חזיון האושר השמימי: מתי יזכו הצדיקים לראות פנים אל פנים את אלוהים?

23/09/2018 ב- 03:29 | פורסם במאחורי סינרה של ההיסטוריה | סגור לתגובות על חזיון האושר השמימי: מתי יזכו הצדיקים לראות פנים אל פנים את אלוהים?

הברית החדשה מלמדת כי אלוהים שוכן לאור נשגב ואיש לא ראהו ולא יוכל לראותו (האיגרת הראשונה אל טימותיוס ו' 16), אבל כאשר מתגלה לנו אלוהים בגן עדן אזי נוכל לראותו פנים אל פנים (האיגרת הראשונה אל הקורינתים י"ג 12). תפישה זו זכתה בתיאולוגיה הנוצרית לכינוי "חזיון האושר השמימי" (visio beatifica). האושר נובע מן הטעם שמתממש הגמול לנוצרים בעולם הבא, שהרי לאמונתם המטרה של כל חיי אדם היא האיחוד עם אלוהים. לא רק שהאדם פוגש אותו סופסוף, אלא יש גם קשר ישיר של אלוהים אל האדם עצמו.

מלך צרפת פיליפ ה-6 שהיה אדוק מאד בדתו כאבי-סבו לואי הקדוש נשבה בקסמיה של סוגית חזיון האושר השמימי: האם רואות נשמות הקדושים הנבחרים את פני האלוהים מיד עם עלותן אל הרקיע, או שמא עליהן להמתין עד ליום הדין?

לסוגיה זו נודעה חשיבות מעשית רבה, משום שהתערבותם של הקדושים לטובת בני האדם הועילה רק אם הותר לקדושים לשהות במחיצתו של האל. מקדשים ואתרי עליה לרגל שהחזיקו ברשותם שרידי קדושים, ביססו את הכנסתם על האמונה העממית בכוחם של קדושים מסוימים לפנות בבקשה בלתי אמצעית אל האל הכול-יכול.

פעמיים כינס פיליפ ה-6 תיאולוגים שידונו לפניו בסוגיה, וכעס אדיר תקף אותו כאשר שליח האפיפיור בפאריס הביע באוזניו את ספקותיו העמוקים של האפיפיור יוהאנס ה-22 בסוגיית חזיון האושר השמימי. המלך גער בשליח נמרצות ואיים כי יעלה אותו על המוקד כשם שהכנסייה נהגה באלביגנזים אם לא יחזור בו מדבריו, ואף הוסיף כי אם האפיפיור דבק באמונה זו, יראה בו כופר. פיליפ המודאג גם כתב לאפיפיור וטען לפניו כי הכחשת חזיון האושר השמימי מנפצת את האמונה בכוח התערבותם של הבתולה ושל הקדושים למען בני האדם שעודם נזקקים לה.

נראה היה שיוהאנס ה-22 זומם להכריז כי הצדיקים לא יזכו באושר השמימי אלא לאחר יום הדין. עוד לפני שנתמנה לאפיפיור כבר הגה לילות כימים בפסוקים ט-יא של פרק ו' בספר ההתגלות על פרשת החותם החמישי שבפתיחתו מופיעות מתחת למזבח נפשות הטבוחים על דבר האלוהים ועל העדות אשר היתה בפיהן והן זועקות בקול גדול ואומרות עד מתי אלוהים לא תשפוט ולא תיקום את דמנו מיושבי הארץ. וייתן לכל אחת מהן שמלה לבנה ויאמר אליהן לנוח עוד זמן מעט עד ימלא מספר חבריהן ואחיהן שסופן להיהרג כמוהן. סימן הדבר, טען יוהאנס ה-22, כי אלה שמתו בשל אמונתם לא יראו את נוכחותו של אלוהים עד יום הדין. את הטיעון הזה נשא בדרשותיו בעת שכיהן כראש הכנסייה, אם כי מעולם לא עיגן אותו במסמכים רשמיים.

ואף יתרה מכך. יוהאנס התאווה להרחיק לכת ולהצהיר כי גם על הרשעים לצפות לעונשם עד שייגזר במשפט האלוהי באחרית הימים, וכי שערי הגיהינום לא ייפתחו עד בואו של אותו מועד אף לשדים עצמם. אז אם כך מה יספרו לחוטאים אם לא יכולים לאיים עליהם בעונשי גיהינום מיידי תיכף אחרי מותם? כל דוקטרינת המחילות תעלה בעשן. אפילו האפיפיור לא יוכל למכור אותן. מדוע ישלם כומר החוטא במשכב בהמה זהובים רבים כדי להינצל מעונש מרוחק כל כך?

ואם יידחה חזיון האושר השמימי, מה יהא על פולחן הקדושים? כיצד ימשיכו לקיימו? מי יממן את עבודת הכמרים?

מועצת החשמנים אף היא דנה בבעיה, ולמען שלוות רוחו של המלך הכריעה ועדה שהקים האפיפיור, לאחר חקירה מעמיקה, כי אכן נשמות הקדושים ואלה שמתו באמונה שלמה נפגשים פנים אל פנים עם הישות האלוהית. יוהאנס נסוג אפוא מעמדתו. באסיפה שהתכנסה בדצמבר 1334 הופיע קטן מכפי שנראה אי-פעם קודם לכן, כחוש מרוב שנים, בן שמונים וחמש ונוטה למות. וכך אמר, משחק בלי לאות במילים כדי להתכחש לעמדותיו העיקשות ביותר: "מתוודים אנו ומאמינים כי הנשמות, מופרדות מהגוף ומטוהרות לחלוטין, הן בשמיים, בגן עדן עם המלאכים, ועם ישו הנוצרי, וכי הן רואות את אלוהים בעצם עצמיותו השמימית, באופן גלוי, פנים אל פנים…" – ולאחר אתנחתא שאין איש יודע אם באה מנשימה כושלת או מרצון מעוות להדגיש את אופיו הפולמוסי של הסעיף האחרון – "במידה שמאפשרים זאת מצבה ומעמדה של הנשמה המופרדת". בבוקר שלמחרת, היה זה יום ראשון, ביקש שיושיבוהו בכיסא נוח, הניח לחשמנים כי ינשקו את ידו, ומת.

בשנת 1336 האפיפיור בנדיקטוס ה-12 עיגן באופן רשמי דוקטרינה זו כחלק מהוראת הכנסייה.

ראו גם: כמה מלאכים יכולים לרקוד על חוד של מחט?

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.