האם לנסיכה דה קליו לא היו נמשים?

06/07/2018 ב- 08:16 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, על מדף הספרים | סגור לתגובות על האם לנסיכה דה קליו לא היו נמשים?

בעשור הקודם היתה תקופה קצרה שביליתי בנעימים עם אשה נאה למדי, עד ששבה אל בעלה שחי בנפרד ממנה לאחר שכנועים מרובים מצידי. זו היתה שיטתי להיפטר ממנה מפני שאיימה על אורח חיי הלמדני. היא פסקה שעליי לעבוד יומם וליל כדי לפרנס עצמי לאחר שגזלה כספים רבים ממני עבור בילויים משותפים שלא היו לרוחי. והייתי מאוהב בה מאד בגלל רוח השטות שתמיד פרצה מתוכה. היתה נלהבת מכל דבר לרגע והתלהבותה היתה שוככת כעבור רגע, כמו מטוס שפולש לתוך סערה ויוצא ממנה בטרם נרטב. ומיד אחרי שהיתה משתטית היה משתלט עליה סבר-רצינות רגעי כאילו רצתה לנער את החולי הרע מעליה בדרך מעושה שכזו.

ערב אחד הכשילה מלצרית ברגלה הארוכה ואז האשימה את המסעדה בצפיפות שולחנות שאינה מאפשרת לעלמה הנושאת מגש לחלוף בין הכיסאות. בתום המהומה ניגשתי לפצותה אחרי שבת זוגי הכריחה אותי לעשות כן. טענה שהמלצרית אינה מקבלת לכיסה את התשר שמושאר לה בתשלום דרך חשבון אשראי. אחרי שהענקתי למלצרית סכום הגון קיבלה אותי בת הזוג בצחוק בלתי מהוסס ואמרה שרק התבדחה על חשבוני – תרתי משמע, כך התברר.

אולם, בעייתה העיקרית היא שאיננה פוטוגנית. ועובדה קריטית זו ממש הוציאה אותה מדעתה. היה משעשע ומבהיל כאחד להבחין עד כמה קוצפות עיניה בכל פעם שהניחה אותן על תצלום חדש שלה. אז החלטתי לסייע לה כי אכן צדקה. כמובן, ניתן היה לזהות בנקל שהיא זו אשר היתה מצולמת בכל תמונותיה, אולם משהו היה בהן שונה. לא רק היופי נעלם, אלא גם דבר-מה חמקמק בחזותה הכללית שקשה היה ללכוד דרך המצלמה.

תוכנת המחשב לעיבוד תמונה היא המצאה מופלאה בעיניי, וחלק ניכר מן האנושות נמנה על חסידיה ובה בעת מבקר קשות את תוצאותיה, והוא צודק. דעתי היא שיש להשתמש בה כדי לשחזר בתמונה את המראה האמיתי הנגלה לעין. להבהיר במידה שיש צורך, לטשטש כאשר הבולטות צורמת מכפי שהינה במציאות, וכיוצא בזה. ואכן, הפלאתי לעשות ושחזרתי באמצעות התוכנה את המראה החיצוני שלה, כי כך רצתה. לא שיניתי דבר וחצי דבר כדי לייפותה לפי ראות עיניי, וזו לא היתה גם דרישתה. אלא שמה שנגלה לעיניי לא נראה כך בעיניה. התגלע בינינו ויכוח לגיטימי על הפרשנות.

כל אדם רואה את הסביבה באופן אינדיבידואלי. מוחותינו מפענחים את קלטי החושים באותה דרך ביוכימית, אך התוצאה תלויה בהרבה פרטים אחרים שעודם נעלמים מהבנתנו. לעיתים, אדם אחד שם לב ביתר שאת לקמט שמצוי בפניו שלו, בעוד מוחו של רעהו מתעלם בשגרתיות מן הקמט הזה. אני המשכתי לפעול לפי רצונה, עד שהיתה מרוצה, אך לא סברתי שהתוצאה הזו טובה יותר מן התוצאה הקודמת. שררה בינינו אי-הסכמה, ואני קרנתי מאושר בגללו, הואיל ולהווייתי לא התבצע לפני כן ניסוי כזה שבחן את השוני בין פרשנויות של בריות שונות לתמונה מעובדת ביחס למציאות המצולמת. במקרה של היעדר פוטוגניות, זה וזה יעידו על ליקוי לגבי המציאות, ובצדק, אולם במקרה של עיבוד תמונה זה יאמר: זוהי המציאות, וזה יאמר: עדיין לא. ואחרי השיפור יתהפכו דבריהם. הווה אומר, כולנו שוגים באשליה.

כשאנו מתקרבים או מתרחקים מלפני שתי אספקלריות הצמודות זו לזו בזווית מסוימת משתקף גופנו במימדים לא לו. הוא צר יותר או רחב יותר, ואנו תופשים את הסיבה. איננו משלים את עצמנו שאנו נראים אחרת. ברם, ביחס לשאר המראות בעולם אנו שוגים באשליה. אנו רואים את הדברים אחרת מכפי שהם ומאמינים באמונה שלמה שזוהי המציאות האמיתית שאחרי כן מתגלמת במוחנו. הויכוח ביני לבינה על הפרשנות הוא האישוש ואין טוב ממנו.

הוויכוח הזה הוא עתיק יומין. אומנם הומצא הצילום במאה ה-19, אבל כבר קודם לכן נהגו בני אדם להנציח את דמותם באמצעות ציור דיוקנאות. נרחיק אחורה בזמן אל שנת 1678 כשראה אור בעילום-שם הרומן 'הנסיכה דה קליו', פרי עטה של מאדאם דה לא פאייט, והתקבל בסיפוק רב בחוגי הספרות של צרפת, מפני שהיה כה מדויק לגבי הרבה פרטים שהיו כתובים בו.

ברומן מסופר על חייה של נערה צעירה מן החברה הגבוהה. היא מוצגת בחצר המלכות ומתחתנת עם הנסיך דה קליו בנישואים מוסדרים, שנולדים מחישובים דקדקניים ולא מבחירת הנשמה, ולכן, כל מה שמוסכם בהם הוא הדדי להפליא מנקודת המבט החיצונית, להוציא תכונות אופי ונטיות הלב אשר בגללן היו נישואים אלה מקור פורה ביותר לאותן שערוריות הפורצות חדשות לבקרים. ואכן, לאחר נישואיה נופלת הגבירה דה קליו ברשת האהבה ובניגוד לרצונה נקשרת נפשה בדוכס דה נימור. חרף התאהבותה, אין היא נענית לחיזוריו של הדוכס, ואפילו מדווחת לבעלה על הפיתוי שניצב בפניה. היא עוברת להתגורר הרחק מן המגע המייסר עם העולם החיצון. אולם, תפקידיה החברתיים מחייבים אותה להופיע בחצר המלכות.

באחת הפעמים, יורשת העצר הזמינה דיוקן של הגבירה דה קליו ואחרי שהושלם ביקשה שיובא לה דיוקן אחר שלה כדי להשוותו אל הדיוקן החדש. הכול הביעו את דעתם על זה ועל זה, והגבירה דה קליו הורתה לצייר שיתקן משהו בתסרוקת שבדיוקן הישן. היא לא ביקשה לייפות עצמה בתמונה, ודאי לא לעיני יורשת העצר ושאר הסובבות. בהשוואה בין שתי התמונות היא הבחינה כי הצייר של הדיוקן החדש פירש טוב יותר מהצייר הקודם את שמשתקף לעיניה במציאות, כלומר לנגד הראי, וביקשה אותו שיכניס אי אילו דיוקים גם לדיוקן הראשון. ניתן להניח בוודאות גמורה שמנהג כזה היה קיים וגם מקובל דאז, מעין מקבילה מן העבר לתוכנת העיבוד הממוחשב של זמננו.

לדאבון כולנו, הצרה בכל הנוגע לתוכנת עיבוד התמונה אינה הפרשנות האישית, אלא יצירת הבדלים מרחיקי לכת בהתאם לצו האופנה. להעלמת נמשים בתמונה אולי יש פירוש אבולוציוני. כשאנשים מנומשים סמוכים לקופים שניזונים מנמלים כתומות, שוגים שארי-בשרנו הרחוקים באשליה מתוקה לדידם, ומנסים לשלות את הנמשים מן העור הצח. לפיכך יתכן כי הימצאות הנמשים עלינו נראית מטרידה בתפישתנו הארכאית. בזיכרון העתיק שלנו חקוקות צביטות של אצבעות זרות בגללם, לא בכדי להציק אלא למען ארוחה הגונה. אבל, דקיקות-הגזרה היא מנוגדת לאבולוציה, ולראייה, מתי מעט נשים ניחנות בה חרף כבליה המחמירים של האסתטיקה העכשווית. אז יושב לו צלם הדוגמניות בחדר החושך הדיגיטלי ויוצר אשה רזונת בתמונה שאותה תרצינה לחקות ילדות מבולבלות באמצעות רעב כרוני – ולא דרך התוכנה, כמותו. כאשר ההד הזה משתרע מקצה לקצה בעולם הווירטואלי מצומצם נזקו. כאשר הוא חודר להוויה של חיינו האמיתיים הוא מסוכן להם.

אחריתה של הגבירה דה קליו היתה מרה. בחצר המלכות היא נפגשת שוב עם הדוכס. בעלה חושד בה לשווא בבגידה, וזמן מה לאחר מכן הוא מת. משכך קרה מציע לה הדוכס להינשא לו, אך היא אדוקה מדי ודוחה את הצעתו, ופורשת לחיים של בדידות בכפר. היא מתה כעבור זמן קצר. עוד דף אחד נותר בספר, דף ריק אך מגובשש. כאשר ממששים אותו היטב חשים במלח שנקווה עליו מרוב דמעות.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.