האם כוח-קסם חזק ככל שיהא מסוגל לגבור על פקחות?

25/04/2018 ב- 06:26 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, על מדף הספרים | סגור לתגובות על האם כוח-קסם חזק ככל שיהא מסוגל לגבור על פקחות?

הדבר הראשון, והיחיד בעצם, שנלכד במחשבה אחרי קריאה בסיפורי פנטסיה על אודות קוסמים, הוא כי במידה שיש ליריבים כוחות שווים של כישוף, גובר הטוב על הרע מכוח מוסריותו בלבד. כך גם במציאות, ניצחון הטובים על הרעים במלחמת העולם השנייה מתואר כדבר הכרחי ואולי ידוע מראש. כשהכוחות אינם שקולים, מתואר ניצחונו של החלש על החזק כניצחון הצדק. רשאים אנו לראות זאת כפגם. אי אפשר להעריך באמת מהו טוב ומהו רע מפני ששניהם מעורבבים זה בזה כמעט תמיד. את זאת ידעו גם אבותינו. באגדות עמים איננו מוצאים, בדרך כלל, ניצחונות על מכשף רב-כוח הודות לעוצמת טוב-הלב של המנצח. הוא גובר עליו באמצעות תכסיסנות, שהיא לבדה מסבה עונג צרוף באוזני השומעים.

כבר בסיפורי 'אמא אווזה' של שארל פרו מוצאים אנו כי לא די להצטייד בכוח קסם חזק ככל שיהא כדי להצליח, אלא נחוצה החוכמה להשתמש בו כיאות. הנה לפנינו המעשייה 'שלוש המשאלות המגוחכות': לחוטב עצים עני מובטח מילוי כל שלוש המשאלות שיבחר כגמול על מעשה טוב שעשה. עוד הוא מהרהר בדבר והרעב מכריע אותו, והוא מבקש נקניק. לאחר שהנקניק מופיע על צלחתו, אשתו, קנטרנית בלתי נסבלת, גוערת בו בחמת זעם כה רבה על בזבוז המשאלה, עד שהוא מבקש שהנקניק ידבק לאפה. אחר כך, בעומדו מול בת זוג שצורתה הושחתה, הוא מבקש שתשוב להיות מה שהיתה. והם חוזרים למצבם העלוב הקודם.

בספר Le Conte populaire français מאת Marie-Louise Ténèze ו-Paul Delarue מוצאים אנו מעשייה עתיקה מצרפת בשם 'תפוח הזהב' (La Pomme d'orange) וגם היא מעידה כי בסופו של דבר מנצח הפיקח את הכסיל, ולא משנה באילו כוחות כישוף אדירים השתמש המנוצח:

כורע האב תחתיו בשל ילדים שמספרם רב כמספר החורים בכברה. כאשר נולד עוד תינוק, מוכר אותו האב למכשף, ובתמורה הוא מקבל מזווה מלא אוכל לתריסר שנים. בסופה של אותה תקופה חוזר אליו הילד בזכות תחבולה שהמציא מפני שהפרחח הקטן למד אוצר שלם של תכסיסים, לרבות הידיעה כיצד להיהפך לבעל חיים, בתקופה שבה שימש כשוליה. לא עובר זמן רב והמזווה מתרוקן, ושוב ניצבת המשפחה בפני הרעב. הילד נהפך לכלב ציד כדי שאביו יוכל למכור אותו למכשף המתחפש לצייד. לאחר שלקח האב את הכסף בורח הכלב וחוזר הביתה והנה הוא שוב נער. עכשיו הם נוקטים שוב אותה תחבולת מרמה, והפעם הופך הנער לסוס. אלא שאז משליך עליו המכשף רתמת קסמים שאינה מאפשרת לסוס להיהפך שוב לילד. הסייס בחווה מוליך את הסוס לשתות מים בבריכה, וכך ניתנת לו הזדמנות להימלט בדמות צפרדע. המכשף הופך לדג גדול ועומד לבלוע אותה – והצפרדע הופכת לציפור שיר. המכשף הופך לנץ ורודף אחר הציפור, המתעופפת לתוך חדר השינה של מלך גוסס ולובשת צורה של תפוח זהב. המכשף מתגלם ברופא ודורש את התפוז כתמורה לריפוי המלך. התפוז מידרדר אל הרצפה בדמות גרגרי דוחן. המכשף הופך לתרנגולת ומתחיל לבלוע את הגרגרים, אך הגרגר האחרון הופך לשועל המנצח לבסוף בתחרות גלגולי הצורה וטורף את התרנגולת.

ברי כי את שורת המחץ האחרונה כופה המעשייה באופן מאולץ. ניתן היה להמשיך ולספר שהתרנגולת התגלגלה לנמר לפני שנטרפה, ובתגובה לנוכחות החתול הגדול הפך השועל לפיל שדרס במו רגליו הכבדות את המכשף בצורתו האחרונה. אולם מי שיטען כך מחמיץ את הלקח: למכשף לא נמצא בהרהוריו עוד משהו להתגלגל אליו בזמן מיידי. הוא לא היה פיקח דיו כדי להתמודד מול תלמידו, ועל כן הפסיד. זהו כעין משחק של עורמה המשולבת בהפגנת ידע עם כללים ברורים – כשצד שלישי מעורב בקרב (הסייס או המלך) נמנעת משני היריבים יכולת להתגלגל מחדש. הם מסוגלים לבצע את הקסם רק בפעולת גומלין אחד כלפי השני. המכשף הוכיח ערמומיות כדי להיות לרופא למען המלך החולה, אך אם היה בקיא בהלכות הטבע היה מושח את ידי המלך בתפטיר של עובש בספרו לו שזו התרופה, וכשהמלך היה נוגע בתפוז היה הפרי מחוסל.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.