האם עיט הים חטף פעוטה נורבגית?

13/04/2018 ב- 05:40 | פורסם באזור הדמדומים | סגור לתגובות על האם עיט הים חטף פעוטה נורבגית?

ביום ראשון, ה- 5 ביוני 1932, הגיעה משפחתה של סוונהילד הנסן (Svanhild Hansen) מן האי הזעיר שבו התגוררה אל האי לקה כדי לבקר בכנסייה. אחרי כן התכנסו יחד עם קרובי משפחה בחווה שלהם בפאתי הכפר, ובזמן שהמבוגרים היו בתוך הבית, שיחקו הילדים בחצר. בשעה שלוש בצהרים הלכו הילדים, למעט סוונהילד הקטנה, אל חוף הים והשאירו אותה לבדה ללא השגחה. מחצית השעה אחרי כן התברר שהיא נעלמה פתאום. מאחר שרבים התאספו בכפר לתפילה, ואפילו מקהלת הגברים עשתה חזרות באותו היום, מיד החל חיפוש קדחתני בהשתתפות מאתיים איש, כשכולם עדיין לבושים בגדי שבת, בניסיון לאתר את הפעוטה.

האי לקה (Leka) שוכן מאות ק"מ צפונית לעיר טרונדהיים, ובשעה תשע, שלוש שעות לפני חצות הליל, עדיין כיסה אור את הארץ בקו הרוחב הזה, וכשהתקוות למצוא אותה ביום ההוא כמעט נגוזו, נמצאה נעל אחת של סוונהילד בצלע הרי האגה (Haga). מישהו הזכיר שעיטי הים התנהגו בצורה מוזרה ביום ההוא. בדרך כלל, הם נבהלים כשכל כך הרבה אנשים צועקים בקולי קולות סביבם, שהרי לא הפסיקו לרגע לקרוא לסוונהילד בשמה.

הרי האגה באי לקה.

האוכלוסייה הגדולה באירופה של עיט ים לבן-זנב (Haliaeetus albicilla) מצויה לאורך חופי נורבגיה. הוא נפוץ שם בכל ימות השנה. זהו עוף דורס גדול מאד. 85 ס"מ אורך גופו, משקלו 6 קילוגרם ומוטת כנפיו מתפרשת לאורך 230 ס"מ. אי אפשר שלא להבחין בו. תושביהם של כפרי הדייגים בנורבגיה מכירים אותו מקטנותם, ואורח חייו מוכר להם היטב. עתה החליטו שלושה מן המחפשים לברר מדוע עיטי הים שחגים מעליהם מתנהגים באופן משונה. נדרשה להם יותר משעה כדי להתגבר על הסלעים המשוננים בדרך שהוליכה אל פסגת ההר. גם ממחטה מצאו והם לא נואשו. הקטע האחרון נראה בעיניהם כבלתי עביר, אבל על כתפיו של אחד מהם הצליח השני לעלות על מדף סלע צר, שם שכבה סוונהילד בתוך כוך קטן. כפי הנראה, זחלה לתוך החלל הזה כדי להגן על עצמה מפני התקפות עיטי הים. הם מצאו אותה ישנה, ולאחר שהעירוה כדי לוודא שהיא חיה נשאו אותה מטה.

אחרי שהילדה חולצה בשלום והובאה להוריה, הוזעק הרופא המחוזי לבדוק אותה. הוא גילה שסוונהילד לא נפגעה למעט שריטה על מצחה. היא היתה לבושה בארבע שכבות של בגדים, שלמעט גופייתה הצמודה לגופה, שלוש האחרות היו קרועות חלקית. גם כף הרגל הלא מוגנת נותרה בלי כל פגע והגרב היתה שלמה ובלתי מנוקבת. מאידך, נעליו של אחד המחלצים התבלו כליל בשל הטיפוס הקשה על ההר. לפיכך, סבירות נמוכה היתה שהפעוטה הגיעה אל מדף הסלע בכוחות עצמה.

אחרי שדיבר עם סוונהילד ושוחח עם המחלצים העלה הרופא את האפשרות שעיט הים הוא אשר נשא אותה אל מדף הסלע, 180 מטרים מעל פני הסביבה ו-1700 מטרים מן החווה. הוא אמר זאת באי-רצון כי לא מצא הסבר טוב יותר. האופציות האחרות נראו בעיניו לא מציאותיות בהרבה. אומנם, סיפורי העם הנורדיים משופעים במפלצות פנטסטיות למיניהן, אך הרופא הסתמך בדבריו על אמונה ממשית כי עופות גדולים כמו נשר או קונדור מסוגלים להרים ילדים. אמונה זו היתה משותפת לכלל המין האנושי במשך זמן רב. שלוש שנים טרם לכן סברו כך הרשויות האמריקניות:

ב-30 במאי 1929, יום הזיכרון לחללי מלחמות ארה"ב, בזמן שמשפחתה בילתה בפיקניק ליד מפרץ סטורג'און בו'יסקונסין, נעלמה פתאום הפעוטה בת השלוש אדית דורשל (Edith Dorschell). היא התרחקה מהוריה ולא נראתה יותר. ההשערה שרווחה בהתחלה היתה שהלכה לאיבוד ביער הפראי הסמוך למקום היעלמה או שהגיעה בכוחותיה שלה אל חוף הימה, נכנסה למים וטבעה. מכיוון שהחלו לחפש אחריה כעבור זמן קצר התקשו כולם להאמין שרגליה הקטנות נשאו אותה הרחק, והם כבר חיפשוה הרבה מעבר לאפשר עבור ילדה בגילה. האפשרות של חטיפה עלתה על הפרק. האם התנפלה עליה חיית טרף? האם נחטפה בידי זר שחלף במקום? היו דיווחים שזוג עיטים ענקיים נהגו לחטוף טלאים מן החוות באזור, ומזה שבועיים הם תוקפים את עדרי הצאן, ומי שהיה שם, כולל השריף, תהה שמא אירע לה גורל דומה. גם הוריה של הילדה סיפרו כי העיטים חגו מעליהם זמן קצר לפני היעלמותה. עד מהרה התארגנה משלחת חיפוש בת שלוש-מאות איש, ובחלוף שלושה ימים נמצאה הפעוטה ביער כשהיא רעבה ומפוחדת.

איש לא ראה איך נעלמה סוונהילד ומתי לכאורה החטיפה התרחשה, אך כולם באי לקה היו משוכנעים ביום ההוא כי עיט ים הרים אותה באוויר עד שהניח אותה על מדף הסלע. אחרים בנורבגיה פקפקו בגרסה הזאת, והאירוע הפך להיות שנוי מאד במחלוקת. גם על פרטים שגרתיים מאותו היום לא היתה הסכמה. סוונהילד נשקלה בחווה ונמצא כי היא שוקלת 19 ק"ג. שנים רבות מאוחר יותר נאמר כי זו היתה סקלה של פאונד, ואי לכך שקלה הפעוטה יחד עם בגדיה כ-10 קילוגרם. גם לנוכח מידת הבגדים שלבשה נטען שהיתה רזונת ולא שקלה יותר מכך. ברם, האורניתולוגים קובעים כי אין אפילו תצפית מהימנה אחת שעיט ים מסוגל לשאת משקל כזה במעופו. חישובים תיאורטיים על סמך חוקי הפיסיקה וניסויים עם משקולות על עופות כאלה הראו בבירור כי אין הם יכולים להרים יותר מ-3 ק"ג. לדעת המומחים, עיט ים לבן-זנב יתקוף בני אדם כשישמור על קינו. הוא ודאי מסוגל להמית פעוט אם יתקוף אותו שוב ושוב, אך אירוע חטיפה כזה היה בלתי אפשרי. זה מעולם לא קרה, הם פסקו.

יש הסבורים אחרת וטוענים כי גם אירועים בלתי סבירים ביותר עשויים להתרחש. נאמר שמבחינה טופוגרפית זהו הר יוצא דופן, ותנאי הרוח באותו היום היו מיוחדים, ואולי גם עיט הים עצמו היה ענק מן הרגיל. אם הוא נעזר בהתעלות חזקה, הרי השאלה כבר אינה כמה הכנפיים הפרושות יכולות לשאת, אלא כמה שוקלים עיט הים והמשא שהוא אוחז בטפריו כשהרוח מרימה אותם. לדברי אחד המחלצים, ראה הוא עיט ים שחג סביבו כשזה פצוע ברגליו, אולי בגלל המשא הכבד, שמא הטפרים היו תקועים בבגדיה של הפעוטה ועיט הים לא יכול היה להטיל אותה מטה כשהרוח סחפה אותם. כך נותרה תלויה מתחת לכנפיו עד אשר הגיעו אל מדף הסלע.

מר ומרת הרטוויגסן (Hartvigsen) בחברת דורס יום מפוחלץ. נאמר כי המבט של סוונהילד כלפיו מהול בחשדנות, יראה וזהירות.

כמבוגרת הביעה סוונהילד בראיונות לתקשורת ביטוי של רוגז עמוק על העובדה שאנשי מקצוע רבים היו ספקניים לגבי המאורע שבו היתה מעורבת. היא ציינה שהיא זוכרת איך התנפל עליה עיט הים במדף הסלע ושהיא השליכה אבנים לעברו, אך את רגעי המעוף לא זכרה. אולי היתה מעולפת, הסבירה.

הקושיה, כמובן, היא מה מסוגל מבוגר לזכור משנות ילדות מוקדמות כאלה. זיכרונות מוקדמים נחשבים בלתי מהימנים, שכן הם יכולים להיווצר, להתעצב ולהשתנות באמצעות השפעת הסביבה. סביר להניח שסוונהילד שמעה ממבוגרים במשך כל השנים את הסיפור על לקיחתה ברגלי עיט הים. לטווח זמן ארוך אולי כבר לא היתה מסוגלת להבדיל בין זיכרונותיה מן המציאות לבין כל מה ששמעה.

על רקע זה ראוי לציין כי מעולם לא הצליחה להיזכר במעוף עצמו, אשר מבחינה פסיכולוגית, עדיין יש לראות בו את החלק הדרמטי ביותר של מהלך האירועים, שזהו החלק שבו זיכרונות נבנים בקלות רבה ביותר. אבל אם האירוע הוא אמיתי אפשר להבין מדוע היא אינה מצליחה לזכור. ההלם שפקד אותה כאשר שהתה באוויר היה כה חזק עד שהזיכרון נחסם.

סוונהילד הנסן עודנה התיעוד המהימן היחיד מאז ומעולם לדיווח של חטיפת ילד בידי נשר או עיט. תיעודים מתקופות קדומות יותר קשה יותר לברר, אך גם הם קיימים.

ב-12 ביולי 1763 יצאו זוג איכרים שוויצריים עם בתם בת השלוש, אנה זורבוכן (Anna Zurbuchen), לקצור עשב ליד גדת הנחל. הילדה ששיחקה במשך זמן-מה נרדמה, והאב הניח את כובע הקש על פניה וניגש למלאכתו במרחק קצר משם. כשחזרו הוריה אל המקום הזדעזעו לגלות שהיא נעלמה. לשווא חיפשו אותה בכל מקום. היא לא נמצאה. בזמן הזה, במרחק ארבע-מאות מטרים, פסע לו היינריך מישל בשביל כשלפתע שמע קול בכיו של ילד. הוא נחפז לחקור מהו מקור הקול, ונבהל למראה עוף דורס ענקי שהתרומם לפניו ועף הרחק מעל התהום. שם בינות לצמחיה מצא את הילדה הקטנה, כשזרועה חבולה כמו מלפיתה של טפרים. נעליה, גרביה וכובעה נעלמו כלא היו.

הספר 'היקום' מאת פליקס פושט (Félix Pouchet), אחד מתומכי היצירה הספונטנית, שיצא לאור בשנת 1871, הביא סיפור עצוב מהאלפים הצרפתיים משנת 1838: ילדה קטנה, בת חמש, ושמה מארי דלקס (Marie Delex), שיחקה עם אחת מחברותיה על מדרון הררי מכוסה טחב, כאשר פתאום עט עיט עליה ונשא אותה משם למרות זעקותיה ונוכחותה של חברתה. כמה איכרים ששמעו את הצרחות מיהרו אל המקום אבל חיפשו לשווא את הילדה, שכן הם לא מצאו דבר מלבד אחת מנעליה על שפת התהום. הילדה לא הובאה לקן העיטים, שם נראו רק שני עיטים ומסביבם ערימות של עצמות עזים וכבשים. חודשיים לאחר מכן גילה רועה צאן את גופתה של מארי דלקס, מושחתת בצורה מזעזעת, ושוכבת על סלע כשלושה קילומטר ממקום נשיאתה.

מארי דלקס נישאת ברגלי עיט מעל האלפים השוויצריים.

במחוז טיפה במיסיסיפי רשם מורה בסתיו 1868: אבידה בנפש שמעציבה את רוחי קרתה בבית הספר לפני כמה ימים. בעבר, במשך זמן מה, נחשבו העיטים למטרידים מאד בשכונה, בנושאם חזרזירים וטלאים. איש לא חשב שהם ינסו לטרוף ילדים, אבל ביום חמישי, בזמן ההפסקה, שיחקו הילדים הקטנים בגולות במרחק מה מהבית, כשהמשחק נקטע על ידי עיט גדול שעט למטה והרים את ג'מי קני (Jemmie Kenney) בן השמונה, וכשיצאתי מן הבית, העיט כבר היה כה גבוה, עד שיכולתי לשמוע רק את הילד צועק. העיט היה מוכרח להפיל את קרבנו, אבל הטפרים שלו ננעצו בו עמוק כל כך, ולכן הנפילה היתה מגובה כה רב, והוא נהרג.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.