מכרה הכסף האבוד של ג'ונתן סו'יפט

01/05/2018 ב- 06:44 | פורסם באזור הדמדומים | סגור לתגובות על מכרה הכסף האבוד של ג'ונתן סו'יפט

סיפורים מופלאים על מכרות של מתכות יקרות ואבני חן שובים את דמיון האדם מימי קדם, בעיקר מפני שפה ושם הם קיימים באמת, ואם אמא אדמה חפצה להעניק מתנות לבניה ולהגשים להם חלומות של התעשרות מיידית, מי לא ייקח? אך בצד המכרות האמיתיים והמכרות האגדתיים מצויים גם מכרות שהפרטים על אודותיהם לוטים בערפל של העבר הרחוק, ואחריהם יוצאים שוחרי הרפתקאות לחפש, ומפני שאיש מהם אינו חושף את סודותיו, לא ברור עד ימינו אילו מן הסיפורים הללו כוזבים ומה מהם התממש.

איש גם אינו יודע אם ג'ונתן סו'יפט חי אי-פעם. כל מה שנותר מן האגדות עליו הוא קובץ רשימות שאולי היה שייך לו. לפי הדיווח, הגיע אל קנטאקי בשנת 1760, וכשעקב אחר דב פצוע במנוסה מצא מערה ובתוכה גילה עורק של עפרות כסף. במשך תשע שנים חזר אל המערה וייצר שם מטבעות כסף. חלק מהם הטמין במקומות מסתור. בשנים אחרי כן מצא עצמו שוב ושוב ניצב מול מתקפות של אינדיאנים, וגם הצוות ששכר לסייע לו התמרד כנגדו בשל הקשיים שאי אפשר היה להתגבר עליהם. יש הטוענים כי סו'יפט הרג אותם בשנתם. משכך קרה, סו'יפט חדל לכרות את הכסף וחסם את פי המערה. מאוחר יותר כבר לא מסוגל היה לשוב אליה אפילו רצה. הוא התעוור.

המתיישבים באזור היו משוכנעים כי האינדיאנים מכירים אף הם את המערה. נהוג היה להזכיר את דברי הצ'יף שלהם שאמר פעם אחת כי אם "הפנים החיוורים" ידעו מה הוא יודע, הם יוכלו להתקין לסוסים שלהם נעליים עשויות כסף על פני ברזל משום שתהיינה זולות יותר עבורם. באומרו נעליים התכוון לפרסות, כמובן. על פי גרסה נוספת, אחד המתיישבים שנתפס בידי האינדיאנים נלקח למערה על ידם מתוך כוונה אחרת. הוא סימן לעצמו את מיקומה, ולאחר שהצליח להימלט חשף באוזני סו'יפט את אשר ראה. שניהם הגיעו למקום אך נאלצו לעזוב בשל הסתערות מחודשת של האינדיאנים. סו'יפט ניצל את המהומה והרג את המתיישב כדי שייקח את סודו אל עולם המתים. את גרימת המוות הטיל על האינדיאנים. בגרסה הזו אין דובים ואין יער.

בשנים אחרי כן נודע על אדם בשם סולומון שייצר מטבעות מזויפים במערות הממוקמות על צוקים הסמוכים לחוותו. עד היום קרויים הם "הצוקים של סול." סופר אז כי המטבע המזויף של סולומון היה שווה יותר מאשר המטבע הרשמי באותה עת. הוא המיס יותר כסף טהור עם מתכות זולות אחרות מאשר נהגו הרשויות. סולומון מעולם לא גילה היכן כרה את הכסף, אבל התרוצצה שמועה כי גילה את מכרה הכסף של ג'ונתן סו'יפט דווקא בווירג'יניה. אחרים טענו כי מצא את מצבורי המטבעות המוסתרים של סו'יפט. בשנת 1837 הועמד לדין והואשם בייצור מטבעות מזויפים. סולומון נמצא אשם, אבל ברח מווירג'יניה לפני שנגזר דינו.

בשנת 1854 נשלח פרופ' דיוויד אואן אל קנטאקי במסגרת עריכת סקר גיאולוגי של המדינה. אואן בחן אתר מסוים שנאמר לו מפי המקומיים כי הוא מכרה הכסף של סו'יפט. הוא לא מצא שם כל מרבץ משמעותי של עפרות כסף. גם עדויות גיאולוגיות נוספות מטילות ספק בקיומו של המכרה. יותר ממאתיים שנה של חפירות באזור לא הניבו אפילו עורק אחד של עפרות כסף.

יש הטוענים שלא היה מעולם מכרה כסף, וכי ג'ונתן סו'יפט (Jonathan Swift) היה פיראט אנגלי שנהג לתקוף אוניות מסחר ספרדיות, ועשה את מסעותיו התכופים אל השממה כדי להסתיר את אוצרותיו ולייצר שם מטבעות מזויפים. רשימותיו המפורטות על המערה נועדו רק להוליך שולל את המתחקים אחר מעשיו, לבל יחשוד איש כי מקור הכסף בשוד. ברם, מדוע היה צריך להרחיק כל כך כאשר יכול היה למצוא די והותר מקומות נידחים בווירג'יניה כדי לייצר את המטבעות? תעלומה!

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.