיד אל השופט המקומי והסגיר באוזניו את המזימה הנוראה. רבלה נלקח מיד למעצר והושם תחת אבטחה כבדה מפני שזמן קצר לפני כן חווה יורש העצר של צרפת ניסיון הרעלה. מן השופט ביקש רבלה שיביאוהו אל חצר המלכות בפאריס כי עליו למסור שם הודעה חשובה עד מאד והמשיך למלמל דברים חסרי פשר. הוא הובל לפאריס, כמו כל שאר אסיריו של המלך, ללא עלות כספית. כשהגיע אל העיר נדהמו מכריו לראותו במצב הזה, אך כשהתייצב לפני המלך גולל בחן המיוחד לו את סיפור הרפתקאותיו והתעקש לטעום כל אחת מן האבקות כדי להוכיח שזהו אפר עץ בלתי מזיק. השופט הנבוך הסכים לדעת המלך שיש לשחררו, וכולם הריעו בשחוק על עצם העניין.

יום אחד ניסה פרנסואה רבלה להתקבל בביתו של נשיא האוניברסיטה, אך ללא הצלחה. זה ידע מראש על בואו וציווה שלא יוכנס איש אליו. אז לבש רבלה גלימה אדומה, הניח על ראשו מצנפתם של רופאים מלומדים, וכאשר השוער חקר אותו מה הוא רוצה, ענה לו בלטינית. השוער לא הבין את רבלה כהלכה וקרא להביא משרת שדובר לטינית. זה בא וביקש לדבר בלטינית עם הרופא שבדלת, ורבלה השיב לו ביוונית; משרת יווני הובא לפניו, ורבלה פנה אליו בעברית; דובר עברית נמצא, ורבלה דיבר אליו בארמית. כשהכול נואשו מן הנוכרי פנו לבסוף אל בעל הבית לספר לו מה מתרחש, ונשיא האוניברסיטה בדיוק התיישב לאכול ארוחת בוקר. הוא הורה שהזר יובא לפניו, וכך הצליח רבלה להתקבל אצלו לשיחה.

באחד הימים שמע פרנסואה רבלה כי הפקולטה באורליאן מעניקה תואר אקדמי תמורת כסף וללא בחינה. הוא שלח לשם את דמי התשלום הנחוצים וביקש את הדיפלומה עבור ד"ר יוהאנס קבלאס. כשהגיעה אליו התעודה יידע רבלה את שולחיה בפקולטה כי אותו יוהאנס אינו אלא סוסו, והרי סוס קרוי קבלוס בלטינית.

פרנסואה רבלה כתב צוואה בת שורה אחת: אין לי דבר, אני חייב הרבה, ואת השאר אני מותיר לעניים.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.