כיצד גרם האקלים לתסבוכת פנימית בתהליך הברקזיט?

23/07/2018 ב- 07:15 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על כיצד גרם האקלים לתסבוכת פנימית בתהליך הברקזיט?

בחודש שעבר מלאו שנתיים למשאל העם שנערך בבריטניה ונקבע בו שהיא תפרוש מן האיחוד האירופי. דומה היה שהציון השנתי הזה ב-23 ביוני חלף בדממה עד אשר בשבועיים האחרונים החלה לפקוד סערה את האיים. שר החוץ בוריס ג'ונסון התפטר מן הממשלה על רקע אי-יישום מלא של הברקזיט (Britain Exit), ואילו ביקורו השערורייתי של הנשיא האמריקני בממלכת הנימוסין והמהוגנות נפתח באקורדים צורמים. דונלד טראמפ איים כי אם לא תצא בריטניה מן האיחוד האירופי לגמרי, אזי לא תחתום עימה ארה"ב על הסכם של סחר חופשי.

תרזה מיי היתה להוטה מדי לכהן כראש ממשלת בריטניה ולא תפשה מה שידע דייוויד קמרון, שפינה מיד את מקומו למענה, ואת אשר החליטה האקדמיה הצרפתית למדעים כבר בשנת 1775: אי אפשר לרבע את המעגל, או בלשון ימינו – בלתי אפשרי בעת ובעונה אחת להרגיע את חברי הפרלמנט הבריטי, להניח את דעת הצפון-אירים, להשביע את רצון הסקוטים, לפייס את האנגלים תומכי הברקזיט, לשאת חן בעיני האנגלים מתנגדי הברקזיט, לפצות את האירופים, לשדל בטוב את שותפות הסחר מאסיה, וכן לספק את מאוויי האמריקנים. מהם יצא אחד או יותר מקופחים, ומי שתשלם על כך תהא היא במשרתה.

משאלי עם הינם נדירים ביותר בבריטניה. למעשה, משאל העם הראשון שם נערך לראשונה ב-5 ביוני 1975, כשנשאלו האזרחים בסוגיית חברות ארצם בשוק האירופי המשותף, הארגון אשר לימים יהיה האיחוד האירופי. לדעת מומחים, שורש הצרה העכשווית נעוץ ביום ההוא, כשהרוב החליט שיש לו חפץ בכך. אולם, דומה שיש להרחיק הרבה יותר אל מעבר לטווחי הזמן הזה.

במשך כשש מאות שנה, 1250-1850, פקדה 'תקופת הקרח הקטנה' (Little Ice Age) את החצי הכדור הצפוני, וקור עז התפשט אל תוך משכנות האדם. הים שמצפון לסקוטלנד התקרר בחמש מעלות צלזיוס בהשוואה לחומו באמצע המאה ה-20, והביא להתקררות ארץ זו עוד יותר מן האזורים שסמוכים לה מדרום. פסגות ההרים שלה היו מכוסות בקרח דרך קבע במשך המאה ה-17 והמאה ה-18, גם הקיפאון האריך ימיו עד לעונת הגידולים באביב, והרעב תקף שוב ושוב את הממלכה עד שכבר לא יכלה לשאת אותו ואוכלוסייתה הצטמצמה בשל תמותה והגירה.

מהגרים רבים היו לשכירי חרב ונלחמו במלחמות הרבות שפקדו את אירופה בזמנים ההם, ושבעצמן נבעו מהידרדרות האקלים. המוות שרר בכול. רבים גם היגרו לאמריקה, אך ההגירה שמתוצאותיה השליליות סובלים עד ימינו התחוללה בשנת 1612 כשג'יימס ה-6 מלך סקוטלנד, שהוכתר בשנת 1603 גם לג'יימס ה-1 מלך אנגליה, ולפיכך גם לשליט אירלנד בעת ההיא, גירש בכוח הזרוע את האירים ממחוז אלסטר שבצפון אירלנד, ושיכן שם במקומם איכרים סקוטיים. מניעיו היו בחלקם תולדות הרצון להגביר את השפעתו ולבנות לעצמו תשתית כוח באירלנד, אבל גם לספק מקלט לפליטים סקוטיים. התוכנית נחלה הצלחה במובנים מסוימים משום שבשנת 1691 כבר גרו באלסטר מאה אלף סקוטים. בטווח הארוך היה המהלך של השתקעות הסקוטים לאסון של ממש. אותם סקוטים עקורים היו אבות האוכלוסייה הפרוטסטנטית של אלסטר, והגורם לצרות הפוקדות את האי האירי מאז ועד היום.

בסקוטלנד עצמה נותרו בעת ההיא כמיליון תושבים בלבד, ועדיין לא בא הקץ לתלאותיהם. בשנות התשעים של המאה ה-17 הכה גל נוסף של קור ורעב בסקוטים. בין 1693 לשנת 1700 לא עלה היבול יפה בשבע שנים מתוך שמונה. כמחצית מאוכלוסיית סקוטלנד מתה ורבים מן הנותרים היגרו ממנה. בשנת 1707 כפו הנסיבות האקלימיות על סקוטלנד להגיע לאיחוד מלא עם אנגליה על מנת להבטיח קבלת סיוע מהדרום ונוצרה ממלכת בריטניה הגדולה. כשהתאחדה בריטניה הגדולה עם ממלכת אירלנד בשנת 1801 התהוותה הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד. זו התקיימה עד שנת 1921 – כשדרום אירלנד זכתה בעצמאות – ואז הצטמקה לממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד.

ב-15 באפריל 1966 הוטבע במגזין 'טיים' המונח "לונדון החוגגת" כדי לציין את הפריחה שידעה בירת אנגליה בסיקסטיז. זמן מה אחרי כן זכו האנגלים בגביע העולם בכדורגל. אלה היו רגעי השיא האחרונים באימפריה הדועכת. 160 שנה אחרי שנפוליון בונפרטה העביר את כיוון התנועה בכל השטחים שכבש באירופה אל צידה הימני של הדרך, במקום הצד השמאלי שהנהיגו הבריטים, נכנעה גם שבדיה ושינתה לימין. זו היתה הסנונית מצפון שבישרה את המפלה. אחר כך פרץ הסכסוך האתנו-דתי בצפון אירלנד. הוא נמשך 30 שנה עד "הסכם יום שישי הטוב" שאושר במשאלי עם בצפון אירלנד ואירלנד בשנת 1998. מעט אחרי כן התפוצצה מכונית תופת בצפון אירלנד שקטלה 29 איש, אולם מאז השקט שם נשמר.

ראו הסקוטים שנגמרו צרותיה של אנגליה ופתחו חזית חדשה מולה. הם דרשו משאל עם למען עצמאות סקוטלנד ואחרי ויכוחים רבים עם דייוויד קמרון זכו לערוך אותו ב-18 בספטמבר 2014. ברם, בקבלת עצמאות לא זכו. רוב הסקוטים בחרו להישאר בממלכה המאוחדת. ראה ראש ממשלת בריטניה כי טוב והציע מיוזמתו לערוך גם משאל עם בדבר הישארות הממלכה באיחוד האירופי אשר בה תמך. כה היה בטוח מראש בתוצאה שתושג, וכידוע, על הטעות שילם בכיסאו. הוא לא התכוון להישאר עליו רגע אחד נוסף כדי ליישם את הברקזיט. קמרון ידע היטב מדוע עליו לברוח. מה שהוא ראה משם, תרזה מיי עדיין לא ראתה.

כמדינה עצמאית היתה סקוטלנד נדרשת להסכים להליכי קבלה ממושכים ומסובכים כדי להצטרף מחדש לאיחוד האירופי. הסקוטים הצביעו אפוא נגד היפרדות מבריטניה הואיל ורצו להמשיך ולהיכלל באיחוד האירופי. כיום מוצאים הם עצמם מופרדים בעל כורחם מגוש המדינות הזה. בעוד האנגלים רצו בברקזיט, הרי שהסקוטים והצפון-אירים הקתוליים התנגדו לו. עתה, משהשתנו מאד הנסיבות תובעים הסקוטים משאל עם נוסף למען עצמאותם על מנת לשוב בדרך זו אל האיחוד האירופי. עצמאות סקוטלנד משמעה חלוקת האי הבריטי וחידוש היריבות ההיסטורית בין הישויות המדיניות השוכנות עליו. האנגלים אינם מעוניינים בדבר, אך הם גם אינם יודעים באיזו דרך של פשרה לנקוט כדי שהסקוטים יחזרו בהם מרצונם להיפרד מהם. כל פשרה שכזאת תכעיס ביותר את תומכי הברקזיט שניצחו במשאל העם. מי שעלול להרגיזם יספוג את המהלומה מהם ביום הבחירות.

הגבול בן מאות הקילומטרים בין אירלנד לצפון אירלנד, קרי הממלכה המאוחדת, קיים כיום רק במפות. כאשר הממלכה תתנתק מן האיחוד האירופי, רק צפון אירלנד תחלוק גבול יבשתי עימו. התמיכה בברקזיט נבעה מן הרצון בביקורת הגירה ומכס עם גוש המדינות הזה. ישנו צורך בהקמת גבול פיסי בין צפון אירלנד לאירלנד כדי לממש את הרצון הזה. למעשה שכזה מתנגדים בחריפות הצפון-אירים הקתוליים. הם אינם רוצים להיות מופרדים מאחיהם באירלנד. לפיכך, מבקשים הם לקיים את "הסכם יום שישי הטוב". מוסכם בו על ידי האנגלים לאפשר לצפון-אירים לערוך משאל עם בדבר איחוד עם אירלנד שכנתם. מכיוון שאירלנד נכללת באיחוד האירופי, כל ישות מדינית שתתאחד עימה תיכלל באופן אוטומטי בגוש המדינות. אי-קיום "הסכם יום שישי הטוב" עלול להוביל לשפיכות דמים מחודשת ומתמשכת בין הקתולים לפרוטסטנטים. תרזה מיי חוששת מתוצאת משאל עם בצפון אירלנד, ועל כן, היא נוטה ללכת לקראת הצפון-אירים הקתוליים ולא להקים גבול פיסי בין הממלכה המאוחדת לבין אירלנד. על רקע זה רועמים טראמפ וג'ונסון. אם לא תוקם גדר הגבול, המשמעות היא שפרישת בריטניה מהאיחוד האירופי לא תצא לפועל מבחינה מעשית. סחורות ובני אדם ימשיכו לנוע אל אנגליה במעבר חופשי. מדוע שארה"ב תחתום על הסכם סחר חופשי עם מדינה שאינה שומרת על גבולותיה? האמריקנים עלולים להפסיד. ואם ארה"ב לא תחתום עימם על ההסכם יפסידו האנגלים.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.