ליבותינו נקצרים בבעירת קני הסוכר

07/07/2018 ב- 18:14 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על ליבותינו נקצרים בבעירת קני הסוכר

בשנת 961 נולד נין לעבד א-רחמן השלישי, הח'ליף הראשון של בית אומייה בקורדובה. כל אשר ידוע על ילדותו הוא ניגון חוזר של ילדי העולם עד היום הזה. כשאר כולם אף הוא התאהב בזהובת שיער, בת של שפחה, אשר בצידה גדל מקטנות. משבגר יחד עימה רכש אותה אביו למען בנו, אך כה יפה היתה עד שחשק בה גם הוא ולקח אותה לעצמו. את הדבר הזה לא מסוגל היה לשאת הנער בן ה-16. הקנאה שרפה את עצמותיו והוא רצח את האב. מן הרגע הנורא הזה התפתח לאחד ממשוררי האהבה הגדולים של אל-אנדלוס. את שירת האהבים שלו, אשר נכתבה ברובה בבית האסורים, הפנה אל זהובות השיער באשר הן, כמובן. בשנת 989 הורה החאג'ב אבן אבי עמאר (אל-מנסור) לשחררו מן הכלא בעקבות התערבות על-טבעית של יען המחמד שלו. מאז דבק בו הכינוי "המשוחרר על ידי יען" (Talik al-naara) או בקיצור אל-טליק. אף על פי שמדובר במשורר פורה, מעט מאד מעבודתו שרד ורק בציטוטים מקוטעים. מוערכת במיוחד היא תחילתו של השיר 'כאפיה': "קנה, רוטט על תל חול/שממנו הלב שלי נקצר בבערה!" אך רק 41 שורות מתוך השיר כולו הגיעו לידינו. בין היתר דנות הן ביין ובפרחים.

על גדות נחל איילון, בעיבוריה הדרומיים של תל-אביב, צומחת לה חלמית (Malva) בצפיפות רבה. הערבים קוראים לה חוביזה ואוכלים ממנה. ואכן, היא טעימה למדי. אך במקום לנגוס בה הגעתי לשם ועקרתי שיחים בכמות רבה מן השורש. המלאכה לא היתה קלה לי בכלל. באותה שעה טלפנה אליי גברת חיננית אך שתויה. כמו אל-טאליק גם אני נכבלתי בעבותות אהבה אל זהובת שיער. וריאציות להמשך שירו חיברתי למענה הרבה פעמים. מה היא רצתה, לא השכלתי להבין. הנחתי שהיא תובעת ממני לשוב מהיכן שאני נמצא ועזבתי את החלמיות הגוססות לנפשן.

בחלוף מספר שבועות שבתי יחד עימה אל אתר העקירה דרך פארק דרום. התמהמהנו אל מול זוג היענים בפינת החי שגובהם כגובהנו, ומשם פסענו בחופזה אל הנחל. מטרתי היתה ללקט פשפשי אש הניזונים מפירות יבשים של חלמיות. כולם מכירים את האדמוני המצויר (Pyrrhocoris apterus), אך התקשיתי לפוגשו בשדה ועקירת הצמחים על הגדה היתה שיטתי למצוא את החרק המקסים כל כך. לתדהמתי גיליתי כי פלוני הצית את החלקה כולה עד שאדמתה היתה שחורה כמעט. לחלמיות המיובשות לא היה זכר אפילו באפר. מאחורי הנחל היבש השתרעו שדות עד שנשקו לשמיים. זהובת השיער נשקה לי והפטירה: נחזור בשנה הבאה.

בשנה אחרי כן לא שבנו לשם. עקירת החלמיות היתה שיגעון לרגע ואני שכחתי ממנו עד שבוקר אחד נטלתי גביע יין, מילאתיו בסוכר לבן ולגמתי באיטיות את הגרגירים בשעה שצפיתי במבזק חדשות בטלוויזיה. מראה קני הרובים של החיילים על תלי החול והשדות הבוערים סביב לרצועת עזה החזיר אותי כמוכה תדהמה אל גדת האיילון הצרובה. הסוכר נתקע בגרוני. ופתאום נזכרתי… על אף שהסוכר שזללתי ממנו באיטיות מהנה עשוי מסלק סוכר, נזכרתי בשדות קנה הסוכר בברזיל. שם שורפים את השדות לפני קציר הקנים כדי להיפטר מחיות מזיקות המקננות ביניהם, וכן, מכל העלים המיותרים (pre harvest burning of sugar cane). אמרתי לעצמי בדקות ההן כי אילו יכלו החקלאים לגדל קנה סוכר סביב לעזה היו מקדמים בברכה את עפיפוני התבערה.

אל-טאליק (Al-Sarif al Taliq) הלך לעולמו בשנת 1009. כל ניסיונותיי לברר מה עלה בגורל אהובתו זהובת השיער ירדו בתוהו. האם שמרה לו אמונים כשהיה אסיר מיוסר באהבה? האם קראה את שיריו שכתב לה בכל עת פנויה? האם התחתנה איתו לבסוף והקימה עימו משפחה לתפארת? לא אדע.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.