מדוע כחולי-עיניים ממעטים לקרוץ?

23/08/2018 ב- 18:03 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על מדוע כחולי-עיניים ממעטים לקרוץ?

אוקסימורון, ביטוי המכיל צירוף ניגודים, נחשב לשנינה כשהוא מושמע לראשונה, אולם אחרי שמתרגלים אליו כבר אינו מושך את הדעת. בימינו כבר איננו שמים לב במיוחד לייחוד בביטויים כגון: סוד גלוי, בלגן מאורגן, טעות מכוונת, כאוס נשלט. כולם סותרים את עצמם, לכאורה, אך אין זה כך באמת. הכוונה בסוד גלוי שאינו סוד, שטעות מכוונת אינה טעות לשמה, ובלגן מאורגן הוא סוג של סדר מסוים.

ברם, ישנם אוקסימורונים ספורים שכשמפרקים אותם לגורמיהם, מגלים ששני החלקים אינם רק הפכי-משמעות זה מזה, אלא נתפשים דו-משמעיים כשמתייחסים אליהם מכל צד, ועל כן, עוצמתם אינה פוחתת גם בשימוש תדיר. אך כשחוקרים אותם לעומקם מגלים שהינם מטבע-לשון ציורי יותר מכפי שהם ביטוי-שפה טבעי, וגם בתוכם אין מתקיימת ממש סתירה. האוקסימורונים הבאים אינם נמנים עליהם: כאוס נשלט הוא מצב כאוטי לדעת אחדים ומצב נשלט בעיני אחרים; סוד גלוי הוא סוד עבור רק מי שאינו מצוי בלב העניינים; וטעות מכוונת נתפשת כטעות אמיתית בקרב פתים בלבד. הללו ביטויים שמתארים בצורה הטבעית ביותר את הנסיבות שלשמן הם נוצרו. על מנת להדגיש כי מה שאולי נתפש כבלגן גמור אינו בלגן באמת אין מנוס מלהשתמש במילה שמבטאת את ההיפך הגמור להבהיר זאת, והמילה היא מאורגן. אך מה נאמר על שתיקה רועמת? אכן, היא מציגה שתיקה אמיתית ומייצגת תרעומת, שמדומה לקולו הרועם של הרעם. אם סוד גלוי, כאמור, איננו סוד, ויש לביטוי רק משמעות אחת, הרי שתיקה רועמת היא שתיקה וגם התבטאות רגשית. יש לה שתי משמעויות, לפי אותה התפישה. אלא ששתיקה רועמת היא מטבע לשון ציורי לסיטואציה המוכרת כל כך: מבט רועם. לאמיתו של דבר, זהו הביטוי הטבעי ביותר לתארה. מבט ולאו דווקא שתיקה.

שתיקה רועמת פירושה הוא להראות לבן השיח דרך שימוש בפרצופנו שאיננו מסכימים עימו בכלל באשר לדבריו מבלי שנצטרך לדבר עימו באופן מילולי. זוהי תקשורת חזותית המובנת לכל בר-ניסיון מן הצד המשדר ומן הצד שקולט ומפענח. כולנו יכולים לצייר את הפרצוף הזה בדמיוננו: שפתיים מעט קפוצות, אי-מצמוץ נשלט לאורך זמן, וכיפוף קלוש של הגבינים מבלי להסתיר את העיניים הננעצות באיש שלנגדן. זוהי שתיקה מילולית, אך אינה שתיקה של ממש. היא התבטאות א-מילולית של רגש באמצעות מבט.

לאי-הסכמה עם בן השיח בנוגע לדבריו יש צורות של התבטאות א-מילולית נוספות מלבד מבט רועם. למשל, מבט לעגני – אותה לבישת פרצוף המלווה בעיניים מחייכות אל תוך מחשבה שבדמיון ושמירת השפתיים בלא ניד של חיוך. ולהסכמה עימו ביחס לדבריו יש צורת התבטאות א-מילולית של מבט מכבד – הפניית האישונים זה אל זה כלפי מעלה וכיפוף השפה התחתונה כשהפה סגור, כמו לציין שעל מילות בן השיח אין עוד מה להוסיף; הן מקובלות על המאזין בשלמותן. לפיכך, נוכל לספר לא רק על שתיקה רועמת אלא גם על שתיקה לועגת ועל שתיקה מכבדת, אלא שהשימוש במטבעות הלשון הללו בלתי נהוג מפני שאינם אוקסימורונים. הם חפים מן העוצמה הפרדוקסלית.

בכל זאת, כדאי בכתיבה להשתמש במטבעות הלשון הללו על פני הביטויים הטבעיים. לדוגמא, שתיקה לעגנית רצויה על פני מבט לעגני מפני שהיא ממחישה במדויק סיטואציה נעדרת קול, בעת שמבט לעגני מלווה לעיתים במילים ובנימת קול לעגנית. כמו גם, נמנע כפל משמעות כאשר מצמידים כיתוב מתחת לתמונה בה נראות שתי דמויות. בהשתמשנו בביטוי "מבט רועם", לא יוכל המתבונן לדעת האם המאזין רועם על הדובר בגלל דבריו או רועם רק לשמע הדברים שנאמרו ואשר אינם על דעת דוברם. והרי, זהו אותו מבט. אך שתיקה רועמת מציינת אי-הסכמה עם הדובר ולא רק אי-הסכמה לגבי דבריו.

הכיתוב "מבט רועם" אנלוגי לכיתוב "עצימת עיניים". האם זוהי עצימת עיניים מרוב עונג או שאותה בריה מעולפת ואיבדה את הכרתה לפני שעה; או הכיתוב "קריצה". האם הכוונה לרמיזה של נער אחד לעבר נער שני שכרגע הוא מתבדח על חשבונו של נער שלישי היושב בחברתם ובלתי מודע לנעשה, או שהנער הזה מחקה בלעגניות את הקריצות של הנער השלישי מפני שהוא מרבה להשתמש בהן ואולי גם מוגזמות בהתכווצותן.

יתכן שזו העת הנאותה לספר על אודות צ'יזבט שהגיתי במחיצת חבריי ופתי אחד. דיווחתי לו כי כחולי-עיניים כה גאים ומכירים בערך צבען עד שהם ממעטים לסגור אותן בהשוואה לחומי-עיניים. למצמץ הם חייבים בלית ברירה, אך לקרוץ הם משתדלים כמה שפחות, ואז קרצתי בסתר לחבריי כדי לרמוז שאני מתלוצץ. אותו פתי הביט אליי בשתיקה מכבדת, כמו מסכים לכל מילה. אני באמת לא קורץ הרבה, התרברב, כדי שמי שטרם הבחין ידע מהו צבע עיניו.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.