איך אני יודע על דברים לפני שהם קורים?

10/04/2018 ב- 07:54 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על איך אני יודע על דברים לפני שהם קורים?

שתי עובדות אקטואליות ידועות כיום לכול, אך כאשר פרסמתי לראשונה, לפני שנים וזמן רב לפני העיתונות, כי מתנהל משא ומתן עם אוגנדה להוצאת המסתננים אליה וכי פקידים ישראליים מנהלים מגעים תכופים עם גורמים סעודיים, רבים לא האמינו לי.

עוקביי מטוויטר ידעו כי הייתי הראשון לספר כי אהוד ברק ממאן להתגלח עוד בטרם צימח את זקנו העכשווי, רק כשהיו לו זיפים בני ארבעה ימים. ב-8 בינואר פרסמתי בשעה עשר ושש דקות בבוקר את מאמרי האם נולדים עם כושר מנהיגות? לאור הקרנת הסרט 'שעה אפלה' על אודות מנהיגותו של ו'ינסטון צ'רצ'יל בזמן הנסיגה מדנקרק, וסיפקתי השוואה אחת – על אהוד ברק. בשעה 19:20 באותו ערב התראיין אהוד ברק אצל מואב ורדי על אודות הסרט ומנהיגותו של צ'רצ'יל. על קיום הראיון הזה לא פורסם דבר בשעות היום ההוא.

ב-2 באפריל פרסמתי בשעה שש ושתים-עשרה דקות בבוקר את מאמרי חידה: היכן הוטבע לראשונה המונח "ריקלינים"? ובערב ההוא ציטטו את דברי ריקלין כל כלי התקשורת בישראל, בפעם הראשונה מאז ומעולם. לא קרה כדבר הזה לפני כן. ריקלין היה נסער מן ההסכם שעשה נתניהו עם האו"ם להשארת רוב המסתננים והענקת מעמד פליט להם.

באותו ערב, ב-2 באפריל בשעה שבע ושלושים ותשע דקות, פרסמתי את מאמרי חשש בקדישא: עצמות נתניהו תוצאנה מקבורתן ותינתנה כפיצוח לצבועים, ובו ביקורת קשה על ההסתות של נתניהו. באותם רגעים לא היה ידוע לציבור כי נתניהו עומד לבטל את ההסכם שהשיג עם האו"ם ביחס להשארת המסתננים. רק מאוחר יותר הוא גם יפרסם הסתות קשות נגד ארגוני השמאל כתירוץ לביטול. איך לעזאזל ידעתי שכך יעשה?

ב-8 באפריל בשעה חמש וארבעים ושלוש דקות בבוקר פרסמתי את מאמרי הקלף המנצח של פוטין במיקוח עם ישראל מצוי ברוסיה, ובו דיווחתי כי ישראל אינה מעזה לתקוף יותר מעל השטח האווירי של סוריה בגלל התנגדות פוטין. איש מקוראיי לא הבין מדוע אני עוסק פתאום בסוגיה, וגם אני לא דנתי בה מאז הפלת מטוסנו. הרי במשך שבועות לא תקף חיל האוויר בסוריה. למחרת, קרי אתמול, תקף חיל האוויר בסוריה אך לא עשה זאת מעל השטח האווירי שלה, ומאוחר יותר פרסמה רוסיה הודעת גינוי חמורה ביותר נגד התקיפה, וזו היתה הפעם הראשונה שעשתה זאת מאז החל צה"ל לתקוף את שכנתנו מצפון במהלך מלחמת האזרחים המתחוללת שם.

אתמול בצהרים, ב-9 באפריל בשעה שלוש וחמישים ושבע דקות, פרסמתי את מאמרי לתת לחמאס את אלאור אזריה תמורת שרידי גולדין ואורון. כידוע, עד כה לא כתבתי דבר בתיבה הלבנה בפרשת החייל שירה למוות בסכינאי גוסס. והנה פתאום עשיתי כן. מאוחר יותר בערב פרסמו כל כלי התקשורת בישראל סרטון ובו יורה חייל צה"ל בפלשתיני סמוך לגדר הגבול עם עזה, כשזה אינו חמוש ועומד במקומו, ואחרי הפגיעה בו צוחק לעצמו היורה כאילו מדובר במטווח של ברווזים.

מה אומר, החיים הרבה יותר יפים כשיודעים הכול, וכשאף גורם ממשלתי אינו מצליח להתחקות אחר מקורות ידיעותיי.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.