האם לחלומות יש תכלית פנימית משלהם?

21/09/2018 ב- 03:53 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על האם לחלומות יש תכלית פנימית משלהם?

כשמתמזל מזלי – לטוב ולרע – לזכור חלום, בין אם תוך כדי יקיצה טבעית ובין אם עקב יקיצה פתאומית שנובעת מגורמים חיצוניים, אינני יכול לדעת האם זוכר אני אותו מתחילתו או מעט לפני סופו. על פי מה שאני זוכר, נראה כי חלומותיי נמשכים שניות, ולא דקות. לפעמים נדמה לי שחלום שלם, מושקע היטב עם עלילה מרהיבה, נמשך עשרים שניות לכל היותר, אם כי משך הזמן בחלום – ולא של החלום – הוא ארוך יותר, לעיתים הרבה יותר. אין דומה הדבר לסרט קולנוע שנמשך שעה וחצי ומתאר חיים של אדם מהולדתו ועד מותו. חלום של עשרים שניות מסוגל לייצג נאמנה עשרים דקות מלאות. אין הכוונה שכל שניה בחלום מתארכת בו לכדי דקה, אלא להיפך. אפיזודה ארוכה עשויה להימשך 1-2 שניות, וכך יכולות עשרים דקות להידחס לחלום בן עשרים שניות. במצב של ערות נזקקים אנו לשהות רבה יותר כדי לשים לב לדבר כלשהו. על מנת שנחווה אירוע מסוים חייבת הכרתנו להתייחס אליו כמחצית הדקה או יותר, אולם בזמן חלום אין למוחנו צורך ביותר משניה אחת, כדי לסמן V על עוד חוויה.

לא תמיד מופיע אני בחלומותיי, וכשאני מככב אצלם נראים האירועים שמתרחשים בהם מתוך עיניי. אני לא רואה את עצמי כמו שחקן שצופה בעצמו בטלוויזיה בשידור חוזר. בחלומות שאני מתעורר מהם בהיותי מאושר אני תמיד שם, לא נעדר אף פעם. אני לא מוכרח להיות הדמות המרכזית בעלילה ושהכול סובב סביבי. אבל החלום שגורם לי להיות מאושר הוא עליי, ולא על אחרים. אני נמצא בו במקומות שלא הייתי בהם מעולם, וספק אם הם קיימים. בחיק הטבע, באור יום בהיר, עם אנשים יפים ונשים יפות. והאנשים שאני רואה אינם מוכרים לי כלל, ואפשר שכולם הם פרי דמיוני. לפעמים אני מתנשק עם עלמה, אך אין ארוטיקה בחלומות המאושרים. הם נראים כמו גן עדן בתולי, אך מבלי נימפות חשופות חזה המתהלכות על חוף הים כפי שהן מתוארות בציורים.

כולם שם בני אדם לבנים. בני אדם שחורים אינם מופיעים בחלומותיי. אינני יודע מהי הסיבה לדבר, במיוחד לאור העובדה שבמציאות אני סבור שנשים שחורות הן יפות יותר מלבנות, והייתי מבכר להימצא איתן בגן עדן שכזה. נניח שהעדפתי לשחורות היא תחושה מדומיינת בהכרתי, והמוח בתוך תוכו מציג את האמת שאני נמשך ללבנות יותר; שכולנו גזענים במידה זו או אחרת בלא-מודע, אך מה אוכל לומר על נשיקה בחלום. נשיקה היא תחושה ממשית בעקבות מגע. ברור לגמרי שאעדיף תמיד לנשק אפריקנית עם שפתיים בשרניות מאשר כל בחורה לבנה. להשערתי, בגלל שאני לבן או בגלל שאני חי בארץ של אנשים לבנים ורואה ביומיום אנשים לבנים, אני חולם על לבנים.

החלומות המאושרים הם דמיוניים להפליא, אולם בחלומות המעיקים כמעט מוכרח שיופיע משהו שהעיב עליי במצב של ערות. אתאר חלום שרשמתי את פרטיו בעבר, כפי שזכרתיו:

אני יוצא מדלת ביתי – בית מדומיין – אל מסדרון ארוך ורחב באותה קומה, ורואה את שני שכניי (שכנים מן החלום בלבד) קולעים לסל המותקן שם יחד עם בחור שיש לו שם של כדורגלן מפורסם וטרם הספקתי לחזות בפניו, ומיד אני חושב לעצמי: הוא ודאי יחטיא כי מה לו ולכדורסל. אך הוא אינו מחטיא וכשרואות עיניי אותו מתברר שהוא אינו הכדורגלן המפורסם אלא רק בחור מוכשר בקליעה עם אותו השם. ובכל זאת, בה בעת, אני עדיין סבור שהוא הכדורגלן. כאילו ההבנה החדשה דוחקת באיטיות מזדחלת את ההבנה הקודמת, ועד שתידחק לגמרי נמשכים החיים…

ובגלל שאני רואה כי אותו כדורגלן מפורסם קולע לסל בקלות, אני אומר לעצמי מתוך זלזול בו: אם הוא יכול אז גם אני מסוגל ומנסה בעצמי לקלוע לסל, אך מחטיא. מנסה שוב ומחטיא שנית, אך בפעם הזו מופיעה נערה מול עיניי (שהיא איננה שכנתי בחלום, אולי אורחת שלהם), והודפת אליי את הכדור בטרם ייגע ברצפה, ואני הודף אותו כלפיה, ומתחיל מעין משחק שכזה, כשמאחוריה צץ פתאום קהל של שכנים שמעודד אותנו בקריאות הידד. אחת החבטות שלי היתה בכיוון נמוך מדי עבורה, והכדור ניתז ארצה והתגלגל אחורה ממנה. משום מה, נכנסתי דווקא אל ביתי כדי לחפש אותו, והרי אין זה הגיוני בכלל. חיפשתיו וחיפשתיו, ולא מצאתיו, ורטנתי בליבי מפני שהתאוויתי כל כך להמשיך ולשחק עם אותה הנערה.

אז ניגשתי למטבח לשאול בני משפחה האם אולי ראו את הכדור, אך הם לא היו שם. את שר החקלאות ראיתי שם, טועם לו מסלט הירקות שהכנתי. את העצבים על כך שלא מצאתי את הכדור הוצאתי עליו ואמרתי לו בזעם: אל תאכל מהסלט שהכנתי! ואז התעוררתי ביקיצה טבעית. כעבור כמה שניות של ערות הבנתי מדוע הופיע שר החקלאות בחלום ומדוע הוא עורר בי זעם. יום לפני כן זעמתי עליו בעניינים שקשורים במשרדו שגרמו עוול לחקלאים.

כאמור, אני רואה בחלומות מסוג זה מראות שהעיבו עליי במציאות. כך למשל, אשה אחת במציאות ולא מוכרת לי בכלל, שלחה את ידה לאזור חלציי בעת שישבתי על הדלפק בחנות לממכר פלאפל. הייתי המום לגמרי בזמן שמשמשה אותי עד כדי כך שלא הייתי מסוגל אפילו להירתע ממנה. במקום להדוף אותה ממני קמתי רק אחרי שניות ארוכות מדי (כמעט עשר, לדעתי) ממושבי ויצאתי במהירות משם. רק אחרי כן, הגעתי למסקנה שזוהי אשה מופרעת מבחינה נפשית, כנראה. לא כעסתי עליה. כעסתי על עצמי שלא העפתי את היד שלה לכל הרוחות מיד. לא מתאים לאדם כמוני עם אינסטינקט כה יעיל ומהיר להיות משותק. באותו הלילה חלמתי שאני צופה בבעלה מרביץ לה, עומד שם ולא מתערב. והרי במציאות אני מזנק לעבר תקריות שכאלה. אני גבר רחב-כתפיים וחזק. אני לא נרתע מאיש. לעולם לא הייתי מרשה במציאות שמצב כזה יימשך עוד רגע. אולם בחלום הזה הייתי משותק כפי שהייתי במציאות.

בהקשר של חלומות, מה שחשוב בעיניי הוא להבין האם נארג מטווה החלום במוחי לפני שנחלם. האם המטרה מלכתחילה היתה לפרוק את זעמי על שר החקלאות, או שמדובר בניצול הזדמנויות של אירועים בחלום, שהמוח שלי לא ידע כלל בזמן שחיפשתי את הכדור בחדר השינה שאלך עוד מעט למטבח. בהגיון המעוות של כל חלום הרי יכולתי למצוא את הכדור שם. ורק אז, כשהגעתי למטבח, רצה מוחי לטפל באותה שניה בסוגיית שר החקלאות, ולכן הוא הופיע בחלום.

במבט ראשון, זה נראה כניצול הזדמנויות, כי כל שאר האירועים עדיין נתפשים כרציונליים מבחינת התרחשותם, אבל ששר החקלאות יאכל מסלט הירקות במטבח של ביתי? הוא לא אמור להימצא שם. אלא שיש קושי לראות זאת כניצול הזדמנויות. קיימת גם עדיפות שהתסריט הכתוב קדם לחלום המצולם. הכדורגלן המפורסם הוא אחד שאינני סובל ממש, ועל פניו, נראה שהוא משמש כאקדח שמופיע במערכה הראשונה, כסימן לבאות. כאילו החלום מתחילתו החליט לעסוק בסוגיה מעיבה.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.