האם פטריוטיות היא מפלטו של הנבל?

26/08/2018 ב- 19:08 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על האם פטריוטיות היא מפלטו של הנבל?

עודני זוכר היטב את ההמולה הבלתי פוסקת לאחר ששרה פיילין ניסתה לטעון, ללא כישרון, כי רוסיה היתה ונותרה האויב העתידי של ארצות הברית. כלפי דבריה גיחכו בחדווה מהודו ועד כוש, למעט עבדכם, כמובן. אף אני שוגה לפעמים, כמו כולם, אך אצלי טעות לעולם לא חוזרת. הפקת הלקחים שלי זריזה יותר ממהירות האור, במחילה מן הפיסיקה. אינני בוטח לעולם באיש שהתחנך בברית המועצות ועודנו גר על אדמת אמא רוסיה. שרה פיילין ניחנה באותה תחושת בטן, וההיסטוריה שנשכחת בחיפזון שטני בימינו מלמדת שהיא צדקה. התמימות המשוועת של נשיאות אובמה התחלפה במהירות הקול במציאות. אנו שומעים אותה מדי יום מעבר לגבול ברמת הגולן. אויבי המערב עדיין בועטים בכל בליטה של רצון טוב.

מינויה של שרה פיילין לסגניתו במרוץ לבית הלבן נחשב למעידה הממשית והזכורה לכול בחייו של ג'ון מקיין. כלוחם ללא חת בשדות הקרב המדממים והפוליטיים הוא היה חף כמעט מכל שגיאה באופן פלאי – כיוון שנראה היה תמיד שאיננו מתכנן את מעשיו, ויתכן כי אכן היה משונה כזה. מראשיתה ועד קיצה היתה דרכו אימפולסיבית ומבוססת על אינטואיציה לצדק. היכן שהציצה היושרה, ניצב ג'ון מקיין לימינה עם החרב המתהפכת. הוא לא התיר לשום גורם להפוך את גן העדן לגיהינום. אף פעם, כך נתפש לפי עיניי, לא חישב מהו המחיר שייגבו ממנו בגין הגינותו וזקיפות עמידתו. האיש פסע ללא מורא אל יעד שנהיר לכול שהינו נכון, אלא שמרבית בני האדם מתעלמים מזאת ופועלים בהתאם לאינטרסים שלהם. בגללם נישא ג'ון מקיין בחיים הללו כמו לפיד שמתווה היכן האור, ומסביב שולט החושך.

ג'ון מקיין ייזכר כאישיות מרשימה, כאביר שנפלט מימי הביניים אל זמננו. והדבר שהרשים אותי ביותר היה הפטריוטיות האימתנית שלו. הוא היה כלב השמירה שלה ולא חס על ברייה שעמדה בינו לבין טובתה של אמריקה. את כולן סילק כהרף עין. על פטריוטים מסוגו אי אפשר לומר שהם נבלים. לכל כלל יש יוצא מן הכלל וג'ון מקיין היה מנהיג יוצא מן הכלל. כה חבל שלא נבחר לנשיאות. עם זאת, חשוב היה יותר עבור אמריקה שבן להורה שחור הצליח להיבחר. דומני שג'ון מקיין השיג זאת בעצמו, חרף אכזבתו. יהי זכרו לעולמי עד.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.