בין פרטיזן לבין חסיד אומות העולם היכן אני נמצא?

09/04/2018 ב- 04:27 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על בין פרטיזן לבין חסיד אומות העולם היכן אני נמצא?

לא פעם הייתי מהרהר ביני לבין עצמי כיצד הייתי מתנהג כיהודי בזמן מלחמת העולם השנייה. אני לא פחדן מטבעי. טרם הכרתי אפילו אדם אחד בעולם כולו כמותי שמתגרה מעת לעת במוות מתוך התמכרות להנאה הזו, אבל סבורני שלא הייתי נלחם בנאצים. סיבה אחת היא שהפרטיזנים התאחדו בשל לחץ חברתי. עליי לא משפיע לחץ כזה אף פעם. אני בז לו. הסיבה השנייה היא שיכולתי לשרוד, לדעתי, עם קצת מזל והרבה פקחות. אני מומחה בלבישת דמויות שונות, משחק אותן להפליא. בין שאר הסיבות, הפרטיזנים נלחמו בנאצים כי חשו שהכול אבוד מבחינתם, אז שלפחות לא ילכו כצאן לטבח. ואילו אני הייתי נמלט על נפשי, נס לארץ מבטחים.

ברם, במשך שנים רבות לא שאלתי את עצמי איך הייתי מתנהג כנוצרי במלחמה הארורה, והאם יכולתי להיות חסיד אומות העולם?

אני נוהג להעניק מטבעות למקבצי נדבות.

אנשים נוהגים לתת להם נדבות מכל מיני סיבות. ידועה בעיקר האסטרטגיה המוצלחת שהמציאה החברה האנושית בימים עתיקים כשבאגדות הופיעו פיות שמחופשות לקבצניות זקנות והיו מגשימות חלומות של עניים מרודים שחרף דלותם העניקו להן מפת לחמם. כך דאג המין האנושי באמצעות האגדה לאביונים בחברה, כיוון שהיו שהאמינו בקיומן של פיות כאלה. ניתן לדמות זאת לבזבוז כסף בלוטו בימינו. אדם נותן מעצמו קצת כסף לאחרים בתקווה שאולי פעם אחת מתוך הרבה פעמים יזכה בפרס הגדול.

יש כאלה שנותנים נדבות מתוך מחשבה שאולי ייפלו עליהם השמיים יום אחד והם יגיעו בעצמם למצב הזה של קיבוץ נדבות, ולכן טוב יהיה לשמר את המנהג הזה בחברה עבור יום צרה שלא יבוא חלילה.

יש שמעניקים נדבות בגלל רחמים.

ויש כמוני שנותנים להם נדבות מפני שלדעתי הם עובדים למחייתם בקיבוץ נדבות. הם יוצאים להשתכר כמותי בכל בוקר וזהו משלח ידם. הם מתפרנסים ממנו ואנו משלמים להם בנתינת מטבעות.

האם מתן מטבעות קטנים למקצבי נדבות עשוי היה להפוך אותי לחסיד אומות העולם?

האנלוגיה היא פשוטה למדי: אני אמור לתת למקבצי נדבות לא רק סכום כסף שבקושי ארגיש בחסרונו אלא את כל כספי עד שיתבזבז כליל ואהיה במצבם ממש, שאקבץ נדבות כמותם. אלה היו חסידי אומות העולם. הם היו אנשים שהסכימו מטוב ליבם להפוך ולהיות נרדפים בעצמם. הם בחרו להרגיש כמו הנרדפים אשר להם הם עזרו. הם ידעו בעצמם מהי ההרגשה של חרב שלופה על צווארם.

במידה שהייתי נוצרי, האם הייתי נשאר באירופה הכבושה או עוזב?

המשמעות של הישארות שם היא להיות אדיש עד חלוף הזעם, להיות פסיבי ולחיות את חיי. אך אני מרדן מטבעי. אז להיות אקטיבי? להיאבק במשטר בגלוי או להיאבק בסתר דרך פעילות מחתרתית או מתן מקלט ליהודים? הייתי בוחר באפשרות של עזיבת המולדת מתוך הבנה שזו הדרך הטובה ביותר של מרדן לשרוד בחיים.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.