הקשר הבל-יינתק בין 'הנחשול' לבין שיטפון קטלני

29/04/2018 ב- 08:40 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, ענייני דיומא | סגור לתגובות על הקשר הבל-יינתק בין 'הנחשול' לבין שיטפון קטלני

ב-8 בדצמבר 1944, אי-שם בין בלגיה לגרמניה, טלפן הגנרל ג'ורג' פטון לג'יימס או'ניל, קצין הדת של הארמיה השלישית: יש לך איזו תפילה למזג אוויר טוב יותר? לא מטחי האויב אלא הגשם הבלתי פוסק הזה הורג אותנו. קצין הדת לא הצליח למצוא תפילה כזו וחיבר אחת בעצמו. פטון הורה להדפיס אותה ברבע מיליון עותקים על מנת שכל אחד מחייליו יישא אותה עד שהגשם ייעצר. וכך אומנם קרה, בסופו של דבר.

מרבים לדבר באחרונה על אוריינטציה דתית בתכנים החינוכיים, מן הזיקה השמימית בין תפילת הגשם וירידת גשמי החורף בספרי הלימוד ועד התיאור לא מחויב המציאות בין נציב מלח במורדות הר סדום לאשת לוט בסיורי חיילים במדבר. יש לתהות מדוע המכינות הקדם-צבאיות, שכמעט בראש כולן ניצבים חובשי כיפה סרוגה, מתמהמהות מלהנפיק תפילת עצירת הגשם בבואן להקריב לאלי הטבע את בנינו ובנותינו על מזבח היוהרה? האם למען הקמת גל-עד לזכרם כדי שיהא אפשר לבקר שם ולהטיף על מחיר הדמים שתבע כיבוש השממה? כך יקרה, מן הסתם. אך בלי שום ספק, השחצנות הטיפוסית לישראלים בתמהיל חזק של הסתמכות על בורא עולם היוו הגורם להחלטה השערורייתית להוציא בני נוער לטיול בוואדי מוכה שיטפונות, אלא שלא אלה היו הסיבות לאסון בשטח. על המניע העיקרי כבר עמדתי בהיותי כבן שש-עשרה שנים בלבד.

באחד הקורסים בשירותי הצבאי התמסרנו יום אחד לתרגיל רב-משתתפים בשאלת הערכים הנדרשים מכל לוחם. כשהגיע תורי ניצלתי הזדמנות זו לברר ברצינות סוגיה שעמדתי עליה הרבה לפני כן והטרידה אותי. שאלתי מה יעשה כל אחד מן היושבים בחדר אם יישלח לבדו למשימת פיצוץ גשרון ופתאום בדרך ליעד יפתחו עליו באש מכל עבר. האם ייסוג משם בעל כורחו או יתמיד להשגת המטרה בכל מחיר. כל אחד מן החיילים התבקש להשיב בעילום שם על פתק שהוכנס לתוך קופסת נעליים. אחרי שנאספו התשובות התברר כי כולם בחרו לסגת. המפקד פנה אליי ושאל מה היתה העילה שלי. השבתי כי לא מן הפחד לאבד חיי בחרתי לשוב בחזרה אלא מן החשש כי אפצע ואיש לא ידע, ואינני מסוגל לסבול כאבי תופת. ומה יקרה כשחולייה תישלח לבצע את המשימה? כולם יודעים. יגברו הסיכויים שתמשיך הלאה.

בסרט 'הנחשול' צפינו כתלמידי בית ספר כמין הסבר להתפתחות הנאציזם מחבורת בריונים לארגון מדינתי. כמעט כל מי שצפה בו ראה בו דוגמה מובהקת כי בכל אחד מסתתרת ישות שכמהה להצטרף לקבוצה, אפילו חתרנית, כדי לתרום אף היא מיכולותיה. ואכן, מבהיל להיווכח שהיצור האנושי מנסה למצוא דרך תרומתו לחברה את המשמעות לחייו – אם הקהילה מקבלת אותו לתוכה אזי הוא נחשב בן אדם! מכאן נוצר הציות העיוור לחוקי החברה בלי לחשוב איזו תרומה, חיובית או שלילית, יש להם. אף אחד אינו רוצה למצוא עצמו מחוץ לגבולות החברה.

הייתי בכיתה י' כשצפיתי שוב בסרט והמורה ביקשה לפתח דיון ערני אחרי הקרנתו, כי סרט כזה לא מותיר אף אחד אדיש אליו, כנראה. באותה תקופה הייתי מוטרד מבעיית הלחץ החברתי שעליי לא פעל מעולם. ראיתי כיצד בנות השכבה אינן עומדות בלחץ הזה ומתחילות לעשן בהפסקות שבין השיעורים על מנת להציג שגם הן בתוך העניינים. כל חיי הייתי מקובל בחברה שנמצאתי בה, ולא ידעתי אז האם אי-כניעתי ללחץ לעשן נובעת מכך שאינני צריך להוכיח מאומה לאחרים או מפני שזוהי תכונה הטבועה עמוק באופיי. לבקשת המורה יצרתי דיון זוטא אחרי הצפייה בסרט כדי לאשש דעה אחרת. תיארתי טיול לספו של הר געש פעיל ביחידים ובקבוצות, ושאלתי רטורית מה כל אחד היה עושה בשני המצבים. האם טייל בודד היה יורד עוד קצת אל הלוע או שהיה מתרחק מן הסכנה, וכיצד היה מתנהג כאשר היה מצוי בתוך קבוצה ומי שהיו בה גמרו בדעתם להתגרות בגורל. אני קבעתי כי בשני המצבים הייתי שב על עקבותיי מיד. הואיל וכולם ידעו שאני חובב סיכונים השתוממו השומעים מדבריי. ואני הסברתי כי מי שהצטרף לקבוצת 'הנחשול' עשה כן בשל לחץ חברתי ולא בגלל שום סיבה אחרת. לא הרצון להיות שייך הוא הגורם אלא זו התוצאה. את זאת עד היום לא תופשים חוקרי השואה. לא הצייתנות שניחנים בה הגרמנים מימים ימימה אלא הלכידות הקיצונית שלהם שלא לחרוג מן השורות הביאה אותם לנסות ולהשמיד עם. הם ולא אדולף היטלר. הוא דווקא היה אאוטסיידר.

כל אחד מבני הנוער שיצא לטייל מטעם המכינה הקדם-צבאית לא היה צועד לאורך הוואדי לבדו. הוא היה אומר לעצמו כי אסור לו לעשות כן בגלל סכנת שיטפון והיה נמנע מלהמר על מזלו. כשהוא מצוי בקבוצה הרי זוהי כבר אופרה אחרת, ודאי כאשר זהו טיול המוגדר לצורך גיבוש כל אלה המיועדים להצטרף למכינה בשנה הבאה. מי יעז להיות חריג בתנאים כאלה? וכך פסעו עשרה בני נוער אל מותם בשל לחץ חברתי ותו לא.

אולי זהו המקום שוב לספר: בדברי הימים זוכרים אנו רק את האאוטסיידרים. אלה שנכנעים ללחץ חברתי – אותם ההיסטוריה שוכחת. אם רצו הכנועים שהאנושות תכיר במשמעות חייהם, הרי שכך לא קרה.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.