טענה מעניינת: דרך שטרם נוסתה כדי לספח את יהודה ושומרון

05/04/2018 ב- 10:20 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על טענה מעניינת: דרך שטרם נוסתה כדי לספח את יהודה ושומרון

בניגוד לרבים מאזרחי המדינה אינני סבור כי היהודים שעלו מברית המועצות הם שבויים של דעותיהם הימניות. נוהגים להסביר זאת שהם סולדים מסוציאליזם מפני שהקשה כל כך על החיים במולדתם. אני מחזיק בדעה שהם רוצים במנהיגות חזקה. הם נולדו באימפריה שכמעט אי אפשר היה לכפות עליה דבר. הם אינם יכולים לסבול מנהיג שמתכופף אל מול פני העולם. הם מעריכים רק מי שמסוגל לעמוד זקוף בפני לחצים בינלאומיים. על כן, אם יעמוד רמטכ"ל לשעבר ועתיר הישגים בראש מחנה השמאל, יש סיכוי רב שיסחף נתח גדול של מצביעים מקרבם.

ברם, מבין העולים מרוסיה ומאוקראינה ישנם כאלה עם תפישה ימנית מובהקת. בכללם יש דתיים, ותמיד משונה בעיניי לפגוש אותם כי גם אני כלוא בסטיגמה המוטעית שהאנשים הללו רחוקים ממסורת ישראל. למעשה, מרבית הסטיגמות המיוחסות לעדות שונות בארץ אינן אמיתיות. בשנים האחרונות, למשל, חזינו בשלוש התפרצויות מכוערות להחריד של נשים ממוצא מרוקאי: בטיסה אחת כאשר נוסעת השתוללה בגלל שוקולד; בכביש עירוני כאשר נהגת קיללה בלי סוף שוטר תנועה שביקש ממנה רישיון נהיגה; בבית מלון כאשר נופשת התפרעה באלימות כנגד מציל בבריכה. האם בגללן ניתן להסיק כי לכל המרוקאיות יש מרעום עם פתיל קצר? רובן אדיבות למדי, כידוע. החריגות, בשל עוצמת פגיעתן, מטלטלות את האמת. דוגמה אחרת: נוהגים לטעון שבנות העדה הפולנית קרירות במעשי האהבהבים שלהן. באופן אישי, לא נתקלתי אפילו באחת כזאת, אך יתכן כי יש צדק רב בפי האומרים שחלקן לפחות שונות מרוב הישראליות. כל התיירות שאי-פעם שוחחתי איתן טענו בפניי שהמאהב הישראלי הוא הגרוע ביותר שנתקלו בו מעולם. האם הפולניות חושקות בגברים שיבלו איתן יותר זמן במיטה? כך רוצות הנשים כולן, למעט ישראליות שכבר התרגלו לגרוע מכול.

בכלל, מי שטוען כי הגבר הישראלי חש מאוים מאד מנוכחות של גברים זרים בארצו, כנראה צודק. זו אינה סטיגמה. אלה לא רק האפריקנים. גם הערבים מפריעים לו. יהודיה אחת בוחרת להקים את ביתה עם מוסלמי והארץ מיטלטלת לגמרי. ואילו כל יום ביומו מתבוללות יהודיות אמריקניות ואין איש פוצה פה. מאידך, הגבר הסקנדינבי אינו חושש מתחרות. הוא שש אליה. ככל שיש יותר מחזרים סביב האשה שהוא מתעניין בה כך הוא מרוצה יותר, למרות שהולכים וקטנים סיכוייו לזכות בה. לפעמים נדמה למתבונן מן הצד שזו דרכו לשחק עימם כדי לנצח. כיבוש האשה הוא גם אמצעי ולא רק המטרה. הרי אף אחד אינו משחק כדורגל כדי לכבוש שערים בלבד. זוהי רק ביצה שממנה בוקעת תרנגולת. מדוע הטיפוס הישראלי אינו משקיע את כל מרצו באהובתו? ובגלל שכך נוהג, האם זוהי הסיבה שהוא חש מאוים מפני תחרות כלשהי? הכרתי עד היום רבבות גברים בישראל. לא מצאתי אחד שחושב לעצמו כי יש אשה בתבל שעדיפה על פניו בשקלול כל הדברים. זו תופעה ייחודית לישראלים. אפילו בחברות הפרימיטיביות ביותר סבורים גברים כי לנשים יש תכונות עילאיות אשר להם אין, ומשום כך הם ממאנים לשקלל. אולי אנו באמת חיים בחברה מאצ'ואיסטית, שזהו דבר מגוחך כשלעצמו מפני הנחיתות הפיסית של הישראלים ביחס לבני עמים אחרים.

נתקלתי בזוג דתי, צאצאים לעולי אוקראינה. הם מתגוררים בשכונה חרדית בירושלים מעבר לקו הירוק, שכיום נעדר תוקף. השיחה עימם נעמה לי מאד. בדרך כלל, דיאלוג בין דתי לחילוני אינו פשוט. הדתי בטוח לעצמו שהחילוני אומלל בחייו ואינו מודע לזאת מפני שנשבה בינקותו. משוכנע תמיד הדתי שכל החוכמה מצויה אצלו והחילוני טרם נחשף אליה. אומנם, ניתן להיתקל באינטרנט בכל מיני אינטלקטואלים מן השמאל הרדיקלי שמאחורי מקלדת עשויים לבוז ליריביהם בכינויי גנאי, אך במציאות הלא-וירטואלית הם ייסוגו כאשר לבן שיחם יש רמת ידע ויכולת הביטוי שמותירה אותם חסרי קול. לעומתם, דתיים סבורים שהתמודדות שוויונית יותר בשל אמונתם. בעוד החילוני מגיב נכונה כלפי טיעונים על פי אמות מידה לוגיות, הדתי פוסל אותם או מתעלם מהם. ההיגיון של אריסטו אינו תופס אצלם. חשוב עבורם רק מה שקבע הקדוש ברוך הוא, ובצדק מבחינתם.

הורי שניהם חזרו בתשובה ודעותיהם הפוליטיות נטועות עמוק בימין הפוליטי, אך אינן משיחיות. בעת הזו עם משיחיים אי אפשר לדבר בכלל. הם אינם מעוניינים. האמונה בביאת המשיח אינה מפריעה לי. איש באמונתו יחיה. הרעיון להקים את בית המקדש השלישי על חורבות המסגד השלישי בחשיבותו לאסלאם הינו מסוכן ביותר לשרידות המדינה. ספק רב אם תוכל להתקיים אחרי שיתממש. השניים מביעים בהתלהבות את תמיכתם בהחלת החוק הישראלי על כל הגדה המערבית. אני מסביר כי המעשה כרוך במתן אזרחות לערבים המתגוררים שם. הם יודעים. זה אינו מפריע להם.

לא, הם אינם רוצים שיהיה לנו ראש ממשלה מוסלמי. גם להם יש סדר עדיפות לאומי. מנגד, כל אלה מארגון 'שוברים שתיקה' ששוחחתי עימם אמרו שאין להם התנגדות עקרונית לראש ממשלה מוסלמי, שהם אינם גזענים. הבהרתי שההתנגדות היא לאומית ולא גזענית, אך הם נשארים בדעתם. הבעיה העיקרית של אנשי 'שוברים שתיקה' אלה היא לא בהפצת שקרים על צה"ל בפני קהל אנטישמי בחו"ל תמורת שלמונים, אלא שהם אנטי-ציונים באמת ובעליל, כמו תומכי הסיפוח, אך גרועים מהם.

הזוג הדתי מסביר כי את הרוב היהודי בארץ-ישראל כולה ניתן להסדיר באמצעות חוק השבות. די שמחצית היהודים בתפוצות יעלו ארצה כדי שיושג הרוב הזה לדורי דורות. אמרתי כי ישראל היא מדינה עשירה כיום, ועדיין לא נכנסים בשעריה יהודים מקהילות עניות. איך נמשוך אותם לכאן? לטענתם, יהודים מארצות תרבות מפותחות אינם מגיעים הנה בגלל הדלות התרבותית. אין די מוזיאונים, תיאטראות, מופעי מחול וקונצרטים של מוסיקה. אין מה שימשוך אותם ארצה. מי שלא נרדף בארצו לא יוותר על שפתו ואורח חייו התרבותי כדי לחיות יותר ברווחה. היהודים לא מתעניינים רק בכסף אלא גם בחיי הרוח.

הם די צודקים. שבעים שנה למדינה ואין שום סופר ישראלי שהפך לאייקון בינלאומי. יתר על כן, אף סופר ישראלי לא זכה בפרס נובל לספרות. אומנם זכה סופר עברי עם אזרחות ישראלית, אך כל קשר לא היה לו לספרות הישראלית. גם במוסיקה איננו מצטיינים, בלשון המעטה. חובה לתפוש אחת ולתמיד, הרעש המזרחי נשמע כך באוזני כולם בעולם. זה לא ייחודי לישראלים שאינם מחבבים את הצלילים הללו. אני בדקתי זאת מול אסקימואים והם נבעתו מהם. מוסיקה ערבית ערבה לאוזניהם. אין מדובר ביכולת הזמרה אלא בנגינה המלווה אותה. אף נוכרי אינו גורס כי זהו זבל של מוסיקה אלא שזהו רעש צורם ובלתי נסבל. יחד עם זאת, אסקימואים לא אהבו את טעמה של במבה. הם הוציאו את השיירים הלעוסים מפיהם.

מספרים אנחנו לעצמנו שאנו מעצמה קולינרית. בחו"ל אף אחד לא שמע על כך. מצטטים כל מיני גורמים עלומים מניו יורק שאומרים זאת. העיר הזו אינה העולם. כשנתיישב בציריך או בז'נבה, באוסלו או בסיאול, ונזמין מנה ישראלית במסעדה רגילה, אולי יהיה מקום לשינוי הדעה. ביפן ניתן להזמין מנת אוכל נורבגי בכל עיר גדולה. אפילו הנורבגים המומים מן הדבר. אוכל יפני אפשר למצוא בכל עיר שדה בנורבגיה. על אוכל ישראלי יש רק לחלום מבלי להתפאר. אך מדוע לעסוק באוכל הלא-אותנטי שלנו. הרי ההפתעה האמיתית בעיני כולם היא הכיצד שום סרט מישראל טרם זכה בפרס האוסקר של הוליו'וד. בגין אנטישמיות? הרבה שם הם יהודים.

שבעים שנה חלפו מקום המדינה ועדיין חיים אנו בסרט בדוי שיש לנו מה להציע לעולם, אולם אין לנו במה להתגאות. אין שום ישראלי מתקומתה, ושפועלו בישראל, שדמותו מוכרת בכל מקום בעולם – לא בספורט, לא באמנות, לא בספרות, לא באופנה, לא במדע. גם תוצרת כחול-לבן אינה מוכרת בתבל. הישראלים גם נוהגים לשקר לעצמם שהם גרים במעצמת הייטק. בשבדיה יש מעט יותר תושבים מאשר אצלנו, ומוטב לא להשוות ביניהם לבינינו. כמות חברות ההייטק בשטוקהולם היא גדולה לאין שיעור ביחס לגוש דן. אכן, יש לנו חברות סטארט-אפ מרובות, אבל קיומן הארעי אינו מעיד שאנו משתייכים לאומת הייטק. בכל רחבי ארצנו יש חברת הייטק ישראלית אחת בגודל בינוני בשם צ'ק פוינט. לשבדים יש חברות בגודל שלה וגדולות ממנה. אך חברות הזנק אין הרבה שם. הם לא צריכים כמותן. הם אינם חיים בבועה של אקזיטים. הם חיים בתרבות מפותחת של מוסיקה, ספרות, אמנות, עיצוב ומדע. הם לא חיים ב"נדמה לי". ומי שלא חי בדמיונות לא יימשך לסטארט-אפ.

אז מדוע מרגש לחיות פה? אף פעם לא משעמם כאן. קצב ההתרחשויות עשוי לגרום לסחרחורת בראשו של מי שלא מורגל אליו. התנועה של האירועים בלתי פוסקת ממש. כל רגע קורה משהו חדש, מדי יום מתפרצת אל חיינו ידיעה שמהפנטת אותנו כליל עד בוא הידיעה הבאה. לתחושתי, אלה הם חיים אמיתיים, שנוגעים בהם, שמרגישים אותם. הסברתי לזוג הדתי שבמנעד השגעוני של חיינו לא תצמח פה תרבות, כך שאל להם לצפות לרוב יהודי במדינה דו-לאומית. על מנת שאמנות ומדע ישגשגו נדרש אורך-רוח, נזקקים לשלווה, ואותם אין להשיג בארץ. האקזיט שיוצא לפועל בחברת סטארט-אפ לא נעשה רק לשם התעשרות. הוא נובע גם ממחסור בסבלנות. מי יכול להמתין עשרים שנה עד שהחברה אולי תתפתח ואולי לא. אז בואו נמכור אותה ונתחיל סטארט-אפ חדש. אם יום אחד יקום פה סופר דגול או ממציא בעל שם עולמי יהא זה אדם שחי בשוליים, מנותק מהבלי הארץ המרעישה הזו. כבר עתה מותר להתווכח אם אחד כזה יכול להיחשב כישראלי.

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: