תגובתי לכתבה של נדב איל על הניסוי הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית

03/10/2018 ב- 12:54 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על תגובתי לכתבה של נדב איל על הניסוי הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית

בטור-דעה שפורסם באתר YNET מספר העיתונאי נדב איל על הגירת בני אדם בזמנים רחוקים ובזמננו, וסיפורו רצוף שגיאות עד שהייתי מוכרח לדווח עליהן.

לפני הכול, הסגנון העילג צורם ממש את העיניים. אני מניח שהוא מכוון דבריו להדיוטות, כיוון שמשכילים יידחו בבת אחת את כל אשר כתב. ברם, ניתן לכתוב למען הדיוטות גם בשפה רמה ובלבד שתהא מאירת פנים. היא אינה מוכרחה להיות יבשושית.

נפתח בדברי נדב איל המספר כי במילניומים הקודמים יכלו בני אדם לנסוע ממקום למקום באופן חופשי יותר, אפילו לגור היכן שרק רצו. כה מוזרה היא קביעתו מפני שאינה נכונה בכלל. להיפך, דווקא בזמננו, בין היתר הודות לתחבורה המפותחת, אנשים נעים בקלות אל כל קצות תבל ומתיישבים בהם, וקשה ביותר לעצור אותם בשל חקיקה מקומית ובינלאומית אשר מקלה עימם. לפני בוא החוקים הללו היו המגבלות קשות הרבה יותר.

לשם דוגמה הבה ניזכר באימפריה הספרדית ששלטה במשך מאות שנים על חלקים ניכרים בכדור הארץ: אירופה, אסיה, אפריקה, אמריקה הדרומית, אמריקה הצפונית ואוקיאניה. אם נדב איל שכח חלק מזאת, הרי שליטתה על אמריקה הלטינית ידועה לכול. מאות מיליוני ילידיה מדברים עד היום קסטליאנית, לשון הספרדים. והנה, שלטונות ספרד בזמנים ההם לא התירו כניסה לכל מי שחפץ להגר אל אמריקה הלטינית, לא לספרדים עצמם ולא בני עמים אחרים. ודבר זה דווקא משונה, כי ככל שהאוכלוסייה היתה גדולה יותר כך יכלה האימפריה להניב מן הארצות שבבעלותה עוד יותר רווחים. אז מדוע הוטלו מגבלות חמורות על הגירה לשטחים עצומים בפלנטה שלנו? ספרד לא אבתה שהרעיונות המהפכניים אשר צצו באירופה יגיעו גם לעולם החדש. היא נכשלה, כידוע. נושא הרעיון סימון בוליבר שחרר אזורים רחבים באמריקה מידי הספרדים.

בעבר הרחוק ובעבר הלא-רחוק היה קל לדעת מיהו זר. הזרים דיברו בשפה לא מובנת, התלבשו באופן מוזר, התנהגו אחרת, היו בעלי חזות שונה. העולם לא היה קוסמופוליטי כבימינו כשכולנו מודעים לנוכחות של זרים בערינו, אבל מתקשים לשייך אותם לפי מקורותיהם.

כנהוג עד היום אצל קרובינו השימפנזים ביערות אפריקה, בגבולות של ממלכות עתיקות הועמדו תצפיתנים ונערכו סיורים ארוכים ללכידת זרים. סוחרים הורשו להיכנס אם שילמו את המס, והחשש התמידי היה מפני מרגלים או מהגעה פתאומית של צבאות. בהיעדר קווי תקשורת ובלוני תצפית לא היתה שום דרך לדעת אם צבא עומד לפלוש, אלא אם הסתייעו במרגלים או אם ראו את ענן האבק שקידם את החילות המסתערים.

אם רצו לסלק אנשים מקומיים או זרים, היו מסלקים אותם בלי סרבולים. הסילוק היה נתון רק להחלטת השליט. בשיטה הזו גורשו יהודים, או לא הורשו להיכנס לארצות מסוימות, אם לאחר גירוש ואם בזמנים שבין הפרעות. כך מסוגלים היו להגלות בני אדם מבלי שיוכלו לחזור לארצם. בדרך זו הוגלו עשרת שבטי ישראל, אם נדב איל עודנו זוכרם, וגורשו יחידים מעוררי צרות בעולם העתיק, ביניהם: כסנופון ואפלטון. מורם ורבם, סוקרטס, בחר לשתות מכוס הרעל.

היו ונותרו אינטרסים להתיר כניסת זרים אל תוך הארץ, ולא רק סוחרים: בעידן הטרום-תעשייתי, לפני המצאת מנוע הקיטור, כשמחלות הפילו מיליוני חללים מדי שנה, היו נזקקים בכל מקום לידיים עובדות. גם ליהודים היתה דרישה בשוק. בגלל ציוויי הדת לא הורשו הנוצרים להלוות בריבית. בלעדי הלוואות מסוג זה לא יכולה מערכת בנקאית להתקיים. השימוש ביהודים נעשה כדי להתגבר על הבעיה הזו. היהודים גם הוכרו כבעלי זרועות תמנון שמצויים בכל מקום, והכרה זו הועילה מאד לסחר הבינלאומי הקדום. מלך שרצה לסחור עם ממלכה אחרת היה משתמש בקשרי הדם של הנתין היהודי עם בני עמו שגרו באותה ממלכה רחוקה.

למעשה, אף חוק טבע לא השתנה מאז הבריאה. עמים מקיימים יחסי שלום עם שכניהם, כשהעוינות ביניהם מתקיימת תמיד, ומעת לעת באה לידי ביטוי. ממה נובעת שנאת זרים? זכרים מכל מין ביולוגי מנסים להשתלט על הנקבות, ולשם כך נזקקים לטריטוריה מצוידת במשאבים להחזיקן בה. לכן, הם מגנים בחירוף נפש על הטריטוריה שלהם, פולשים לטריטוריות שכנות כדי לתפוס אותן לעצמם, וחוטפים נקבות על מנת להביאן אל הטריטוריה שלהם. כל עוד המהגרים אינם מנסים להתערבב באוכלוסיה המקורית, המקומיים יהיו סובלניים כלפיהם במידה זו אחרת. אם ינסו להתערבב, הם יותקפו. מי לא מעקם את האף כאשר הוא מבחין במו עיניו בתופעה הזו או לא שמע על התקפות כנגדה?

אצל הבונובו, אחד משני הפרימטים הקרובים ביותר לאדם, איבדו הזכרים שליטה על הנקבות מלפני דורות רבים מאד, וידן היא אשר על העליונה. ללא הפרעת הזכר השליט, הן מזדווגות עם כל מי שעולה על רוחן, לרבות פרטים מטריטוריות שכנות. מכיוון שכך הם פני הדברים נעשה מיותר המאבק על הטריטוריה. ראשית, לזכרים אין כל סיבה לסכן את חייהם בקרבות עם יריבים מפני שלנקבות אין כל התנגדות להזדווג איתם, ואף עם כולם. שנית, מגעים מיניים בין-קבוצתיים משמעם הוא שחברי הקבוצות השונות עשויים להיות קרובי משפחה. אמנם קין רצח את הבל, אך אם הדבר היה חוזר על עצמו שוב ושוב היה כבר נכחד המין האנושי.

חוקי הטבע לא השתנו, אך חוקים תרבותיים התווספו, וביניהם אלה הקשורים בלאומיות. בני אדם, זכרים ונקבות, נעשו קנאים לקניין שהוא בעיקרו רוחני ולא ממשי. יוון ומקדוניה מתכתשות ביניהן מזה שנים, אך לא על טריטוריה, הגירה בלתי חוקית ויחסי מסחר, אלא על שם. היוונים מתעקשים שהמקדונים יקראו למולדתם מקדוניה הצפונית כדי להבדילה ממחוז מקדוניה אשר ביוון. בינתיים המקדונים מסרבים. בלאומיות גלומים יתרונות רבים כבכל קבוצה מגובשת אשר פועלת באופן מיטבי להשגת יעדיה. החיסרון העיקרי בה הוא העמקת שנאת הזרים אשר לה יש תשתית אבולוציונית. בשם אותה לאומיות, אם כי גם בשל עילות אחרות, חלקן מדומיינות, הושמדו מיליוני יהודים בשואה.

טועה בפירושו נדב איל, או שאינו מצליח להסביר, באשר לקורות בני עמנו במלחמת העולם השנייה. כך הוא אומר: ליהודים חסרי הדרכונים לא היה לאן לברוח כי בהיעדרם לא הכניסו אותם לשום מקום. ואלה שלא הצליחו לברוח, נתפסו ונשלחו למחנות ההשמדה.

עליו לדעת כי יהודים ולא-יהודים הצליחו לברוח מגרמניה עם פספורטים בידיהם לפני פרוץ המלחמה, ובמלחמה עצמה נסו על נפשם יהודים מארצות שנכבשו על ידי הנאצים אל מדינות שכנות – בלעדי המסמכים שלהם! אלה אשר אנו מכנים בשם הכוללני "ניצולי שואה" הם בחלקם עקורים שלא חוו את אימי השואה ואת המשטר הרודפני של הנאצים. הם לא שהו במחנות ולא בגטאות אלא ברחו הרחק משם. בעקבות סיום המלחמה הם שבו לארצותיהם וגילו ששכניהם תפסו את רכושם, אם בכלל שרד רכוש כלשהו אחרי ההפצצות המסיביות. מערב-גרמניה פיצתה את חלקם, כשם שפיצתה את ניצולי המחנות (אם בכלל אפשרי הדבר), ומכאן השתרשה השגגה לכנות את כולם כאילו שרדו הכול את האימים בצורה שווה.

על נדב איל היה להזכיר, אם לא שכח, כי הנאצים שללו את הנתינות של יהודי גרמניה כדי שאפשר יהא לפגוע בהם. מן הסתם, לברייה חסרת נתינות קשה בהכרח לעבור מארץ לארץ באופן לגאלי. שלילת הנתינות הזו היא שאפשרה השמדת יהודים גרמניים מחוץ לגבולות גרמניה. השמדה שכזו נחשבה בלתי ישימה בעיני הנאצים בתוך ארצם שלהם. על השמדת יהודים לא-גרמניים לא יכלו לדעת לפני שכבשו ארצות אחרות, וכמובן, לא התייחסו כלל וכלל לזכויות המוקנות בנתינות המקומית של הנכבשים, יהודים ולא-יהודים.

כמו כן, מוכרח נדב איל להבדיל בין המונחים "צמח מזיק" לבין "צמח פולש". האירופים אשר קראו לצמח מסוים בשם "היהודי הנודד" ראו אותו כצמח פולש – לא מזיק. נדב איל מגדיר אותו כצמח מזיק, על דעתו שלו בלבד. לידיעתו, צמח זה הקרוי כיום בשם Tradescantia הוא אחד מצמחי הגינה הפופולריים ביותר בתבל בשל עליו המרהיבים. בהקשר זה מכנה נדב איל את היהודים כעם מתפשט, בדומה לצמח המוזכר. ולא רק זאת, נדב איל ממשיך לשגות וגם אינו מבדיל בין התפשטות ובין פלישה ובאשר לתוצאות שלהן.

חרף טענתו של נדב איל, היהודים אינם "הזן הנודד ביותר" במין האנושי משום בחינה: לא יחסית ולא מספרית. אם נזנח את נדידת האדם הקדמון ואת ההתיישבות הפרהיסטורית באמריקה ובאוקיאניה – כי אז טרם הומצאה היהדות, התרחשו בהיסטוריה נדידות עמים אדירות ששינו ארצות ויבשות עד ימינו. חלקים ניכרים באירופה מורכבים מעמים אסייתים, הרבה לפני השינוי האפריקני שהתחולל בהם, אשר נדב איל מבקש לעודד ומצווה על היהודים לטפח כי מי יודע מה ילד יום ואולי נכדינו יזדקקו לנדידה נוספת. אני מתחנן בפני נדב איל: עשה לנו טובה ופטור אותנו מההטפות המוסריות שלך. ההגירה היא תהליך טבעי אצל כל היצורים והיא אינה נזקקת לסנגוריה שלך.

התפשטות, צריך שידע נדב איל, היא מה שחוללו הסינים הקדמונים דורות אחר דורות. מלוכסני העיניים עלי-אדמות מוצאם משטחי סין של ימינו – בכל הארצות, בכל היבשות. ואילו היהודים לא התפשטו לשום מקום. הם מעטים שבמעטים ורוב האנושות שוממה מהם. הם אפילו אינם מצליחים להתפשט ליהודה ושומרון. אם הגדה המערבית היתה מאוכלסת ברובה ביהודים, אף אחד לא היה מעלה בדעתו להציע פתרון של שתי מדינות לסכסוך הישראלי-ערבי.

לזכותו של נדב איל יש לומר כי כיוון בדבריו אל נושא חשוב, אך פספס בגלל קיצורי דרך. אין מנוס מללמוד וללמוד ועוד ללמוד. יש רק לקוות כי לא דבקה בו גם הזחיחות של עמיתיו מערוץ עשר העושים עצמם כיודעי-כול.

אגב, מותר היה לא להשתמש בהגדרה היומרנית: "הניסוי הכי גדול בתולדות האנושות". דבר שאי אפשר להפריך הינו חסר משמעות.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.