מדוע מתקשה המוח האנושי לקלוט מילים נוכריות מרובות מדי?

15/09/2018 ב- 07:27 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על מדוע מתקשה המוח האנושי לקלוט מילים נוכריות מרובות מדי?

'מעבר סן ברנאר הגדול' מחבר בין שווייץ ואיטליה וקרוי על שם הקדוש הנוצרי ברנאר ממנתון, אשר הקים שם אכסניה למען עולי רגל. בימי קדם כונה "המעבר הפוני", כי נאמר שדרכו חצו חילות הפונים בפיקוד חניבעל את הרי האלפים. תושבי ההרים שהמילים נקלטו באוזניהם מפי עוברי אורח סברו כי מדובר בשיבוש שמו של האל פוינינוס, שאת מקדשו הקימו באחת הפסגות שהתנשאו מעל המעבר. עקב כך נודע בפיהם בשם "המעבר הפוינוני". פוני פירושו פיניקי בלשון הרומים. כך הם קראו לקרתגים. בקרתחדשת (קריה חדשה בעברית או קרתגו בלטינית) התיישבו פיניקים מצור, וחניבעל היה מצאצאיהם. כשהיה על אדמת איטליה ביקש חניבעל ממורה דרך מקומי להובילו אל קסינום, כי נודע לו ששם יוכל להצר את צעדי הצבא הרומי. אלא שהקרתגים התקשו להגות שמות לטיניים ומורה הדרך שמע "קסילינום" במקום "קסינום". לכן הוביל את צבא חניבעל בדרך הלא נכונה. כאשר הביט המצביא סביב והבין כי מראה עיניו אינו כשורה, קרא למורה הדרך לשאלו היכן הם נמצאים. כשהתבררה הטעות וכי קסינום נמצאת הרחק מהם הורה לצלוב אותו.

הקטע הכתוב דלעיל מכיל את האמת הידועה לנו מקורות הימים ההם. למרות קוצרו חלקכם לא צלח את הקריאה, עצר באמצע הדברים ודילג אל הפסקה הזו. עיינו בו שנית ביתר התאמצות.

הקטע מתאר גרסאות מוקדמות של "טלפון שבור" במציאות ההיסטורית. המשפט שמתחיל את המשחק הזה משתבש במהירות כשמשתמשים במילים בלתי מוכרות לשחקנים. כאשר המילים הן שימושיות באופן תדיר תלוי שיבוש המשפט בבהירות העברתו מפה לאוזן לאורך מקטעים רבים.

מדוע חלק ניכר מן הקוראים המבוגרים נתקע באמצע הקטע ומוותר על המשך הכתוב? כדבר הזה כמעט ולא קורה לילדים או למבוגרים ששפת אימם נוכרית. הם קוראים לאט. מוחם מפענח את הכתוב באיטיות. לפעמים הם נתקעים באמצע משפט, ושבים לקרוא מחדש את הקטע מתחילתו כדי להבין את המשפט הסתום מתוך חיפוש ההקשרים אליו במשפטים הברורים להם. לעומתם, מבוגרים מורגלים לקרוא מהר. מתוך הניסיון שצבר מוחם מצפים הם לצלוח קטע באורך שכזה במהירות ולהבינו היטב. אולם, תחת שהמוח שלהם יתעכב כאשר מילה כלשהי אינה מובנת לו, הם ממשיכים בקריאה מתוך ניסיון עשיר שאולי במשפטים הבאים יימצאו הקשרים שיבהירו את משמעות המילה הבלתי ברורה. זהו הבדל עיקרי בין ילדים למבוגרים במלאכת הבנת הנקרא. הילדים שבים לקרוא את הקטע מחדש. המבוגרים ממשיכים לקרוא אותו. אלה וגם אלה בוחרים בשני אמצעים נבדלים על מנת לברר משפט סתום, כאשר השיטה היא זהה: חיפוש הקשרים תוך כדי קריאה.

כאשר מוחו של המבוגר מתעכב שוב ושוב במשפטים סתומים בקטע מסוים, הוא מוותר על המשך קריאתו. הוא עושה זאת משני טעמים: ההשתהות של המוח בפענוח משפטים סתומים בבת אחת גורמת לתודעה להתבלבל ולהסתבך בתוך עצמה, והדרך הזריזה להיחלץ מן התסבוכת הזו היא להסיר את העיניים משם. עליו למקד את חשיבתו בדבר אחר כדי שההתמקדות הקודמת תתפוגג. כמו כן, הוא מעביר את עיניו לפסקה הבאה מתוך ניסיונות מרובים בקריאה שמא שם יימצא הקשר שיבהיר את הקטע הקודם. כך עשו חלקכם. דילגתם אל הפסקה השנייה כדי שתאיר את עיניכם.

ידועה אמרתם של הפסיכולוגים שמוח האדם אינו מסוגל לחשוב על שתי מחשבות בו-זמנית. אנו חולמים חלום אחד כל פעם, אנו חושבים על מחשבה אחת בכל פרק זמן, כך הם קובעים. ומתמיד תמהתי על דבריהם. הנה, המוח שלכם מתעכב על משפט סתום אחד ומתעכב על משפט סתום שני ומתעכב על משפט סתום שלישי, וכל הפעולות הללו מתרחשות בו-זמנית עד שאתם נאלצים להימלט לחוף מבטחים מן הסערה שמתחוללת בתוככי ראשכם. הנה, אתם חושבים שלוש מחשבות בעת ובעונה אחת. אוכל להסביר את אשר קורה לכם בכך שהנכם מפעילים את הזיכרון לטווח הקצר. אתם מכניסים את הטעון הבהרה אל קיבולת הזיכרון הזה, מאפשרים למוח לטפל בדבר הנזכר ובינתיים ממשיכים לקרוא. כששוב הנכם נתקלים במילה סתומה אתם מצרפים גם אותה אל קיבולת הזיכרון הזה, וכך הלאה, עד שאוזלים המקומות הפנויים במכסת המקרים שניתן לזכור לטווח קצר, ואז הכרתכם מאבדת את עצמה בסבך הנתונים הבלתי מפוענחים הללו וכדי להיחלץ ממנו אתם חדלים לקרוא. השאלה היא האם ההסבר שהבאתי לפניכם הוא נכון.

מגיל קטן ידעתי שאפשר לחשוב שתי מחשבות בו-זמנית דרך דמיון. הדמיון האנושי נחשב בלתי נשלט, נתון לגחמות של עצמו בלבד, אך התחוור לי, לפני שהייתי מודע לכך, שניתן לאמן אותו דרך תרגולות חוזרות ונשנות. מתישהו הצלחתי לדמיין עצמי חושב שתי מחשבות שונות במקביל, ממחשבה אחת שמתפצלת לשני מסלולים שונים. זה לא היה מכוון. אינני זוכר מתי כך קרה לראשונה. אולם, אינני יכול לערער בפני עצמי שאני לא מסוגל לזאת, שכביכול אני מדמה שאני מדמיין שאני חושב שתי מחשבות במקביל, שזהו היינו הך, למעשה. לפעמים שתי המחשבות מתחברות זו לזו. לפעמים אחת מתפוגגת וממשיך אני להרהר רק בשנייה. ולפעמים שתיהן מתפוגגות בו-זמנית כאשר מתחיל אני לשקוע בהרהור על מחשבה אחרת. ניתן להסביר שזהו הדהוד של שני דברים נזכרים, שאני מתעמק רק בהם לסירוגין, עד שנדמה לי כי אלה שתי מחשבות בנות אותו הזמן. ברם, עליי לדחות את ההסבר הזה. מה שאינני מצליח להסביר לעצמי על עצמי, אינני צריך שמישהו אחר יסביר לי. בשל ניסיוני, אני הוא שצריך להסביר זאת אצל מישהו אחר. נזקקתי אפוא למבחן מכריע למען עצמי, למען כולם. אבל איך אפשר לבחון דבר שכזה? איך ניתן להיכנס לתוך המחשבות של אדם אחר?

הכרתי בתל-אביב איטלקיה אחת. כדרכן של איטלקיות כפריות, אי אפשר לדעת אם הן קתוליות שמרניות או לטיניות לוהטות, כי רובן מין תערובת שכזאת, מצחקקות ממחשבות ארוטיות ושומרות על גופן מפני גברים. אני רציתי בחברתה, היא השתוקקה להכיר את העברית, והיא סמכה עליי ושמחה על הצעתי שתבוא לישון במיטתי כל עוד אבלה את הלילות על מזרן נפרד. הסידור הזה נשמר עד שעזבה את הארץ. היא שיחקה את הפתיינית כדי שאמשיך להתרגש ממנה ואני נאלצתי להקפיד על כבודה. יום אחד, במקריות, מצאתי את ההדגמה המכרעת. אחרי שאכלה עוד בננה אבתה לדעת איך להגות "אני אוכלת בננה". היא ניסתה פעמיים-שלוש בזמן שצחקה והובכה מעצמה. ליטפתי את הסומק מעל פניה, והייתי כה מאושר פתאום. הנה לכם, בזמן שמוחה חשב על הגיית המשפט בעברית, בה בעת הוא הרהר לעצמו על מחשבה ארוטית. שתי מחשבות במקביל. אפילו יאמרו שהיתה זו מחשבה שהתרחשה אלפית שניה, ולאחריה אחרת במשך אלפית שניה נוספת, וחוזר חלילה, הרי ששתיהן אינן מצליחות להתנתק אחת מן השנייה. שתיהן כרוכות זו בזו בו-זמנית. ביקשתיה להסביר, וכשהחלה לעשות כן איבדה מגע עם מחשבותיה הקודמות וכבר לא היתה מסוגלת.

יד המקרה היא שמצאתי בדברי הימים אי-הבנה על רקע הגיית מילה בין מורה דרך איטלקי לבין מצביא ממוצא שמי. וכהרף עין אחרי כן נזכרתי בהדגמה המכרעת שהתרחשה לפני זמן רב. כה הרבה דברים עברו עליי עד כי שכחתי ממנה ברבות השנים. ההדגמה פחות חשובה בעיניי מפני שהמבחן כבר הוכרע. עניין אותי יותר לדעת כיצד נוצר ההקשר בין ההתוודעות שלי לאי-ההבנה של חניבעל ומורה הדרך לחילוץ הזיכרון על אותה בננה. במרוצת הזמן נתקלתי באיטלקים רבים שניסו להגות מילותיהם בעברית, אולי אפילו צפיתי בהם אוכלים בננות. הזיכרונות מהם שקועים מתחת למודע שלי, אך הם פועלים ללא לאות כשקצה חוט מעיר אותם מתרדמתם. והנה, בזמן שהרהרתי לעצמי על כל אותם אלה שנצלבו בימי קדם בגלל אי-הבנה בין אנשים מתרבויות שונות, חשבתי לפתע על האיטלקיה הנחמדת, ובה בעת, בו-זמנית, במקביל ממש, חשבתי גם על כל אותם אנשים שלא הבינו אותי כאשר התעקשתי כי יש להם יכולת לחשוב שתי מחשבות בעת ובעונה אחת.

המוח של המבוגר מתקשה לקלוט מילים בלתי מוכרות לו בזו אחר זו מתוך קטע קריאה, רק משום יכולתו לחשוב כמה מחשבות בו-זמנית. אחרת לא היה המוח ממשיך להתעכב על המשפט הסתום הראשון, כשהיה נתקל במשפט הסתום השני ומתעכב גם אצלו.

ראו גם תגובתי בנידון: על שימפנזות, בננות וכוורות עקומות

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.