לא זכרתי כי לוניה רוזנהוך היא ניצולת שואה עד שהדליקה משואה

20/04/2018 ב- 07:29 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על לא זכרתי כי לוניה רוזנהוך היא ניצולת שואה עד שהדליקה משואה

את לוניה הכרתי מנעוריי, ומה שזכרתי מן הפגישות הספורות עימה היו הסיפורים שלה אשר שמעתים שוב ושוב באוזן כרויה ובקשב רב. תמיד היתה חביבה כלפיי והודות לה הרגשתי בן בית בקיבוץ אפיקים, למרות שהמקום נראה עבורי אז כסוף העולם. לא שכחתי אותה אף פעם, ומשום מה תמיד קישרתי את המפגשים איתה בזכר השואה. ייחסתי את הדבר לאיש גרמני שנמצא שם באחת השיחות שקיימנו בינינו. בהזדמנויות רבות שאלתי עצמי מה הפריע לי אותו גרמני בזמן ההוא, כי הוא חקוק בתודעתי עד עצם היום הזה. הרי פגשתי המון גרמנים בימות חיי. גם נקשרתי בקשרי אהבים עם גרמניות, ודווקא הגרמני מאפיקים מציק לי במחשבותיי מבלי להרפות.

התעלומה נפתרה לפני שנתיים, במאי 2016. צפיתי בטלוויזיה בעצרת הזיכרון של ערב יום השואה והגבורה, ופתאום הופיעה לוניה ברחבת יד ושם כאחת מששת מדליקי המשואות לזכר מיליוני היהודים שנספו במלחמת העולם השנייה. סוף כל סוף תפשתי כי לוניה סיפרה לי מתישהו על חוויותיה מן המלחמה ואני הדחקתי אותן מהכרתי. בזמנים ההם מיאנתי לדבר על הסבל שפקד את בני עמי. לא רציתי להכיר בחולשתם. הייתי תל-אביבי גאה שחלם לפוצץ טנקי אויב. אמרתי לעצמי כי אותי לא היו לוקחים כצאן לטבח. וניתן לשער כי בעת שדיברה עימי צץ הגרמני ההוא ברקע, והוא ננצר בזיכרוני כנצר לרוצחים, וכשאני מהרהר על נאצים מיד דמותו עולה במוחי.

ההפתעה היממה אותי. אדם מסוגל לכלות את כל ימיו בעולם הזה מבלי לפענח את מקור המחשבות שלו, אלא אם הגורל עושה עימו חסד ומזכיר לו מאין הן נובעות. דבר מפליא עוד יותר קשור לשיחותיי עם ניצולים ממחנה אושוויץ. אני זוכר היטב את קיום השיחות עימם – לא פרטי הפרטים – אך איש מהם לא היה לאדם משמעותי בזיכרונותיי. ואילו באשר ללוניה, שאני מחשיב אותה כדמות משמעותית, נראה שלא אדע אם נעשתה אצלי כזאת בשל היותה ניצולת אושוויץ. רחשתי כלפיה כבוד רב. אני משער כי קרה ההיפך. את העובדה הזו, כליאתה במחנה הריכוז, ראיתי לפגם והחסרתי אותה מן הזיכרונות.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.