כיצד מתחמקים דגים מפני טורפים?

04/04/2018 ב- 04:08 | פורסם בהספרייה המדעית | סגור לתגובות על כיצד מתחמקים דגים מפני טורפים?

אי אפשר שלא להשתומם מיחסי טורף-נטרף בעמודת המים, כשבשום מדיום אחר, לא ביבשה ולא באוויר, הם כה נוטים לרעת הנרדף. מה כבר מסוגל לעשות דג באוקיינוס הפתוח? הוא רחוק מסביבה סלעית שבה יוכל למצוא מסתור. אם המים עמוקים מדי אזי לא יצליח להשתחל אל גרגרי החול בקרקעית הים, או שייתקל בהבדלי לחצים. מפני קוטנו הוא ודאי פחות מהיר מן הרודף אחריו. הוא עשוי לבקש להיות ארסי או בעל קוצים, אך הפיתוחים הללו יגבו מחיר מדברים נחוצים יותר עבורו. ועל צבעי הסוואה אין מה לדבר או לשתוק. המים הינם שקופים. ולמרות זאת, מצליחים המיועדים לשמש כטרף להתגבר על המכשולים שהעמיד מולם הטבע.

דג תחת איום להיטרף, כמו זה שנאחז בפיות דגים גדולים ממנו, משחרר למים "קריאת מצוקה" – מולקולה שמופרשת מעורו ואשר ריחה מושך טורפים ביתר שאת אל מקור ההדפה. על פניו, נתפש הדבר כמו מתכון להתאבדות מוחלטת, כהוספת שמן למדורה, אך התברר כי 40 אחוז מן הדגים הנוקטים בצעד משונה זה מצילים את עצמם. כאשר מגיעים עוד ועוד טורפים אל האתר, כולם מנסים לחטוף את הדג שנתפש מפי האחר, ובמקום שזה יאכל את טרפו בשלווה נאלץ הלה להתגונן, ובהמולה שמתרחשת סביב מצליח הדג הקטן להיחלץ ולהימלט באין רואים, כי הכול עסוקים במתקפה על הדג שתפס אותו… ואיבד אותו.

בכלל, דגים המשמשים כטרף נהנים מחברת טורפים, אך גדולים מהם בהרבה. אם כי עדיין לא ברור האם יעדיפו לחפש את קרבתם באופן פעיל. הסיבה לדבר היא שטורפים גדולים אינם צדים אותם בגלל מימדיהם הקטנים, אך ינסו לצוד דגים בגודל הביניים, שהם טורפיהם של הדגים הקטנים יותר. וכאשר דגים בגודל בינוני אינם מעזים להתקרב, פוחתת התעוקה הפיסיולוגית על הדגים הקטנים בשליש. הם אינם צריכים להיות עסוקים כמעט כל הזמן בניסיונות הימלטות מפי דגים אחרים. את האנרגיה שלהם ישקיעו בבניין גופם. לפיכך, המנהג של דייגים להשליך דגים קטנים לטעמם ולהסתפק בגדולים, מתוך תקווה שדור חדש של דגים גדולים יגדל מהם, הינו מוטעה מיסודו. הם צריכים ליטול רק את הבינוניים.

עוד טעות מושרשת היא לגדל דגים בבריכות בהיעדר טורפים. מתברר שדגים כאלה מתבגרים לאט הרבה יותר, וככל שמחזור חייהם מתמשך כך קטן הרווח הכספי של המגדלים. בסמיכות לטורפים צריכים דגים להתבגר במהירות, כי ככל שתתארך התבגרותם כך גדלים סיכוייהם להיטרף לפני שיביאו צאצאים לעולם. כמו כן, ככל שהם גדולים יותר סיכויים להיטרף קטנים יותר, מפני שהם משמשים טרף על פי גודל מפתח הפה של טורפיהם.

אחת מדרכי ההתגוננות של דגים נטרפים היא הצטופפות בלהקות. סיכוייו של הטורף לגלות את טרפו כך גדלים, אך מנגד קטנים סיכוייו של הפרט בלהקה להיטרף. מתברר כי דגי להקה מסוגלים להבחין בין מידות שונות של כמויות, לערוך השוואה ביניהן ולהחליט בהתאם לתוצאות שקיבלו. באמצעי זה הם בוחרים לאיזו להקה כדאי להצטרף. למשל, כאשר הוכנס בכל פעם דג למיכל שבצד אחד שלו שחתה להקה בת ארבעה פרטים ובצד השני להקה בת ששה פרטים, הוא בחר להצטרף ללהקה הגדולה יותר.

ההשפעות של סביבות מסוכנות על קשרים חברתיים ידועים היטב בבני אדם, כגון בין חיילים היוצרים קשרים חזקים וארוכי-טווח במהלך שירות פעיל באזורי מלחמה. קרבה לטורפים מגבירה את עוצמת היחסים החברתיים גם בקרב בעלי חיים אחרים, ואף אצל דגים שמפתחים קשרים חברתיים יציבים יותר כאשר חושדים הם שטורפים מצויים בסביבה. על כן, נוכל לחזות בלהקות מגובשות בסביבת טורפים והתפוררותן ההולכת וגוברת ככל שהסכנה חולפת ומתרחקת.

הדינמיקה של אוכלוסיות בעלי חיים וצמחים הולכת ומשתנה בשל השפעת אפקט החממה. בדרך כלל, נוטים לציין את היעלמותם של מינים בגלל סיבה זו, אך לא רק זאת קורה. התחממות מי האוקיינוסים מגדילה את טווח ההתפשטות של מיני דגים שלא יכלו להתקיים במים קרירים, ואלה פולשים לאזורים חדשים ומתחרים בדגים הוותיקים, אשר גם ללא תחרות בין-מינית מתקשים לשרוד בשל הסתגלותם לטמפרטורה נמוכה. מאידך, התנהגותם ומבנה גופם עדיין מותאמים להתמודדות עם הטורפים המקומיים, בניגוד לדיירים החדשים. למהגרים שהינם דגי להקה יש סיכוי רב יותר להיקלט במקומם החדש כיוון שהם נוהגים להצטרף לדגי להקות ממינים אחרים וכך מתגוננים טוב יותר מפני טורפים, בעוד שדגים טריטוריאליים חשופים יותר לסכנת טריפה. הם גם תופשים מיד לעצמם נחלת מחיה ומפני שהגירת בני מינם היא ספוראדית, סיכוייהם לפגוש ליד הטריטוריה שלהם בן זוג לרבייה היא קלושה ביותר.

מצופה היה שדגים יעדיפו להימצא בלהקה עם פרטים אקטיביים ככל שפחות, עם שיעור מטבולי נמוך ככל שיותר, כי כך יגדלו הסיכויים להגיע ראשונים אל המזון ולהשיג בן זוג לרבייה. בחברת פרטים עם שיעור חילוף חומרים גבוה תגבר התחרות. אולם, בטבע התוצאה היא הפוכה. דגים מעדיפים לשחות בחברת פרטים אקטיביים. מתמיד נטען כי דגים פחות פעילים יכולים להרוויח משחייה בעקבות דגים נמרצים מהם בשל שיקולים הידרודינמיים. אך לא השגת החיסכון באנרגיה היא הגורם העיקרי לדבר, אלא הפחתת הסיכונים. פרטים פעילים יותר מאופיינים בהתנהגויות נועזות, כגון חיפושים בלתי לאים אחר מזון, וכך הם חשופים לסיכון גבוה יותר של טריפה.

לקריאה נוספת:

Oona Lönnstedt & Mark McCormick. 2015. Damsel in distress: captured damselfish prey emit chemical cues that attract secondary predators and improve escape chances. Proceedings of the Royal Society B, Vol 282, issue 1818

Maria Palacios, Shaun Killen, Lauren Nadler, James White & Mark McCormick. 2016. Top predators negate the effect of mesopredators on prey physiology. Journal of Animal Ecology, Vol. 85, Issue 4: 1078-1086

Terence Barry, G. Dehnert, Paul Hoppe & P. Sorensen. 2017. Chemicals released by predation increase the growth rate of yellow perch, Perca flavescens. Journal of Fish Biology, Vol. 91(6): 1730-1736

Anna Persson – Do fish prefer to associate with conspecifics with similar metabolic rates? 2017

Tyrone Lucon-Xiccato & Marco Dadda. 2017. Individual guppies differ in quantity discrimination performance across antipredator and foraging contexts. Behavioral Ecology and Sociobiology

Robert Heathcote, Safi Darden, Daniel Franks, Indar Ramnarine & Darren Croft. 2017. Fear of predation drives stable and differentiated social relationships in guppies. Scientific Reports, Vol. 7, No. 41679

Shannen Smith, Rebecca Fox, David Booth & Jennifer Donelson. 2018. ‘Stick with your own kind, or hang with the locals?’ Implications of shoaling strategy for tropical reef fish on a range: expansion frontline. Global Change Biology, Vol. 24, Issue 4: 1663-1672

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.