מחלוקת בין שכנים שהתדיינה אצל ראב"ן

03/09/2018 ב- 04:55 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על מחלוקת בין שכנים שהתדיינה אצל ראב"ן

ראובן ושמעון דרים בעיר אחת, זה במבוי אחד וזה במבוי אחר, ושניהם אומנותם שווה להתפרנס ממנה. ויצא שמעון ויעזוב מבוי שהיה דר בו ושכר בית במבוי של ראובן, ואין אדם יכול להיכנס לביתו של ראובן אם לא יעבור לפני בית שמעון. וטען ראובן בפניו כי כל אותם שהם רגילים לבוא אצלי עד עתה באים אצלך, ושמעון עונה לו כי בכל ישובי ישראל (בין הגויים) דרים זה אצל זה ולפעמים מתפרנסים מאותה אומנות ואנו מה נשתנינו מהם? ראובן משיב כי בכל ישובי ישראל פתוחות המבואות ובאים בני אדם משני צדדים, לפעמים עוברים לפני פתח של זה ולפעמים לפני פתח של זה, אבל הפתח אצלנו הוא שאין לו יציאה וכניסה אלא לפני פתח ביתך. הגיעה המחלוקת בפני רבי אליעזר בן נתן (המאה ה-12) שדן בסוגיה ופסק כי הצדק צריך להיות בצידו של ראובן.

זוהי מחלוקת רבת משקל מן הבחינה המוסרית מפני שיש בה היבט של גזל. אם ראובן הוא יצרן פמוטים וגם שמעון עוסק באותה מלאכה הרי ברור שמעבר בית מלאכתו אל אותה סמטה, אפילו היתה פתוחה משני הצדדים, היתה אולי מפחיתה את מניין הלקוחות של ראובן. ואולי לא. יודעים אנו כי בעלי מקצוע מסוים נוטים לרכז את בתי העסק שלהם ברחוב אחד, כמו "רחוב הנעליים" לשעבר, הוא רח' נווה שאנן בתל-אביב (הפתוח מכל צדדיו). מן הסיבה של ריכוזיות נוהרים הרבה לקוחות אל מוקד שכזה וכולם נהנים. מוקד כזה יכול להיות תוצאה של קנאה כאשר בעל בית עסק כושל מתקנא בבית עסק מצליח ומעביר את עצמו אל קרבתו כדי לזכות בלקוחות חדשים מן ההפקר, וזו יכולה להיות תוצאה של מדיניות עירונית מוכוונת, שברחוב הזה תיפתחנה חנויות לממכר נעליים לרוב. אלא במקרה של שמעון וראובן עסקינן בסמטה ללא מוצא, כאשר שמעון שוכר לו מקום בקרבת פתח הסמטה, ורוב הלקוחות אינו פוסח עליו אלא נכנס בשערי חנותו. החוק הישראלי אינו יכול למנוע ממנו לעשות כן. החוק היהודי היה מסוגל. למשל, באמצעות הכרזת חרם מפי רב הקהילה.

סוגיה מורכבת יותר שלא התדיינה אצל אף אחד, כנראה, היא במקרה ששמעון הוא רופא והוא גר מימים ימימה באותה סמטה ללא מוצא בשכנות לראובן, ומאיזושהי סיבה של פרנסה – אם בגלל ריבוי יתר של רופאים בעיר ואם בגלל שאין בה חולים, משום מה – או מאיזושהי סיבה של טינה, מכיוון שהוא מתעב את שכנו ומבקש שיסתלק משם על ידי פגיעה בכלכלתו וכו', מחליט שמעון הרופא אף הוא לייצר פמוטים. האם אז רשאי הוא? יבוא הוא אל ראב"ן ויאמר במפורש: אני מתקנא בהצלחתו של ראובן ורוצה להגדיל פרנסתי. אני גר במקומי זמן רב לפניו. האם זכות הראשוניות במקום כלשהו עומדת לו, או שזכות הראשוניות במקצוע היא הקובעת?

דעתי היא שזכות הראשוניות במקום היא הקובעת. אם ברנש השקיע את מיטב כספו כדי לגור בפתחה של סמטה ללא מוצא, שלהווייתנו יקרה יותר ממגורים בהמשכה של הסמטה, זכאי הוא לנצל את המיקום כדי לכסות את הוצאותיו הכלכליות ואף להרוויח מן הזכות הזאת.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.