להחזיר אהבה נושנה

22/09/2018 ב- 13:08 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על להחזיר אהבה נושנה

כשהייתי בחור צעיר נפרדתי מבת זוגי מיד כשהחלו לבצבץ ניצני אהבתי אליה. היא עדיין לא אהבה אותי. אולי לעולם לא היתה אוהבת. מפני החשש הזה התמלאתי חרדה. מה יקרה לנפשי הרכה אם תיקשר אליה בעבותות? היא לא היתה יפה בכלל אך נמשכה מאד ליופי, וידעתי בליבי שלא אוכל לספק את מאווייה. אפשר שאני גבר בעל חזות מרשימה בשל קומתי הגבוהה וחוסן שריריי אך יפה אינני. כדרכם של אוהבים צעירים התחרטתי, אבל היא כבר נגעלה ממני ובחרה להתעלם מכל ניסיונותיי לקרב אליה מחדש. אחרי שהתגרשה בסערה הייתי פנוי לזמן-מה וביקשתי הזדמנות חוזרת. היא לא דחתה אותי כבראשונה ולא היתה מנוכרת, אלא התנהגה בנימוס ששיווה לה המון חן. רק לראותי עדיין לא נעתרה. לתדהמתי בחרה להביא אל ביתה גבר נשוי ששימש בבחרותה כמאהב הראשון שלה, ולטעמה היה מושך בהרבה ממני. ומדוע התדהמה? מפני שבמשך שבועות חלמתי להחיות אהבה נושנה כפי שכל הרומנטיקנים חולמים ולא שיוויתי שתדחה אותי לטובת אחר, יהא יפה ככל שיהא. יום אחד נתקלה בי בפארק הירדן מבלי ששמתי לב אליה. הייתי בחברת בת זוגי דאז, עסוק בשליית צמחי מים ופתאום אני שומע במבטא אמריקני כבד: עדיין משחק לך עם דינוזאורים מפלסטיק או שכבר נגמלת? זוהי הבחורה שחלמתי ימים ולילות לשוב אל חיקה.

כילד הייתי טווה עלילות פשוטות בחברת צעצועים דמויי בעלי חיים כל יום. אני לא שוכח זאת אף פעם. רק איתם הצלחתי לתקשר בשנים ההן. זה לא היה משחק. זו היתה המציאות. הם היו עונים על כל ציפיותיי ולא הייתי זקוק לאף אחד מלבדם. חייתי בבדידות מוחלטת בתוך עולם פנימי משלי. באמצעות הסיפורים שהתפתחו בדמיוני למדתי להמציא זהות נורמלית עבור בני אדם שהיו במגע מזדמן עימי. זהות שהיתה מורכבת מתמרונים התנהגותיים כדי שלא יחושו מיד שאני שונה מהם, ואותה המשכתי לשכלל עד ימינו. עודנה רחוקה משלמות אך אני לא מתייאש. אינני כמותכם. רוב הזמן אתם מבינים אחד את השני. אני לא מבין אתכם בכלל. למרות שאני משתדל להתנהג תמיד על פי צבירת ניסיון מהצלחה וטעייה בבחירת פעולותיי כדי שתתאמנה את ציפיות הזולת, מתברר שיש לו ציפיות הפוכות. זהו תסכול שלא נגמר לעולם, ואני הרבה פעמים תוהה לעצמי: אולי אתם אלה הלא-נורמלים. אין שום הגיון וחוקיות בעולמכם. אתם חיים בתוך תסבוכת של קפריזות אישיות שאי אפשר למצוא בה לא מוצא ולא יציאה. אני לא מסוגל להיכנס אליה. אני יודע כי ביום שארצה לא אצליח להיחלץ עוד ממנה.

בבגרותי נהגתי לאסוף דגמים של דינוזאורים מתוך רצון להתחקות אחר השתנות עיצובם של הסוגים ביחס להתקדמות הידע על אודותיהם. אפילו על עצמי אינני מאמין איך כמעט יצאתי מדעתי כשאותה אהובה החליטה להסתיר אחד מהם מפניי כדי לבדוק האם אחוש בחסרונו. היא היתה בהלם גמור. במשך שעה חיבקה אותי עד שנרגעתי. מן הרגע ההוא החלה לנבוט אהבתי אליה. סופסוף מצאתי מישהי שהבינה אותי. היא נראתה מרוצה בהחלט מן השינוי שנטמע בי. בליל סופה, כשרוח קרה פלשה לתוך בהונותיי, היממתי אותה בהודיעי לה שאני עוזב כיוון שאיננה אוהבת אותי. אפילו לא ניסתה לשכנע אותי להישאר. שמור על עצמך שם בחוץ, אמרה וסגרה את הדלת מאחוריי.

יום אחד פתחתי ספר והניצוץ המובן מאליו הבליח במוחי. מעצבי הצעצועים היו ודאי מתבוננים בז'ורנלים מדעיים ומנסים כוחם בהחייאת דינוזאורים תלת-ממדיים לפי האיורים המפורטים. כך נולדו לעולם יצורים אימתניים מפלסטיק שעברו שינויים דרמטיים מדור לדור, וכפי שאמרתי פעם אחת לפליאונטולוג במקוריות האופיינית לי: הדינוזאורים שקעו והיו לנפט, ומן הנפט (שפלסטיק הוא תוצר שלו) עלו ובאו הדינוזאורים. הוא מיאן להתרשם מן התובנה על מחזוריות החיים והמוות והפטיר כלפיי חיוך בעל משמעות אחת. בניגוד לאחרים אף פעם אינני נבוך מן השטויות שנפלטות מראשי. אני יודע לתמרן את דבריי אחר כך כדי להשאיר רושם עז. מבירא עמיקתא לאיגרא רמא הוא כלל יסודי בחיי. אני עיקש ביותר. אינני מאמין שיש מנעול שלא ניתן לפיצוח. בפנותי לפתור בעיה מצליח אני להעלות במוחי מגוון רחב יותר של אפשרויות מאשר הפלוני שיצר אותה.

יחד עם הדינוזאורים מפלסטיק קמו הזוחלים האדירים לתחייה בסרטים ובסדרות טלוויזיה. הרי לא יתכן בתעשיית הבידור שלא לשלב בין כל הגורמים האפשריים כדי להפיק עוד רווח: פוסטרים שנתלים על קירות, קלפים להדבקה באלבום, פאזלים שתופסים כל פני שולחן פנוי, חוברות צביעה שמלכלכות את האצבעות. ואני צפיתי במרקע בהנאה ובתיעוב על פי מידת ההצלחה לתאר נכונה כל מין ומין. כשראיתי לראשונה את 'דינוטופיה', אשר עליה כתבתי לפני שלוש-עשרה שנה, שאלתי עצמי כמו כל גבר שננטש על ידי אהובתו האם יש סיכוי שפלא יתחולל ביום מן הימים, שפתאום תכתוב אליו, שדינוזאורים ישוטטו שוב בעולמנו. יחד עם זאת שאלתי מדוע שתרצה בחורה להסתיר דינוזאור מפלסטיק בתוך מיכל ההדחה? זאת לא ניתן להבין אלא אם רוצה היא לסלק אותו עם המים הצונחים באסלה.

עדיין איננו יודעים בוודאות כיצד הדינוזאורים הסתלקו מעל פני האדמה. יש מדענים הדבקים בגרסה שפגיעת מטאוריט בכדור הארץ היא הסיבה, ויש חוקרים המציעים השערה נועזת יותר: התפרצות הרי געש על פניו היא העילה. עצם הדבר שאין מחלוקת בעניין הכחדתם היא סיפור חדש בתולדותינו. המאמינים בבורא עולם מיאנו לקבל הנחה פרועה האומרת שברואי האל, החסינים מכל פגע מעצם הווייתם, עשויים להיכחד. כך בלתי אפשרי, הם טענו בלי פקפוק. והיו המאובנים, כמובן.

כשחוקרי הטבע ניסו להבין מה מספרים המאובנים הראשונים שהמדע נתן עליהם את הדעת, הם הציעו כמה הסברים: היו שהאמינו כי הצורות המוזרות של האבנים נוצרו על ידי כוח עליון שניסה ללא הצלחה לברוא מינים חדשים של יצורים חיים, כמו האדם שבא מן העפר (ואל העפר ישוב). לדעתם, המינים הללו לא היו שונים מצמחים ומבעלי חיים שאנו רגילים לפגוש ונוצרו בדרך הזו, פרט לעובדה שהם לא הגיעו לקו הגמר. אחרים טענו שכבר היו מורכבים מן החומר האורגני בלי ששררו בהם חיים ושרידיהם התאבנו. היו שאמרו כי המאובנים הם שרידים של בעלי חיים או צמחים ממינים שפשוט לא התגלו עדיין. מכיוון שהיו עדיין בכדור הארץ אזורים שלמים שאף פעם לא נחקרו, ניתן היה להניח שהיצורים הללו עוד יתגלו באחד הימים באזור נידח כלשהו. חוקרים נוספים הציעו שהמאובנים הם יצורים אשר התקיימו בעבר אך נכחדו מן העולם. ואם נכון הדבר, כדור הארץ מוכרח להיות הרבה יותר עתיק מכפי שהמאמינים סבורים.

מאובנים של חיה נכחדת קשה ללקט, לחבר את אשר ישנו, ולתאר נכונה את אשר איננו על מנת שנוכל לדמיין כיצד היתה נראית, אך הקושי שאין לו פיתרון לפי שעה הוא שהם עשויים מאבן, ומאבנים אי אפשר למצות דנ"א. בספרו 'פארק היורה' עקף מייקל קרייטון את הבעיה באופן אלגנטי. הדנ"א של הזוחלים הקדומים חולץ באמצעות איסוף דמם, שהצטבר בבטן יתושים שעקצו אותם, ולאחר מכן נלכדו בשרף עצים והשתמרו בצורתו המאובנת הקרויה ענבר. ברם, בשנת 2012 התבשרה האנושות בעצב רב כי דנ"א בן ימינו ישתמר רק 6.8 מיליון שנה בתנאים אופטימליים. הדינוזאורים נכחדו לפני 65 מיליון שנה, ונסתם הגולל על שובם.

התרוממתי מן הארץ כדי להישיר מבט אליה ממעל. לצידה עמד בחור יפהפה, והדבר הראשון שעלה בדעתי הוא איך נשים חסרות יופי מצליחות ללכוד אותם. לחצתי את ידו והצגתי אותה בפני בת זוגי: זו מישהי שהתגוררתי אצלה. הקטנטונת התעצבנה ואיימה להשליך אותי לנהר: הוא היה שולח לי מעטפות בדואר ובתוכן דפים לחים או שהנוזל התייבש מהם ומרח יחד איתו את הדיו. לא הבנתי מה רשם שם. בטלפון הוא סיפר כי אלו דמעות. עכשיו אתה תתרטב באמת. היא ניסתה לדחוף אותי, ואני אולצתי להודות בכול. בכיתי בגללה, אך רק לאחר שלא קיבלה אותי בחזרה כשהתחרטתי על הפרידה. מאוחר יותר חיזרתי אחריה בכל האמצעים, כולל בקשה חריגה: לקבל ממנה דגימת רקמה כדי לשבט מישהי כמותה. אביתי בכל דרך להחיות אותה אהבה נכחדת. היא הציעה שאחפש את שערותיה בבגדיי. מתמיד הלנתי שהראש שלה מתפורר על אפודותיי ואני נזקק להקדיש שעות ארוכות כדי לנקותן בזהירות באמצעות פינצטה. האמת היא שהתקשיתי לישון כשהיתה נרדמת על חזי. אולם, לא העזתי לספר לה.

המדען הצרפתי ז'ורז' קיוויה בחן היטב את שרידי הממותה הצמרית שמצאוה קפואה בצפון רוסיה, ופסיקתו היתה מכרעת: הפיל הזה שונה מכל פיל שאנחנו מכירים. אם בעל חיים כה גדול היה משוטט בימינו באיזו פינה בעולם, מישהו ודאי היה מבחין בו. המסקנה הבלתי נמנעת היא שהפיל הזה נכחד. במילים אחרות, לאלוהים אין שליטה על החיים ועל המוות, והמאמינים טועים. למעשה, ההכרה שכדור הארץ קדום ביותר הוא הדבר אשר תורת האבולוציה נזקקה לו על מנת להתפתח. איננו יכולים לדבר על יצירת מינים חדשים בלי ההנחה שהיה נחוץ זמן רב מאד כדי ששינויים איטיים יבואו לידי ביטוי. מכאן ועד פיתוח עקרון הברירה הטבעית היתה הדרך סלולה. כשם שיש מנוצחים במלחמת המינים יש גם מנצחים.

השבה לחיים של יצורים נכחדים בדרך של שיבוט היא סוגיה מרתקת: האם רשאים אנו להפר את העיקרון של דרו'ין ולהתערב במהלכי הטבע? הרי הכחדה היא פועל יוצא של חוקיו. האם לא כדאי להפנות את המשאבים הנחוצים בהשבת יצור נכחד לחיים כדי לשמר בעלי חיים בסכנת הכחדה? הרי מה נרוויח אם נחזיר אלינו יצור אחד בזמן שיצור אחר יסתלק מעימנו. והיכן נשכן את היצורים שקמו לתחייה? בתי הגידול שלהם השתנו באופן ניכר או נהרסו כליל, ואם נשחרר אותם לחופשי יופר בהכרח האיזון האקולוגי ויפגע בכולם. ברם, רבים אינם סבורים שהדברים נכונים לכל חיה נכחדת. מפעם לפעם מוצאים ממותות שנכלאו בטיט שקפא ושימר את גופן היטב בקור העז. מכל אחת מהן ניתן לחלץ מקטעי דנ"א כדי ליצור רצף שלם. דעתם היא שבמרחבים העצומים של סיביר עדרי ממותות לא ישנו שם דבר או אפילו יועילו.

בתחילת החודש פורסם כי מדענים רוסים ינסו להשיב לחיים ממותה צמרית במרכז השיבוט בעיר יקוטסק, שהיא הקרה בתבל. כיצד הם יעשו זאת? הממותה הצמרית היא קרובה יותר מבחינה גנטית לפיל האסייתי מאשר לפילים האפריקניים. גם גודלה דומה לפיל אסייתי, כך שאמא פילה ממין זה שתישא ברחמה עובר היברידי של ממותה לא תתפוצץ מרוב משקל. התועלת שתצמח מעבודתם לדבריהם קשורה בהפחתת ההתחממות הגלובלית. הממותות חיו בשטחי הטונדרה שבהם עונת הצמיחה הקצרה בשל הטמפרטורות הנמוכות מנעה מן העצים לגדול. בנדודיהן פיזרו הממותות את זבליהן ששימש כדשן עבור שכבת העשב אשר צמחה על הקרקע הקפואה. העשב בודד את האדמה מן האוויר הצונן ומנע ממנה להפשיר. כשנעלמו הממותות נעלם גם העשב, והאדמה החלה להפשיר והיא ממשיכה ביתר שאת בימינו בגלל שינויי האקלים. באדמה הזו אצורה כמות עצומה של שרידי יצורים שהיו קפואים בתוכה. משהקרקע נמסה כיום מתחילים חיידקים ופטריות לפרק את החומרים האורגניים שבה. הפירוק גורם לשחרור גזי חממה כמו מתאן ופחמן דו-חמצני אל האטמוספרה, שמאיצים עוד יותר את התחממות כדור הארץ.

מאז אותו יום קיצי לוהט בפארק הירדן לא יצרתי שום קשר עימה. היא הטיחה בי לעיני בת זוגי: מטומטם, אהבתי אותך! איך לא יכולת להבחין? גרת איתי! איך לא שמת לב? המסקנה הנחרצת שלי מאז: לפני שמבקשים להשיב אהבה נושנה כדאי לנסות ולשמר אותה.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.